נזר הקודש - נדה נב

איש וכתב שזהו משום דרובא עדיף גם משני חזקות. - ותירץ משום דמים שאין להם סוף הני הניצולים הוי מיעוטא דמיעוטא. ורובא כהאי עדיף משני חזקות, יעוי"ש. - ולפי"ז גם הא דבמקום נקב קא שחיט הוי רק בגדר מיעוטא דמיעוטא, - והש"ס מביא ראיה מזה דאזלינן בתר רובא, משום דאם ליתא לדין רובא מן התורה, אז גם יש לחוש למיעוטא דמיעוטא ג"כ. - אבל לפי הדין דאזלינן בתר רובא, וחידשה תודה לדין רובא ומהניא גם במקום חזקה, אבל לא מסתבר שמהני רובא נגד שני חזקות ולא קשה מהא דפר"א כמו שכתבנו. אבל כל זה דוקא התם בשחיטה, - משא"כ הכא בחנות אחת שמוכרת בשר נבלה, ואנו דנין על החתיכה הנמצאת שאנו מסופקים אם באה החתיכה מנבלה ממש. שפיר יש לצרף גם החזקת איסור. נג ובהיותי בזה ראיתי בספר בית הלוי ח"ב סימן כ"א מקשה על הנו"ב בזה שרצה לתרץ דברי הריב"ש משום שיש להבהמה חזקת טהרה הקשה דזה שייך רק בבהמת חולין דאם אין לה נקובת הושט אין לה שום טומאה. משא"כ בפרה אדומה דהוי ג"כ אב הטומאה ומטמאה אדם וכלים, וא"כ הרי בע"כ ירד לבהמה זו שאנו דנים עליה דין טומאה. דאם אינה נקובת הושט אינו נבלה, ומטמאה משום פרה, ואם היא נקובת הושט ופסולה לפרה מטמאה משום נבלה, וא"כ היאך שייך לומר דחזקת טהרה שהיה לה בחייה מסייע להצד שאינו נקובת הושט עכת"ד, יעוי"ש. נד ונראה דשאני טומאה זו דפרה שזהו עיקר טהרתה, ואדרבה אם הפרה מטמא אדם וכלים זהו עיקרו של טהרת הפרה. וזהו הכשרה, וטומאה זו טהרה נקראת וחטאת קרייא רחמנא, - ואין זה ענין לטומאת נבילות שזה מצד החסרון אבל טומאת הפרה זהו מפני המעלה. וזה נקרא טהרה, ולא טומאה. וזה ברור. נה ע"ב, תוס' ד"ה למעוטי וכו' דהתם שמא הוא רוב חשוב, ולא הוי שום חידוש, והקשה המהרש"א דלפי"ז מאי פריך הש"ס מהא דט' חנויות, ודצפרדעים. כיון דהוי רוב חשוב. וכן מהא דריב"ל דהוי רוב חשוב כיון דמביאה קרבן ונאכל, יעוי"ש. - ונראה דהתם גבי חנויות אזלינן בתר רובא אפילו בדאיכא קרוב כמו"ש התוס' לעיל, וכן גבי צפרדע מיירי ג"כ באופן זה. - ולהכי הוי חידוש דלא אזלינן בתר קרוב. - וגם בהא דריב"ל איכא חידושא ולא חיישינן למתניתא דטועה כמבואר לקמן כ"ט. נו שם, תוס' ד"ה למעוטי רוב דר' יהודה וכו' אלא ללישנא אחרינא דהמפלת דאמר ר' יוחנן טעמא דר' יהודה דאי אפשר לפתיחת המקור בלא דם ולא משום רוב למעוטי מאי, יעוי"ש, הנה נראה דסברי התוס' דהא דאמרינן א"א לפתיה"מ בלא דם הוא ודאי, אבל אפשר לפרש שהוא רק מטעם רוב, - וזהו שיטת הראב"ד בשער הוסתות דף ו' ד"ה עתה וכו' שכתב דכיון דרוב דמים שבמקור טמאים הם כודאי משוינן להו יעוי"ש, לפי"ז אפשר שזהו סברת ר' יוחנן דסבר למעוטי רוב דר' יהודה. והנה הרז"ה בהשגות כתב שזהו לא מטעם רוב, משום דכי אמרינן א"א לפתיה"מ בלא דם הוא ודאי. - וכנראה שזהו סברת התוס' ולהכי הקשו שפיר שזה אינו מטעם רובא. - אלא מטעם ודאי, - אמנם נראה דאפילו אם סברי התוס' כשיטת הראב"ד שהוא מטעם רוב ג"כ תקשה, - דהלא ללישנא אחרינא דסבר ר' יהודה אי אפשר לפתיה"מ בלא דם אפילו אם הוא רק מטעם רוב, - אבל ע"כ רוב זה הוא כודאי מדחזינן דמ"ד א"א וכו' סבר דמביאין קרבן וגם נאכל, - והיינו בממנפ"ש אם יולדת היא, או זבה גדולה, והרי תפסינן לקולא ג"כ מדשרינן תרי איסורי נבלה וחולין בעזרה. - וכן כתב הראב"ד שם יעוי"ש. - וכיון שכן ע"כ אין לומר דבזה אמר ר' יוחנן למעוטי רוב דר' יהודה. והיינו דאם סבר ר' יהודה א"א לפתיה"מ בלא דם ע"כ רוב כזה כודאי הוא, משום דחזינן דמאן דסבר הכי ע"כ הוי רוב חשוב עד שנחשב לודאי. - ורוב זה לא ממעט ר' יוחנן ושפיר הקשו התוס' אפילו אם סברי התוס' כשיטת הראב"ד, כמוש"נ. - נט והנה בתוספי הרא"ש כתב דאיכא למימר דאתא למעוטי רובא דר' שמעון הך דאיש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל, ואין שורפין עליו את התרומה עכ"ל, אבל תמוה דהלא ע"כ אין לומר דאין שורפין עליו את התרומה מטעם דלא הוי רוב גמור, והלא איכא התם חזקה דאין דם בא מן האיש, וע"כ הדם הוא מן האשה, וכמו"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה ותו ליכא שכתבו דלהכי לא חשיב ר' יוחנן להאי רובא מטעם דפשוט הוא יען דחזקה מסייע להרובא יעוי"ש, וגם בתוספי הרא"ש כתב כן יעוי"ש, וא"כ היאך כתב בתוספי הרא"ש הכא להיפך לומר דזה בא ר' יוחנן למעט לומר דאין שורפין עליו את התרומה. - ואפשר דכוונת התוספי הרא"ש דאיכא למימר דסבר ר' יוחנן כר' יוסי דפליג שם על ר' שמעון ומטהר, - אבל קשה מדוע לא קאמר כן בהדיא דסבר כר' יוסי. - ואפשר לומר דללישנא אחרינא דסבר ר' יהודה א"א לפתיה"מ בלא דם, - וסבר בתוספי הרא"ש כשיטת הרז"ה שהוא ודאי דם טמא ובזה סבר ר' יוחנן כר' יהודה דשורפין תרומה מטעם שהוא ודאי, - ממילא בהא דר' שמעון אין לדון תורת ודאי. אעפ"י שאיכא חזקה המסייע כיון דעכ"פ איכא ספק שמא מ"ר הביאו את הדם, - ולהכי לשיטה זו אין שורפין את התרומה בדינא דר' שמעון. א דף י"ט, ר' יהושע אומר כיהה. אמר רבה כיהה ומיהר, ובתוס' נראה דרבה גרסינן דפרק הפועלים ב"מ פ"ו אמר מאן מוכח רבה בר נחמני ואמר טהור, - והנה בתוס' נזיר ס"ה כתבו דה"פ דמקשה דלמא מאי כיהה וש\טמא כלומר דת"ק ס"ל דטמא מספק, ור"י אמר כיהה וטמא מודאי, ועל זה קאמר הש"ס אמר קרא לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה לומר לך ספק נגעים להקל, וא"כ אי הוי ספיקא לת"ק לא היה מטמא אלא ודאי דודאי טמא אית ליה לת"ק וא"כ ע"כ לר' יהושע כיהה וטיהר, יעוי"ש. אמנם קשה טובא לת"ק לטהרו או לטמאו למ"ל דספק נגעים להקל, דהלא ממנפ"ש אי קודם שנזקק לטומאה הלא מוקמינן לגברא אחזקת טהרה, ולאחר שנזקק לטומאה הא קיי"ל דלכו"ע טמא, כדאיתא שם בנזיר, - והנה לר' יהושע אתי שפיר דאיצטרך קרא לספק אם שער לבן קודם דאעפ"י דדרך