נזר הקודש - נדה נ

קבוע המבטל לרובא. - ע"כ הא דאמרה תורה למדוד להעיר הקרובה ולא אזלינן בתר רובא דעלמא משום דבשעת המדידה הדר הרוצח לניחותיה, והוי קבוע, ושפיר השמיט הרמב"ם ביושבת בין ההרים, ובכל אופן מודדין להעיר הקרובה כמוש"נ. מא ובזה יש לבאר הסוגיא דב"ב שם שתהיה מתאים עם הפלוגתא דהירושלמי. מב דהנה איתא בירושלמי סוטה פר"ט ה"ו רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג, ורבנן דתמן פתרין קרייא בנהרג, רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו, והנחנוהו ועימעמנו על דינו. ורבנן דתמן פתרין קרייא בנהרג לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה, - והגאון במשכנות יעקב בח' חו"מ סי' ס"ז מבאר דש"ס דילן בהא דפריך הש"ס וניזיל בתר רובא היינו למאן דסבר הבאת עגלה ווידויא הוא על ראיית ההורג, - משא"כ לגבי הנהרג לא שייך רובא יעוי"ש. - אבל נראה דש"ס דילן כולל בין אם על ההורג, ובין על הנהרג, - וכאשר יבואר. מא וזה הדבר דהנה הא דאמרה תורה ונכפר על הדם יש במשמע שני מיני דמים, היינו חסרון משפט על הרוצח, וגם כפרה על העצם הרציחה, - שהוא הנהרג, - וכשאמרה תורה חיוב עגלה ערופה להעיר הקרובה, זהו ע"כ מפני שיש חיוב להאכילו וללותו שזהו סגולה שלא יהרג, - ומפני שע"כ יצא מן העיר ההיא באחרונה. - אמנם מפני שיש עוד עיר ודרך אחרת לה, והיא נפישא מינה, א"כ כיון דלר"ח דוב עדיף מקרוב. - פריך הש"ס מדוע לא אזלינן אחרי העיר דנפישא מינה, ועל זה משני הש"ס דליכא נפישא מינה, - ובזה אין לומר דאעפ"י דאיכא נפישא מינה, אמנם יש בזה קבוע משום דהדר לניחותיה, משום דאנו דנין על הנהרג, ולא שייך ניחותא כיון דמת, - ואח"כ פריך הש"ס וליזיל בתר רובא דעלמא, הנה זה הפירכא כיון שיש בהוידוי גם על הרוצח מפני שלא דנו אותו בי"ד, - ועל זה יש לומר שבא הרוצח מעלמא ורובא דעלמא עדיף יותר מקורבא לר"ח, - ווידוי זה חל על כל העולם, - ועל זה הקשה מהרשש"ך. והלא הרוצח הדר לניחותא והו"ל קבוע, וממילא קורבא עדיף, - ועל זה משני ביושבת בין ההרים, והרמב"ם השמיט זה מטעם דבלא"ה ניחא מטעם קבוע, כמוש"נ. מג שם, בתוס' ד"ה שליא בבית. דאי משליא גופה מייתי מאי איריא משום רוב, אפילו מחצה על מחצה שורפין דהו"ל ספק טומאה ברה"י יעוי"ש, וקשה הא לפי מה שכתבו התוס' לעיל דמסוטה לא ילפינן טומאה דאתיא על ידי ראיית גופה, - ומצאתי בערוך לנר שהקשה והוסיף דאין לומר דהתוס' אזיל אליבי' התירוצים דריש מסכתין דלא סבירא להו החילוק בין ראיה דמנוסה, ובין נגיעה, דלפי"ז תקשה קושיות התוס' מהא דרב קטינא עכת"ד יעוי"ש, - והנה בהא דרב קטינא כתבנו לעיל. מד ובעיקר הקושיא נראה כמו שכתבנו לעיל דמה שנוגע לטומאת לידה מלבד טומאת נדה, זה הוי טומאת מגע בזה שמספקא לן אם הוי ולד. - וכמו שכתבנו לעיל שזהו שיטת התוס' ב"ק דף י"א. וזה נכון. מה תוס' ד"ה הלך אחר הרוב, וא"ת מאי קמ"ל ר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב, וי"ל דקמ"ל אפילו בקורבא דמוכחא יעוי"ש. - ויש לעיין מדוע התם בתשע חנויות לא הוי קורבא דמוכחא הלא יצוייר דהחנות המוכרת בשר נבלה הוי קרוב יותר, ומ"מ בנמצא הולכין אחרי הרוב חנויות המוכרות בשר כשר ואע"ג דרחוקים יותר מהחנות המוכרת בשר נבלה, דהרי לא נחית התנא לזה, וע"כ סבר התנא דתמיד רוב עדיף. - ואדרבה הכא יצוייר דאיכא קרוב. וגם איכא חזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת כמו"ש התוס' לקמן. - ומדחזינן דלא נחית התנא להא דקרוב אעפ"י דאיכא גם חזקה בהדי הקורבא, - ופשיטא דרוב וקרוב לחודיא דרוב עדיף, וא"כ קשה מאי קמ"ל ר' חנינא. - ואפשר לומר דסברת התוס' דבנמצא, וחזינן דע"כ פירשה החתיכה ממקומה. ורק שלא ידעינן מאיזה חנות פירשה. אבל כיון שפירשה ממקומה. לא שייך לדון בזה תורת קורבא לומר שפירשה מהקרוב, - יותר מלומר שפירשה מהרוב, ואעפ"י שיש קצת סברא לומר בזה דפירשה מהקרוב, אבל ע"כ לא הוי קורבא דמוכח, - מטעם דגם הרובא הוא מאותו מקום, - אמנם באופן שהרובא הוא מרובא דעלמא, דהיינו הרוב בשר דעלמא כשרות והחנות המוכרת בשר נבלה סמוך להבשר הנמצא, זה לא נשמע מהא דתשע חנויות, - מטעם דהוי קורבא דמוכח, ואשמעינן בזה ר' חנינא דגם באופן זה הולכין אחר הרוב, - והסוגיא דב"ב שם פריך בתחילה מהא דעיר הקרובה, - והתם הוי קורבא שאינו מוכחא, - ומכל זה אמרה תורה דאזלינן בתר קורבא. ומכש"כ בקורבא דמוכחא ואח"כ פריך וליזיל בתר רובא דעלמא, ובזה הוי קורבא דמוכחא נגד רובא דעלמא, ומדלא משני הש"ס דבזה ר' חנינא מודה, וע"כ דפשיטא להש"ס דר' חנינא סבר דגם בקורבא דמוכחא אזלינן בתר רובא. מו תוס' ד"ה אחר הרוב. הכא איכא חזקה כנגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת דאי לא הוי חזקה כנגד הרוב לא הוי פריך מידי, דמצינו למימר דר' יוחנן לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה כנגד הרוב, יעוי"ש. - ויש לעיין מה שייך הכא לדון חזקת איסור הלא כיון דאזלינן בתר רוב חנויות מוכרות בשר כשר. - והם כבר יצאו מחזקת איסור כמו שקיי"ל נשחטה הותרה, ובחזקת היתר הם, ומה שייך לדון עתה מה שהיו מכבר בחזקת איסור כיון שהחזקה הלזו כבר חלפה, - ואפשר דכוונת התוס' דאם לא אזלינן בתר רובא, ואנו מסופקים על חתיכה זו שמא היא נבלה דבזה יש להעמידה על חזקת איסור, ורק הרוב מוציאתה מחזקת איסור. מז והנה לפי"ז תצא דבר חדש מדברי התוס' דבאופן דליכא רובא דהיינו תערובות חד בחד, הוי זה ודאי איסור מטעם צירוף החזקת איסור, - ויש לעיין דלפי"ז באופן שלקח בשר מאחת מהן שיש בזה דין קבוע דהוי ספק השקול, והרי"ז כתערובות חד בחד, א"כ יש לצרף החזקת איסור. והרי זה ודאי איסור, ולא ספק. - ומלשון התנא דתנא ספיקו אסור הכוונה דאסור מספיקא והוי ספק איסור, ולא ודאי איסור. - וכן מבואר בהה"מ בפר"ח ממ"א הי"א שהביא בשם הרשב"א שכתב וז"ל ויראה לי שהלוקח מן הקבוע שלא