נזר הקודש - נדה סח

ט והרמב"ם תפס לדינא דעיקר הדבר תליא לא בפרסות אלא העיקר אם יש לבריה זו קיום, באופן שאנו קורין אותו בהמה, ואז קרינן בהמה בבהמה. - ההו כרב שימי בר אשי דסבר כן, וכן איתא להאי דרשא בירושלמי תרומות פר"ח דדריש בהמה ולא עוף יעוי"ש. הרי דלא ממעט עוף מפרסות אלא מבהמה, מבואר דדרשא זו עיקרית, וזה מורה דשונה בהמה מאדם, וזהו שכתב הרמב"ם דאיסור שסועה נאמרה גם על הנולד, והיינו דסבר דגבי בהמה איתא לבריה, אעפ"י שגבי אדם ליתא לבריה זו, ולהכי פסק בא"ב בהמפלת בשתי גבים ושתי שדראות דאמו טהורה מטומאת לידה, ובה' מ"א שם כתב דאיסור שסועה איתא גם כשנולד. מטעם דבבהמה איתא להאי בריה. י איברא דעדיין יש להקשות דהלא אם שפיר קרינן לזה בהמה בבהמה, מדוע לא אמרינן דאיסור שסועה לא נאמרה, רק כשנולד בחיים, ולא במעי אמה. ומדוע לא נימא דהרי זה כקלוט במעי פרה דלכו"ע ניתר בשחיטת האם כמבואר שם דאפילו לר"ש דאוסר קלוט הנולד מפרה. מ"מ מודה דניתר בשחיטת האם. ומדוע יגרע שסועה, דאע"ג דמין זה אסור מטעם שסועה. אבל במעי אמה תשתרי בשחיטת האם, וכמו שסבר שמואל דאעפ"י דהמין אסור אבל במעי האם ניתר בשחיטת האם. - ועוד קשה דאם אמרינן דישנו לאותו המין שסועה. ורק שהתורה אסרתו. אבל כשנולד חי יהיה מותר כדין גמל הנולד מפרה, - והנה כמו כן הקשה הרשב"א לשמואל לפי פירש"י בד"ה בעלמא מין בעלמא איתא. ואותו המין אסר לו. - וכתב הרשב"א וז"ל ואיכא למידק דא"כ אפילו יצא לאויר העולם אמאי אסור לשמואל דהא נולד מבהמה טהורה, והוי כקלוט בן פרה. ומפרש דלפי פירושו אפשר לומר דלכו"ע אינו מתקיים, והלכך כשיצא לאויר העולם נפל הוא יעוי"ש, - והנה אעפ"י שהרשב"א כתב אפשר, אבל כן הוא מפורש ברש"י לקמן ע"ב ד"ה דאע"ג וז"ל דאף לשמואל אף דסבירא ליה דבריה הוא מ"מ לא חי יעוי"ש, מבואר דלשיטת רש"י לשמואל כשנולד שסועה הוי נפל וממילא כשנולד מפרה אסור מטעם נפל אף שאין לאסרו משום שסועה. יא אמנם שיטת הרמב"ם דמין בעלמא ליתא, וכל מין שסועה הנאמרה בתורה הוא רק בשנולדה מבהמה טהורה כמו שכתב בפר"א מ"א ה"ו וז"ל בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה שיש לה שתי גבין ושתי שדרות אסורה באכילה, וזו היא השסועה שנאסרה בתורה שנא' את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה, כלומר, בריה שנולדה שסועה לשתי בהמות עכ"ל, יעוי"ש. מבואר דסבר הרמב"ם דליכא שסועה בעלמא רק בשנולדה מבהמה טהורה. אבל אין זה מין בפני עצמו. - אבל ע"כ סבר דחי הוא כשנולד ויכול לחיות. וזה מוכח מסוגיא דחולין ומשום הכי קרינן לזה בהמה בבהמה מטעם שמתקיימת. - ובזה אתי שפיר דלא מהני גם שחיטת האם להשסועה, כיון דלמין זה לא מהניא לה שחיטה. - ואינו דומה לקלוט בן פרה דניתר בשחיטת האם משום דהקלוט בן פרה דין פרה יש לו, וניתר גם בשחיטת עצמו, משא"כ שסועה שהתורה אסרה אותו לא מצד המין ואדרבה מין פרה הוא והתורה אסרתו, וממילא אין לו שייכות לשחיטה, ואין השחיטה מתירתו, ולא מהניא ליה גם שחיטת האם. - ואפילו לר"ש דאוסר קלוט בן פרה, - ומ"מ ניתר בשחיטה דהאם. - נראה דשאני התם דכיון דעיקר הדבר נלמד מייתורא דגמל כמבואר ריש בכורות. וע"כ דלא נקרא גמל עד שיצא לאויר העולם. משא"כ בהא דהשסועה שאסרה תורה תיכף כשנעשה שסועה, ואין הבדל בין קודם שיצא לאויר העולם לבין לאחר שיצא לאויר העולם תורת שסועה עליו, - זהו מה שנראה בביאור שיטת הרמב"ם. יב והנה הרמב"ן מפרש דבין לרב ובין לשמואל ליתא למין זה בעלמא אלא הוא נולד במין אחר ורב ושמואל פליגי אם ראויה להתקיים דרב סבר דאינה ראויה להתקיים וכל עיקר האיסור הוא במעי אמה, ושמואל סבר ראויה להתקיים, ועיקר האיסור דלא אמרינן בזה דהוי כקלוט בן פרה יעוי"ש, מבואר דסבר הרמב"ן כשיטת הרמב"ם דהשסועה שנאסרה בתורה הוא בנולד מפרה. - אבל חזינן דלשיטת הרמב"ן בשמואל דסבר דיכול לחיות, - ועיקר האיסור הוא רק לאחר שנולד, אבל במעי אמה ניתרת בשחיטת האם, משום דאין סברא לאסור דלא גרע משליא דג"כ מותרת כמו"ש הרמב"ן וכן איתא בריטב"א. - וא"כ מדוע מצא הרמב"ם לאסור גם בפנים ולא מהני לה שחיטת האם. - יג ונראה דכיון דחידשה תורה דלא מהני להשסועה הא דהאם לעשותה למין טהורה, - וכשנולדה בחיים ליתא בה דין יוצא מן הטהור טהור כמו הא דגמל קלוט הנולד מן הפרה. וזהו כי התורה עשה אותה למין בפני עצמה, - ולהכי לא מהני לה שחיטת האם ג"כ ולא דמי לשליא הניתרת בשחיטת האם. כיון דשייך בזה דין כל היוצא מן הטהור. - והוי הדין בזה כמו לרב דאסרה תורה שסועה בעודה בפנים, - וסבר הרמב"ם דדין שסועה חל גם בעודה בפנים, יד עוד יש מקום ליישב שיטת הרמב"ם לפי מה שכתב הריטב"א וז"ל ומיהו קשה לי דהא פסק תלמודא הלכתא כרב ואפילו לקולא ולפי"ז אין לך בעל שני גבין ושני שדראות מתקיים בעולם, ומצאתי כתוב על אחד מהגדולים שהעיד על אשה בעלת ב' גבין וב' שדראות שחיתה ונתקיימה זמן גדול, וי"ל דקים להו לרבנן מילתא היא וההוא מיעוט דכמה מיעוטי הוא ואין חוששין לו עכ"ל יעוי"ש, ולפי"ז יש לפרש כדברי הרמב"ם במ"א פר"א ה"ו שכתב שילדה ואסור מאיסור השסועה היינו על צד המיעוט אם נמצא שהוא חי ויצא מתורת נפל, עכ"פ אסור באיסור השסועה. טו ע"ב, רבי ירמיה בר אבא סבר למיעבד עובדא כוותי' דשמואל אמר ליה רב הונא מה דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא דקיהבת לה דמי טוהר, - והקשה הרשב"א הלא מצינו דמחמירין חומרא כזו. ולא חיישינן לדלמא אתי לידי קולא לענין דם טהור. - אמנם כתבנו לעיל בשם הריטב"א דבמקום ספיקא יש להחמיר ולא חיישינן שמא אתי לידי קולא כיון שכן הדין להחמיר אמנם במקום שנפסק הדין. אין להחמיר באופן שמא יבוא להקל. - ובזה אתי שפיר הכא דקאמר הש"ס כיון דהלכה כרב