נזר הקודש - נדה נג

השער להתלבן מחמת הנגע כמו"ש התוס' הכא, אפ"ה טהור, וע"כ זהו מהלימוד דלטהרו, אבל לרבנן דס"ל בזה דטמא וא"כ דלטהרו למאי אתיא, - ועי' בס"ט בחידושיו לנדה שהקשה בזה, יעוי"ש. ב ונראה דהנה המהרש"א הקשה בהא דהקשה הר"ת דמ"ט דרבנן דמטמאי מספק נוקמי גברא אחזקתיה, - ויש לדקדק מאי קשיא ליה הא כל ספק טומאה מסוטה ילפינן לטמא ברה"י אפילו בדאיכא חזקת טהרה, ותירץ דלא ילפינן מסוטה אלא ספק טומאת מגע, ולא ספק ראיה כמו"ש התוס' לעיל, יעוי"ש, והנה בעיקר סברא זו מבואר בתוס' ריש מכילתין דאיכא דסברי דגם טומאת ראיה ילפינן מסוטה רק טומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה יעוי"ש, וא"כ לדידהו תקשה. - והנה מטעם זה נראה לומר דזהו סברת רבנן דלא ילפינן טומאת נגעים מסוטה מקרא דלטהרו, דפתח הכתוב בטהרה לומר דלא ילפינן מסוטה לטמא ברה"י טומאה ודאית, - וברה"ר להיות טהור, אלא הדין בזה כבכל ספק איסור דעלמא. - אבל זה לא יספיק דכיון דסברי רבנן דטמא גם ברה"ר מטעם דתפסינן דהנגע הולידה השער לבן, וא"כ אכתי קשה אימתי תפסינן לטהרה מכח הקרא דלטהרו. ג והנה בס"ט כתב באופן שיש שני עדים המכחישין זה את זה דהיינו ששני עדים אומרים שהיה כגריס, ושנים אומרים שלא הי' כגריס, יעוי"ש שכתב דבזה לא מוקמינן אחזקה דהוי ספיקא דאורייתא. - אבל אכתי קשה דאם יש לדון בזה ללמוד מסוטה לטמא ברה"י. - הנה גם בזה טמא ברה"י, כדאיתא בתוספתא דטהרות הובא בר"ש פר"ה דטהרות שנים אומרים נטמא ושנים אומרים לא נטמא ברה"י ספק טמא ברה"ר ספק טהור יעוי"ש, הרי חזינן דגם בזה ילפינן מסוטה, וא"כ אין לטהר מספיקא. - וגם קשה טובא לשיטת התוס' דסברי דגם בטומאה דראיה לא ילפינן מסוטה. - וביותר שהתוס' בחולין י' ד"ה ודלמא סברי להדיא בטומאת נגע. - וכתבו שם דבנגע טימא הכתוב אפילו ברה"ר יעוי"ש. וגם קשה טובא מאי דרשי רבנן מקרא דלטהרות, - ולפלא על רבינו המהרש"א שלא הביא מה שכתבו התוס' בחולין שם דזה לא שייך לדין ספק טומאה דמסוטה כיון דע"כ טימא הכתוב אפילו ברה"ר. ד ונראה דנפק"מ לענין ספיקא דדינא. - דמסתברא דספקד"ד לא נלמד מסוטה בלא"ה. - ומסתברא דספקד"ד גם ברה"ר תולין. - וברה"י ג"כ יותר מספיקא לא הוי משום דלא דמי לסוטה דהוי ספיקא דמעשה. - וגם בהא דנגע. אעפ"י שע"כ בלא"ה לא ילפינן מסוטה כיון דגם ברה"ר ספיקו טמא. אמנם בספד"ד סברי רבנן לטהר גם ברה"י מקרא דלטהרו. - ה ובזה יש להטעים הא דאיתא ב"מ שם דפליגי המתיבתא דרקיע עם הקב"ה דהמתיבתא סברי טמא, והקב"ה אמר טהור, אמרו מאן נוכח רבה בר נחמני כי הוי קא ניחא נפשיה אמר טהור יעוי"ש, ולכאורה מה מצא רבה להכריע כיון דספק הוי. - ויש לומר כמו שכתבנו דכיון דהוי ספד"ד ממילא הוא טהור. וזה נלמד מקרא דלטהרו. ו עוד נראה באופן שהיו רובא בנגעים של פסיון ואחד בלא פסיון, ויש לטהרו. ושכח הכהן מי הוא שיש לטהרו, והיה קבוע וליתא בביטול והדין קבוע אמרינן גם לקולא כמבואר בכתובות ט"ו, ויש לדון לכולם בספק, ועל זה אמרה תורה לטהר את כולם מקרא דלטהרו וצ"ע. ז והנה לפי מה שכתבנו דבספיקא דדינא לא ילפינן מסוטה לטהר ברה"ר ולטמא ברה"י דלפי"ז בהא דהקשו התוס' בפסחים ט"ו בהא דחבית שנולד לה ספק טומאה, והקשו ממנפ"ש אי ברה"י ספיקו טמא, ואי ברה"ר ספיקו טהור, יעוי"ש, ומדוע לא תירצו דמיירי בספיקא דדינא. - אבל זה לא קשה דהרי מבואר דבקראי פליגי תנאי ולכל אחד הוי דינו ודאי, - דהרי אין לאוקמי הקראי מספיקא דדינא דמי איכא ספיקא קמי שמיא, - ואע"ג דאמרינן בבכורות נ"ח עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק והתם הוי ספיקא דדינא, - ומכל זה ממעטין לה מקרא יעוי"ש, הנה התם עיקר הלימוד בא למעט ספיקא דמציאות, כמו הא דקפץ אחד מן המנוין, - וממילא יש למעט גם ספיקא דדינא ג"כ, אבל אין לאוקמא קרא בספיקא דדינא, - ולהכי מוקי התוס' באופן שבודאי אחד טהור ואחד טמא. - דבזה לא נלמד מסוטה. ח ובזה יש לבאר מה שפסק הרמב"ם בפר"ב מטו"צ ה"ט וז"ל ספק שיער לבן קודם. ספק הבהרת קדמה הרי זו טמא ויראה לי שטומאתו בספק עכ"ל, וכתב מרן הטעם דכיון דספק הוא איזה מהם קודם אי אפשר לומר דטמא שאמרו הוא טמא ודאי, אלא טמא מספק קאמר יעוי"ש, ותמוה דהלא ע"כ מאן דמטמא הוא מטמא מתורת ודאי כמבואר בסוגיא וכמו שביארו התוס' מטעם דדרך השער להתלבן מחמת הנגע יועי"ש. ועוד קשה מדוע לא נחית הרמב"ם אם הוא ברה"ר או ברה"י. - אם לא שנדחוק דסבר הרמב"ם דזה הוי ספק ראיה ולא נלמד מסוטה. - אבל יותר נראה דסבר הרמב"ם דהוי ספיקא דדינא, וזה לא נלמד מסוטה, - וברה"י הוי ג"כ ספק, כבשארי איסורי תורה וברה"ר אם נלמד הטהרה מסוטה, הנה זה לא נלמד מסוטה ונשאר בספיקא. ולשיטת התוס' דטומאה ברה"ר ספיקו טהור מטעם דמוקמינן אחזקה, הנה בספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה. ונשאר בספיקא כבעלמא. וזהו שכתב הרמב"ם ויראה לי שטומאתו בספק. והיינו מהטעם שכתבנו. ובספרנו נזר הקודש למס' ערכין בקונטרס לה' נגעים כתבנו עוד בזה. ועתה נראה לי ליישב באופן זה. כמוש"נ. ט והנה המהרש"א כתב לתרץ דספק בנגעים הוי ספק ראיה ולא נלמד מסוטה שהוא ספק מגע, - אך גבי משארסתני נאנסתי דאזיל ר' גמליאל בתר חזקה דגופה ואמאי הא הוי ספק טומאה ברה"י, וזה הוי ספק מגע עכ"ל, והניח בצ"ע יעוי"ש, - ולכאורה לפי מה שכתבו התוס' ב"ק י"א דלענין לאוסרה על בעלה אינו ענין לספק טומאה אתי שפיר, - ולפלא על הש"ש שמע"א פרט"ו מביא דברי המהרש"א ולא העיר מהא דהתוס' ב"ק אעפ"י שהש"ש מביא דברי התוס' שם בפרי"ב. - ועיקר דברי המהרש"א תמוה דהרי בהא דשארסתני נאנסתי לא הוי הנפק"מ לענין