נזר הקודש - נדה נה

דנימוק הולד עד שלא יצא ואעפ"י שתחילת ביאתו בתערובות ומכל זה בטל ברוב. - ומה שתירץ המל"מ שם דעיקר החילוק הוא שכל דבר שתחילת איסורו או טומאתו היה מעורב, וזהו התם גבי זיבה ויבמה, משא"כ בשליא דגם קודם שיצא לאויר העולם חלה עליו טומאה כל שניכר הולד יעוי"ש. - אבל זה תמוה מהא דאיתא בחולין ע"ב דאין לולד טומאה עד שיצא לאויר העולם, ובתוס' ד"ה גזירה הוכיחו דבעינן לידה, והיינו דלא מטמא כלל קודם שנולד, - ובספר עמודי אור סימן קי"ח אות ח' הקשה בזה על המל"מ יעוי"ש, אבל אפשר לומר כיון דראוי לקבל טומאה כשיצא לאויר העולם, נחשב זה לניכר, ו שם, ההוא בתרא דם כנים הוי ולא ידע. - לכאורה לפי מה שכתבו התוס' דרבא היה בקי בדם, א"כ מדוע לא ידע בזה, - אפשר לומר משום דאין הבדל בין דם נדה לדם מאכולת. - ולמ"ד לעיל דתולין במאכולת של ראש משום דזה דומה לנדה, ע"כ מיירי הכא שהיתה דם כנה של ראש. - דאילו בכנה של גוף יש היכר ביניהם, - אמנם מדקאמר הסוגיא סתם דם כנים. ולא אמר כנים של ראש, משמע דסברת הסוגיא דגם הכנים של הגוף דומה לדם נדות, - וכן מהא דפריך הש"ס לעיל י"ד וניחוש דילמא דם מאכולת הוא, - ואם בעינן מאכולת של ראש דוקא א"כ ליתא באותו מקום. וע"כ דסברה הסוגיא דכל הכנים דומים למראה דם נדה, - ובזה אתי שפיר שלא נזכר בשו"ע סימן ק"צ שם דתלינן בכנה של ראש דוקא, - וע"כ דסבר השו"ע לדינא דכל הכנים שוים לזה, - וע"כ מכח הסוגיות שכתבנו, וגם ברמב"ם פר"ט מא"ב הכ"ג לא כתב בשל ראש. פרק שלישי א דף כ"א, המפלת חתיכה וכו' ר' יהודה סבר זיל בתר רוב חתיכות, ורוב חתיכות של ארבעת מיני דמים הויין. ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות של ארבעת מיני דמים. - ופירש"י וז"ל דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים יעוי"ש. ולכאורה מה בעי רש"י בזה הלא כן איתא זה הלשון בגמ', - ונראה דכוונת רש"י לתרץ קושיות התוס' שהקשו דהלא אעפ"י שאין כאן רוב, אבל עכ"פ ספק הוי, והיינו פלגא ופלגא וא"כ יש לטמאותה מספיקא, - לזה נחית רש"י לפרש דליכא כאן רוב. והיינו להיפך דהרוב הוא שאין בהחתיכה של ארבעת מיני דמים וא"כ אין כאן פלגא ופלגא. - והא דלא קאמר הש"ס בהדיא דהרוב הוא שאין בהחתיכה של ארבעת מיני דמים - נראה משום דבאמת הוי פלגא ופלגא. - אבל בצירוף החזקת טהרה נעשה כמו רובא, וזהו כוונת רש"י שמוסיף בפירושו דלא איתחזק לן האי רובא, יעוי"ש, והיינו כי תמיד רובא עדיף מחזקה, - אבל האי רובא לא איתחזק לרובא. וממילא החזקת טהרה תכריע. ב ובעיקר הא דהקשו התוס' תימה ונימא דהוי פו"פ ויהא ודאי טמא ברשות היחיד אע"ג דאיכא חזקת טהרה יעוי"ש. - הנה לכאורה לשיטת התוס' לעיל דבספק ראיה לא ילפינן מסוטה. - וא"כ מוקמינן אחזקה, - והנה הרמב"ן בחידושיו כתב דמוקמינן אחזקת טהרה, וכן כתב הרשב"א בחידושיו. ונראה דע"כ הרמב"ן והרשב"א סברי כשיטת התוס' דלעיל דלא ילפינן מסוטה לספק רואה וממילא הדין בספיקא דספק בכל איסורי תורה דמוקמינן אחזקה. - אבל התוס' הכא סברי דגם בספק ראיה ילפינן מסוטה כמו שסברי התוס' ריש מכילתין, - ולהכי הקשו דספיקא הכא הדין כמו בסוטה לטמא ברה"י בתורת ודאי טומאה, והנה לפי מה שכתבנו בכוונת רש"י נראה דסבר רש"י כשיטת התוס' הכא, - והנה המהר"ם הקשה אתוס' מהא שכתבו התוס' לעיל בפר"ב דלא ילפינן מסוטה טומאה דאתי ע"י ראיית גופה, - ומתרץ דכוונת דתוס' למה מטהרי רבנן. והלא עכ"פ ליהוי ספק טומאה יעוי"ש, אבל דבריו תמוהין דהלא אם לא ילפינן מסוטה, ממילא מוקמינן אחזקת טהרה, וכמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א. - והעיקר דסברי התוס' הכא דגם בספק ראיה דמגופה ג"כ ילפינן מסוטה כמו שסברי התוס' בריש מכילתין. ג והנה בעיקר הא דפליגי ר' יהודה ורבנן אם רוב חתיכות של מיני דמים טמאים דר' יהודה סבר דרוב חתיכות של מיני דמים טמאים ורבנן סברי דלא אמרינן רוב חתיכות של מיני דמים טמאים. - נראה לכאורה דפליגי אם רוב דמים מן המקור טמאים או שהרוב דמים מן המקור טהורים, - ופליגי בזה הראב"ד והרז"ה דהראב"ד בשער הוסתות ד"ה עתה אפרש כתב ועוד דרוב דמים שבאשה טמאים, יעוי"ש. והרז"ה בהשגות כתב דרוב דמים שבמקור טהורים, יעוי"ש. ואפשר דבזה פליגי ר' יהודה ורבנן, - וא"כ ע"כ רבנן סברי דרוב דמים שבאשה טהורים ולהכי מטהרים בהמפלת חתיכה, ולא חיישינן לדם טמא. - אבל לפי"ז תקשה על הראב"ד שכתב דרוב דמים שבאשה טמאים. כיון דקיי"ל כרבנן דר' יהודה. - וא"כ מבואר דאמרינן דרוב דמים באשה טהורים. ד ונראה דהראב"ד מפרש טעם רבנן כמו שאיתא בירושלמי רבנן אמרין מקור הוא שהוא מגדל חתיכה, רבי יהודה אומר דם הוא שהוא קרוש ונעשה חתיכה. יעוי"ש. - והיינו דר' יהודה סבר שהחתיכה עצמה נבראת מדם נדות. - ורבנן סברי שאין שייכות החתיכה לדם נדות וכן פירשו דתוס' הכא ד"ה אלא. - ולפלא שלא הביאו מהירושלמי וא"כ אין ראיה מרבנן דסברי רוב דמים שבאשה טהורים. אלא סברי שאין זה שייכות להדמים, ואדרבה מדברי ר' יהודה נשמע דרוב דמים שבאשה טמאים. דאל"כ אלא אמרינן שרוב דמים באשה טהורים א"כ צריכין לילך בתר רובא ולומר דהחתיכה נעשה מדמים טהורים. - וכיון דרבנן לא פליגי בזה על ר' יהודה, ורק מצד אחר פליגי, והיינו דסברי דהחתיכה נולדה מעצם המקור ולא מן הדם, וא"כ יש ראיה מזה להראב"ד. - ה והנה הס"ט הקשה מדוע לא ניחוש שמא היה בתוכו דם אגור. ומדוע לא נימא דפליגי בזה יעוי"ש. אבל לפי המבואר ע"כ אין לחוש לדם אגור בפנים. כיון שסברי רבנן דאין שייכות החתיכה לדם. ורק בשר המקור בעצמו מגדל החתיכה. - וא"כ אין מקום לומר שתהיה דם אגור בפנים. ורק יש לחוש