נזר הקודש - נדה ס

בחינה לראות אם לא נמוח במים, והרז"ה סובר דסמכינן על הטלה למים לחודיא. - אמנם נראה להוכיח דסמכינן על הבחינה לחודיא גם בלא הגדת הרופאים שאומרים שיש לה מכה או שומא. ה והוא מהא דאיתא שם בירושלמי מתניתא פליגא על ר' לעזר המפלת כמין חתיכה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין (האי אדומין קאי אכולהו) תטיל מים ואם נמוחו טמאה. (ואם לא נמוחו טהורה וקשיא לר' לעזר דאמר דם יבש לעולם טמאה) ומשני פתר לה משום בריה אמר ר' זעירא ואפילו תתיב עפר עפר משום בריה וכו' יעוי"ש, מבואר דר' לעזר דמטמא דם יבש ע"כ באופן אשר בהטלה למים נמוחו. הרי מבואר בהדיא כשיטת הרז"ה, דסמכינן על הבחינה ואם לא נמוחו טהורה, אעפ"י שלא שמעו מהרופאים שיש לה מכה, והברייתא השנייה הא דסמכו על הגדת הרופאים, הרי לא עשו בחינה במים. - הרי מבואר להדיא כשיטת הרז"ה. - וכנראה שכוונת הרז"ה מכוון לדברי הירושלמי מפני שכתב שם וז"ל ואם לא נמוח מנין אנו יודעים שהיה דם מעיקרו הלא זהו המפלת כמין עפר אדום שאם לא נמוח אני אומר שהוא בריה יעוי"ש, וזה מבואר להדיא הכא בירושלמי כמו שכתבנו, - וא"כ לפלא על רבינו הש"ך שכתב שמוכח מהירושלמי כשיטת הראב"ד. - ולפי המבואר נראה שזהו כשיטת הרז"ה, - רק זה יש להקשות על הרז"ה מדוע אזיל בשיטה זו, שזהו נגד הש"ס דילן שמבואר דלא סמכינן אבחינה לחודיא, רק בעינן גם עדות הרופאים המעידים על המכה או על השומא. - ואפשר שמפרש הרז"ה דעיקר הסמיכות הוא על הבחינה. - והשאלה להרופאים הוא רק לידע שיש מציאות שהמקור מגדל בריות כאלה. אבל העיקר סמכינן על הבחינה דאם לא נמוחו, וכמוש"נ. ו ובעיקר הדבר בדבר שאלת הרא"ש מדוע לא סמכו חכמים על הגדת הרופאים לחודיא. - וביותר קשה מדוע סבר הירושלמי דסמכינן ארופאים, ולא עשו בחינה ג"כ ובאיזה סברא פליגי הש"ס דילן עם הירושלמי, - נראה דפליגי במקור מקומו טמא. דהש"ס דילן אזלי בשיטה דמקור מקומו טמא, וא"כ ע"כ אשה זו טמאה טומאת ערב, - וממילא יש גם להחזיקה לטומאת נדה ג"כ, להכי לא סמכו ארופאים לחודיא, - והירושלמי אזיל בשיטת הני תנאי דסברי מקור מקומו טהור, ואין כאן חזקה לטומאה להכי סמכו ארופאים לחודיא. ז ע"ב, תוס' ד"ה אבל דם דרכיך לא, וא"ת והא דם הנדה נמי קתני התם בהדי אידך דפרק דם הנדה, - והיינו דהקשו דהתם בדם נדה מצינו דלא מהני דלא נמוח גם במעל"ע. וא"כ היאך בעי למימר הכא דדם נדה דרכיך שאם לא נמוח רק ביום או בלילה דלא מחזקינן ליה בדם נדה. עי' במהרש"א, שמפרש כן כוונת התוס' יעוי"ש. - וקשה הא יש לומר דשאני הכא כיון דהוי בריה דהיינו יבחושין או עפר, ובאופן זה הוי בירור גם במעט זמן, משא"כ התם דמיירי בדם נדה ממש, - וזהו שיטת הראב"ד שסבר דדוקא באופן דתנן בהמשנה שהם בתור בריות בזה סמכינן אבחינה אם נמוחו. - אבל בדם יבש שלא נשתנה לבריה לא סמכינן אבחינה. - וא"כ לכאורה מוכח דשיטת התוס' דאין הבדל בין אם נשתנה לבריה, או שהוא דם יבש סתם, וזהו כשיטת הרז"ה, ומצאתי בס"ט שנחית לזה, יעוי"ש. - אבל נראה דאין ראי' מזה דסברי התוס' כשיטת הרז"ה. - והיינו דע"כ הפירוש, שם במשנה דם הנדה מטמאין לחין ומטמאין יבישין. והיינו אפילו אם לא יחזרו לכמות שהיו, ע"כ מיירי גם בהא דמפלת כמין קליפות וכמין יבחושין. - והיינו לאחר שנמוחו והוחלטו שהוא דם נדה ג"כ הדין דמטמאין אח"כ כשנעשה יבש, וגם אינו חוזר אחר שרייה לכמו שהיה. - וזה מוכח מהא דאיתא שם דפריך יבש מעיקרו מנלן, - ולכאורה דלמא לא מיירי התנא ביבש מעיקרו, ועל זה פירש הרשב"א הובא בהרא"ש הכא שמפרש כיון דהתנא סתמא קתני. - והנה כמו כן פריך שם אח"כ ותו הא דתנן המפלת כמין קליפה וכו' אם נמוחו טמא, - מנלן, ולכאורה דלמא התנא לא מיירי בהכי, וע"כ מדתנן סתמא ע"כ גם בזה מיירי התנא, - נמצא דגם באלו שנשתנו לבריה ג"כ שנה התנא דאם נעשו יבשים מטמאין, - וע"כ הביאור בזה דלאחר שנמוחו ומבורר לפנינו שהוא דם נדה מטמא יבש אפילו אם לא יחזור גם לאחר מעל"ע לכמו שהיה לח מעיקרא, - וא"כ אתי שפיר קושיות התוס' גם לשיטת הראב"ד. - והנה הרשב"א מכח סוגיא זו שם הביא ראיה לשיטת הראב"ד כמבואר בהרא"ש. ומסתברא שלזה כיוונו גם התוס' הכא. - איברא דהרא"ש הכא מיישב הסוגיא אליבא דהרז"ה כמבואר שם. - אבל מדברי התוס' ליכא הוכחה משום דשפיר מתפרש דברי התוס' אליבא דהראב"ד ג"כ כמוש"נ. ח תוס' ד"ה וליפלוג נמי רב יהודה בהא, אשערה וקליפה לא פריך, - והיינו דהוקשה להתוס' מדוע פריך הש"ס בהמפלת כמין דגים, ומדוע לא פריך ארישא במפלת קליפות ושערות, - על זה תירצו דכיון דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת קבר יעוי"ש. - ויש לעיין דללישנא דפליגי אם זה דם נדה ור"ל אמר דגם זה במחלוקת שנויה, - וע"כ סבר ר' יהודה בהמפלת קליפות ושערות אפילו אם לא נימוחו טמאה. וממילא לר' יוחנן דאמר דבנשתנה לבריה מודה ר' יהודה דלא הוי דם, וסבר דאם אין עמהם דם טהורה היאך הדין לר' יהודה בהמפלת קליפות ושערות אם גם זה נחשב לבריה, ודוקא אם יש עמהן דם טמאה, או"ד דזה לא נחשב לבריה לענין זה. וסבר שזה עצמו נחשב לדם, - ולא מהני גם הבחינה הא שלא נמוחו. אח"כ ראיתי בתוספי הרא"ש כתב וז"ל אדגים וחגבים פריך. אבל בקליפה ושערה לא שייך ביה פתיחת הרחם, אבל משנויא דר' יוחנן (ע"כ הכוונה ללישנא קמא) נ"ל דקאי אפילו ארישא דקליפה ושערה דהא ברישא מטמא ר' יהודה בכל ענין, ולא קאמר תטיל למים, וקליפה שערה ואפר כולהו בריה דלא עביד דם דקריש, והוי כי הני עכ"ל, חזינן דסבר הרא"ש דגם קליפה ושערה בתורת בריה נינהו לר' יהודה, ובזה סבר ר' יהודה גם כן דאם אין עמהם דם טהורה, - ומשמע שאין צריך לעשות בחינה במים ג"כ, מדכתב הרא"ש שהדין בזה כי הני דהיינו כמו דגים וחגבים. - אבל תמוה טובא דר' יהודה לא מצריך גם בדיקה במים, ואפשר דכוונת הרא"ש דלאחר הבחינה, ולא נימוחו