נזר הקודש - נדה נו

שמא מחמת המפלת יצא דם, אבל כיון שאין דם לפנינו לא חיישינן לזה, - והביאור בדברי רבנן אין רוב חתיכות של ד' מיני דמים הכוונה דבהחתיכה אין לחוש למראה דמים טמאים כיון שאין הדם גורם לזה. וזהו מצד הרוב. ו שם, אלא אמר רנב"י באפשר לפתיחת המקור בלא דם קמפליגי, - וקשה מ"ט דרבנן דמטהרי הלא עכ"פ ספק הוי, והמהרש"א הקשה בזה. יעוי"ש, אמנם כבר קדמו הרמב"ן בחידושיו ומתרץ וז"ל התם משום דילדה ואינה יודעת מה ילדה וחוששין ללידה ולזיבה שמא עם הנפל יצא דם. אבל שילדה לידה יבישתא העמד אשה על חזקתה וטהורה היא, ועוד שהרי בדקו ולא מצאו דם עכ"ל, ביאור דבריו דבלידה שאני, - והיינו דלמ"ד א"א לפתיה"מ בלא דם לא סמכינן אבדיקה. אבל למ"ד אפשר לפתיה"מ בלא דם שפיר סמכינן אבדיקה בצירוף החזקה, - ובזה יש לומר דזהו כוונת רש"י שפירש בד"ה בלא דם, דם לידה יעוי"ש, ומה בעי רש"י בזה. - וע"כ דכוונת רש"י דבלידה הוי ספק, עכ"פ גם למ"ד דאפשר לפתיה"מ בלא דם, - אבל הכא במפלת חתיכה דלא הוי לידה מוקמינן אחזקה כשאין דם לפנינו. ז והנה הראב"ד מוכיח דרוב דמים טמאים באשה בהא דאיתא הכא בסוגיא בפלוגתא דתנאי דתניא קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה וכו' רבי יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל, והיינו דסבר אי אפשר לפתיה"מ בלא דם, והא הכא לא חזינן להאי דם אם הוא דם טמא אם הוא דם טהור, ואמאי נאכל ליחוש דלמא דם טהור הוא, אלמא כיון דרוב דמים שבמקור טמאים הם כודאי משוינן להו הלכך מביאה קרבן ונאכל ממנפ"ש אי יולדת היא, או זבה גדולה, והכא קולא היא דקא שרינן ליה תרי איסורי נבלה וחולין לעזרה עכת"ד. יעוי"ש. - והרז"ה בהשגות כתב וז"ל ואני אומר שאין בזו שום ראיה דכי אמרינן אי אפשר לפתיה"מ בלא דם, בלא דם טמא קאמרינן, יעוי"ש. ביאור דבריו דאעפ"י שרוב דמים באשה טהורים. אבל באופן פתיה"מ אז אמרינן דדם טמא הביא, או שהפתיחה מביאה דם טמא. - והנה דברי הרז"ה לכאורה תמוה דלפי דבריו דם טהור היכי משכחת לה דהלא תמיד איכא פתיה"מ, ובזה באה הקבלה שהוא דם טמא, - וא"כ אפילו בשראתה דם טהור, אבל כיון דאיכא פתיה"מ הרי באה הקבלה דע"כ איכא דם טמא ג"כ. - וכן מצאתי בשו"ת למרן הגרע"א בסימן קנ"ח דנפק"מ בין הראב"ד להרז"ה בנפתח הקבר וראתה דם טהור דלהראב"ד טהורה, כיון דדם טהור לפנינו מהיכי תיתי ניחוש דראתה עוד דם טמא ונאבד. אבל להרז"ה כיון דכך היתה הקבלה דא"א לפתיה"מ בלא דם טמא גם באופן זה טמאה יעוי"ש. אבל קשה מה שכתבנו דלהרז"ה לא יצוייר דם טהור. - ואפשר דבאופן שבא הדם שלא בהרגשת פתיה"מ, והדם הוא ממראה טהור לא חיישינן לדם טמא. - אבל קשה לפי מה דקיי"ל דדם שלא בהרגשה טהור מן התורה בלא"ה, - וע"כ הא דטיהרה התורה מראות טהורות ע"כ הכוונה גם בשבא בהרגשה, וא"כ קשה כדלעיל, וצע"ג. ח ונראה כי יש שני מיני הרגשות. א) הרגשת פתיה"מ. ב) הרגשת זיבת דבר לח, היינו שהמקור מזיע דם אף שלא נפתח המקור וסבר הרז"ה שהרגשה ממין השני ג"כ נקרא הרגשה מצד דין התורה. (וזהו כסברת הנו"ב חיו"ד סימן נ"ה) ובאופן הרגשה כזו כיון שאין בזה פתיה"מ ממש לא באה הקבלה שהוא בודאי דם טמא, ובזה אדרבה רוב דמים הם טהורים, והראב"ד סבר שגם באופן זה רוב דמים טמאים הם, וזהו הנפק"מ לדינא בין הראב"ד להרז"ה. ט אמנם קשה לי טובא בסתירת דברי הרז"ה דהנה הכא כתב דכך היתה הקבלה דכל שיש פתיה"מ שיצא דם טמא, - והרז"ה כתב להשיג על הראב"ד שמקשה על הרב אחא שפוסק דהא דאמרינן א"א לפתיה"מ בלא דם שזהו דוקא מיום ארבעים ואילך ליצירה דהולד, אבל ביום מ' כיון דמיא בעלמא הוא לית לה פתיה"מ, והרז"ה בהשגות מסכים לזה להרב אחא וקשה מדוע בפתיחת המקור לדם נחשב לפתיה"מ, ובנפל ביום מ' לא נחשב לפתיה"מ, - מטעם שהוא מיא בעלמא, ואטו גרע זה מפתיה"מ לדם. י ונראה כי מה שאמרו רבותינו א"א לפתיה"מ בלא דם, - היינו רק באופן הרגשה שהגוף מזדעזע, - ובזה באה הקבלה שע"כ יצא דם וגם דם טמא, - משא"כ בזיבת דבר לח שאין בזה הזדעזות הגוף בזה אפשר שהזיבה באה בלא דם כמו שכתבנו לעיל. - וסבר רב אחא דבולד קודם שכלו ארבעים יום הוא מיא בעלמא והזיבת המים האלו אין בזה הזדעזות הגוף, וזה לא נחשב לפתיה"מ ממש, - ולזה הסכים הרז"ה. - וזה ראיה לזה שכתבנו דבזיבת דבר לח היינו גם זיבת דם, אין בזה משום פתיה"מ לומר שבזה ג"כ באה הקבלה שהוא דם טמא, - וממילא אמרינן להיפך שרוב דמים הם טהורים הבאים באופן זה מפני שאין זה הרגשה שדינה כדין פתיה"מ. ויצוייר בזה מראות טהורות. יא והנה בשו"ת למרן הגרע"א ז"ל בסימן קנ"ח הקשה השואל בהא דאיתא ב"ק י"א שליא שיצאת מקצתה וכו' לחוש חוששת מראשון, - והקשה הרי רבא לשיטתו דסבר א"א לפתיה"מ בלא דם, א"כ בלא"ה מראשון טמאה. - וכתב מרן שם דאתי שפיר להראב"ד באופן שנפתח הקבר וראתה דם טהור דלהראב"ד טהורה. כיון דדם טהור לפנינו. אבל להרז"ה קשה. יעוי"ש, - ולדעתי נראה דיש לפרש הכוונה בהא דלחוש חוששת מראשון היינו לחששא דלידה ולא לחששא דדם טמא, - ונפק"מ דבכלות השבעה ימים דהלידה מראשון, ובכלות ימי טומאת לידה וגם טומאת נדה ביחד מתחילין ימי טהור, - ואעפ"י שהמנין הימים מתחילין בגמר הלידה אבל כיון שהוא לחומרא, - וא"כ יש להחמיר ביום השמיני שמא הוא שביעי ללידה, - אבל כמו כן אין לשרוף תרומה וקדשים שמא הוא השמיני ללידה. ואם טבלה בליל שביעי לפי מה שיצאת מקצתה א"כ עכשיו היא טהורה וא"כ שפיר מתפרשא הא דלחוש חוששת מראשון היינו מטעם טומאת לידה שיש לומר דכלה גם טומאת לידה עם טומאת נדה ביחד.