נזר הקודש - נדה נא

אסרו אלא בזמן שהוא בפני עצמה אבל אם נתערבה באחרות ואינה ניכרת בטלה היא ברוב משום ספ"ס עכ"ל, מבואר להדיא שרק משום ספק אסור ולא מטעם ודאי, - דאל"כ אלא אמרינן דנאסרה באיסור ודאי מקודם, א"כ היאך מהני אח"כ לדון בזה תורת ספ"ס. והגה אפשר לומר דהרשב"א לשיטתו דסבר דמהני ספ"ס בחזקת איסור, עיין בש"ך סימן ק"י אות כ"ז בדיני ספ"ס. אבל הפוסקים כולם נקטו דבקבוע לא הוי האיסור אלא מספיקא עי' בש"ך סימן ק"י סקט"ו. ומדוע לא הזכירו הפוסקים דהוי ודאי איסור מטעם החזקה. - והנה אח"כ ראיתי בש"ש שמע' ד' פר"ב שהקשה בהא דפסק המחבר בסע"ד דבנתערבה ברוב דנתבטלה מטעם ספ"ס וזהו דינו של הרשב"א, וכתב ג"כ דהרשב"א לשיטתו בתשובה סימן ת"א דמהני ספ"ס גם בחזקת איסור יעוי"ש, אבל לא כתב לתמוה דלפי"ז להפוסקים דלא סברי דמהני ספ"ס בחזקת איסור דאסור, - ומדוע לא נחתו הפוסקים לזה. - עוד נראה דלא שייך הכא לדון מטעם ספ"ס כיון דמקודם נאסרה באיסור ודאי, ורק באופן שנולד שני הספקות בב"א אז מתיר הרשב"א, ובמק"א ביארנו זה. וע"כ יותר נכון דהרשב"א לא סבר בזה כשיטת התוס' דמצרפינן חזקת איסור דמקודם, ותמוה טובא שלא נחתו הפוסקים לשיטת התוס'. מח ונראה כמו שביארנו בדין קבוע בספרנו שאילת משה בחיו"ד סימן ק"ו אות י"א ושם בסימן ק"ז דהקבוע אינו מבטל הרוב לגמרי, - ורק דין התורה שהקבוע עושה ספק יעוי"ש, ובנידון דידן ג"כ בדבר החזקה דאינו זבוח, - מועיל הרוב לומר דכיון דרוב יצאו מחזקה דאיסור, הנה אין לדון בזה תורת חזקה דאיסור. ולא הוי אלא ספק איסור לחודיא, והדברים מבוארין שם היטב, - ורק בנמצא דהיינו בפריש דאז אנו דנין על החתיכה כשהיא לעצמה. ואין לה הצטרפות של אחרים, בזה יש לדון גם הא דחזקת איסור, - ומטעם זה גם בשנתערב חד בחד כיון שע"כ יש אחת שכבר יצאת מחזקת איסור, שוב אין לדון בזה מטעם חזקה, והוי רק ספק לחודיא. - ולזה נחית גם בש"ש שם, יעוי"ש. - וסברא זו יש לדון גם בהא דקבוע מהטעם שכתבנו בספרנו שאילות משה. מט עוד נראה דעיקר הסברא אם יש בזה חזקה דאיסור תליא בפלוגתא. כאשר יבואר. - והוא דהנה לכאורה יש כאן חזקה המנגדת לחזקת איסור, והוא דכיון דהספק דהחנות מוכרת בשר נבלה וממילא כשאנו מסופקים על החתיכה הנמצאת אם היא נבלה שיש לה גם טומאה מלבד האיסור. - והנה כנגד חזקה דאיסור יש בזה ג"כ חזקת טהרה, - והיינו דכמו שאין טומאה לבהמה בחייה. הנה חזקה זו מבררת שאין לה טומאה, וממילא הרי היא בחזקת היתר ג"כ. ומצינו דפליגי בזה בחולין ט' לא בדק מאי ראב"א משום ר"א ברבי ינאי אמר טריפה ואסורה באכילה. במתניתא תנא נבלה ומטמאה במשא וכו' מר סבר בחזקת איסור קיימא ופירש"י בחזקת איסור הראשון עומדת שלא היתה שחיטה, וכיון דבחזקת שאינה שחוטה מוקמית לה הרי מתה ומטמאה. ומר סבר בחזקת איסור אמרינן. בחזקת טומאה לא אמרינן יעוי"ש. - והנה הכא בהאי חתיכה שאנו מסופקים בנבילה ואנו דנין לחזקת איסור תליא אם אמרינן לזה גם הא דטומאה והיינו דע"כ יש לצרף לחזקת איסור גם הטומאה, ואם אמרינן לענין טומאה דבחזקת טהרה עומדת, ממילא אין כאן חזקת איסור ג"כ. - וע"כ צריך לומר דלפי סברת התוס' דיש בזה חזקת איסור, ע"כ אזלא שיטת ר' יוחנן למ"ד התם בלא בדק דרק טריפה היא, ולא נבלה, מטעם דבחזקת איסור קיימא ולא בחזקת טומאה, ממילא אין אנו דנין בדבר הטומאה. - אמנם התוס' פירשו שם דלהכי לא דנין שם בדבר הנבלות משום דרוב פעמים שוחט שפיר, יעוי"ש. מבואר דבנידון דידן לכו"ע יש לדון בדבר הטומאת נבילות, וא"כ קשה טובא הא יש כאן חזקה דטהרה, וממילא אין כאן חזקה. נ ונראה דהתוס' סברי דמ"ד דסבר התם דמטמא במשא הוא רק מדרבנן ולחומרא וכן משמע שם מלשון התוס' דפליגי אם החמירו לענין טומאה. - אבל כל זה שייך התם דאיכא רובא, - משא"כ הכא שמספקין על החתיכה אם היא נבלה הוי הספק גם לענין טומאה, ובזה סברי התוס' דלכו"ע יש לדון גם על הטומאה, וכו"ע סברי דלא מוקמינן אחזקת טהרה דמקודם. - והטעם בזה דחזקת חיים שאינה בטומאה נתבטלה תיכף בהתחלת מעשה נבילות. - ולהכי אין לדון בזה משום חזקת טהרה, וממילא עומדת בחזקת איסור. - נא ובזה לכאורה תמוה דברי הגאון נו"ב מה"ק חאה"ע סימן מ"ג שמשיג על הריב"ש שכתב דהא דרובא עדיף מחזקה היינו דוקא מחדא חזקה, אבל שני חזקות לא אמרינן רובא עדיף. והקשה מהא דיליף הש"ס דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה, והרי שם איכא ב' חזקות. היינו חזקת איסור. ולהטמא איכא חזקת טומאה, וא"כ מבואר דגם לענין שני חזקות רובא עדיף, וכתב אח"כ לתרץ דנגד חזקת טמא איכא חזקת טהרה להבהמה. שהרי בחייה טהורה היתה, ואם נימא דנתנבלה הרי נבלה היא ומטמאה. לכן אמרינן דעדיין טהורה היא ואינה נבלה הרי דנגד חזקת איסור איכא חזקת טהרה, ונשאר רק חזקה דהטמא, והרי איכא רובא נגד חזקה אחת, יעוי"ש. - אבל תמוה מדברי התוס' דהכא דחשיב חזקה דחזקת איסור דנבלות. הרי דלא סברי התוס' הא דחזקת טהרה דבחייה טהורה היתה, - ומצאתי בערוך לנר שהקשה מזה על הנו"ב, יעוי"ש. - והנה סברת התוס' נכונה משום דתיכף כשמתחיל לשחוט, ויש בזה ספק פן ינבל דהיינו שיפגע בושט ולא יגמור דאז הוי נבלה גם כשיגמור לאחר שיעור שהייה. - הנה תיכף נתבטלה החזקת טהרה שאין בה טומאה בחייה. - וממילא הוי חזקת איסור ג"כ ולפי"ז תקשה על הריב"ש. - ומה שמתרץ שם בעל"נ דוחק הוא כמבואר להמעיין. נב והנה י"ל דבחששא דנקובת הושט ושמא במקום נקב קא שחיט הוא רק בגדר מיעוטא דמיעוטא, ובזה גם הריב"ש מודה דלגבי חששא רחוקה שפיר מהני רובא גם בשני חזקות כמו הכא דהחזקת איסור המביא להסתפק שמא במקום נקב שחט אין לזה לחוש, וכן כתב הריב"ש בעצמו שם שהקשה מדוע במים שאין להם סוף דאשתו אסורה, ומ"מ אם נסית לא תצא, אעפ"י שאיכא שני חזקות היינו חזקת חי. וחזקת אשת