נזר הקודש - נדה מ

מה שביארנו דלא שייך בזה איכא לברורי, א"כ מה מקום יש כאן לחומרא זו. - והוא מטעם דאם באנו לחוש, הנה מידי חששא לא יצאת, ועוד דיש לחוש דלמא ארגשה בשעת הבדיקה וסברה שהרגשת עד הוא, וא"כ לבו נוקפו ופורש, וא"כ שפיר כתב הב"י להקשות על הרבינו שמחה. - וגם מה שמביא רבינו שמחה ראי' מהא דתנן כל היד המרבה לבדוק הרי זה משובח יעוי"ש, יש לדחות דכוונת התנא במי שמחויבת בבדיקה. דאז הריבוי בדיקות יש בזה שבח, אבל במי שאין חיוב בדיקה אין לבדוק. - וכן מצאתי בחדושי הריטב"א לנדה שמפרש כן. י ונראה לבאר דברי הרבינו שמחה דמפרש הא דבעי רבי זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה. - הכוונה לעשות בדיקה בחורין ובסדקין כמו הבדיקה דלטהרות. - ועל זה השיב רב יהודה דלא תבדוק מטעם לבו נוקפו ופורש, והיינו דכשרואה שבודקת כל כך בדיקה יפה, חייש לשמא ארגשה, ולא ירצה לסמוך על מה שתאמר לו שמצאה טהורה מתוך שמהומה לביתה. - משא"כ בבדיקה דקינוח גרידא ליכא חשש דשמא לבו נוקפו ופורש, וכוונת רבינו שמחה דכתב דיש להחמיר בבדיקה דלפני תשמיש הכוונה בדיקת הקינוח גרידא, וזה סגי בבדיקה דלבעלה, וזה הוי כמו שכתב הראב"ד והובא בב"י סימן קצ"ו לחלק בין הבדיקה דלטהרות דבעי בדיקה בחורין ובסדקין, ולבעלה סגי בקינוח, וע"כ זהו גם שיטת הרבינו שמחה, ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק סימן מ"ב שכתב דזהו גם שיטת רש"י. - ומפרש רבינו שמחה שכל עיקר הא דבעי ר' זירא הוא על הבדיקה דחורין וסדקין כמו הבדיקה דלטהרות, אבל בדיקת הקינוח בעינן. - וזהו ההבדל שבין בדיקה דלפני תשמיש מבדיקה דלאחר תשמיש, דלאחר תשמיש גם בדיקת הקינוח לא בעינן, וכמו שנתבאר. יא והנה יש הוכחה לרבינו שמחה גם מהסוגיא עצמה. והוא לפי מה שכתב לפרש כסברת הבעי' דר"ז שתלוי בטעם הבדיקה דלטהרות אם הוא מטעם שיש שום נדנוד חשש דם בדבר, או שהוא רק מצד המעלה דטהרות, ונפק"מ דאם הוא רק מצד המעלה לחודיא, זה לא שייך לגבי בעלה. וכשאמר רב יהודה לא תבדוק, מפרש הריטב"א דלא תבדוק כלל אפילו יהא כאן נדנוד חשש יעוי"ש, והנה יש להבין מנין להריטב"א דכוונת רב יהודה אפילו כשיש נדנוד חשש דם. ומכל זה לא תבדוק, הלא יש לפרש דברי רב יהודה דכוונתו שאין שום חשש נדנוד דם, אלא מצד המעלה הבדיקה לטהרות. - וע"כ מדייק הריטב"א מדהשיב ר' זירא ותבדוק ומה בכך, ע"כ הבין ר' זירא בכוונת רב יהודה דבאמת אפילו בשיש נדנוד חשש, ומכל זה לא תבדוק ועל זה השיב לו ותבדוק ומה בכך. והיינו כיון דיש חשש דם. - אבל אם היתה כוונת רב יהודה דלטהרות הוא רק מצד המעלה, ומעלה זו לא שייך לגבי בעלה. וא"כ מאי פריך ותבדוק, ומזה הבין הריטב"א דע"כ כוונת רב יהודה דאפילו בשיש חשש נדנוד דם מכל זה לא תבדוק, ובזה השיב ר' זירא ותבדוק ומה בכך כיון שיש חשש. החיוב לצאת מידי חששא ועל זה אמר רב יהודה דמשום פו"ר אין לבדוק משום דלבו נוקפו ופורש. - אבל עכ"פ יוצא מזה דיש בזה נדנוד וחששא דדם, ומזה הטעם הצריכו בדיקה לטהרות. - וכיון שכן דן מזה הרבינו שמחה, דיש לצאת מידי החששא לכהפ"ח על ידי בדיקת הקינוח. ואפשר שזהו גם סברת הרמב"ם דמצריך בדיקה לפני תשמיש, והיינו בדיקת הקינוח וכמו שכתבנו לעיל. יב אמנם הריטב"א ע"כ סבר דלא בעי בדיקה כלל. וזהו שמדייק הריטב"א שם שכתב וז"ל אמר לו לא תבדוק כלומר לא תבדוק כלל יעוי"ש, ומאי בעי בזה הריטב"א וע"כ כוונתו לשלול גם בדיקת הקינוח. וזהו שיטת הפוסקים דסברי דלא בעי בדיקה כלל לפני תשמיש, אבל שיטת הרמב"ם והרבינו שמחה דבעי בדיקה לפני תשמיש לצאת מידי החששא, מטעם דסברי שיש חשש דם. ובעי לצאת מחששא, כמוש"נ. יג כתב הרמב"ם בפר"ד מה' מו"מ ה"ז וז"ל אבל אם לא היתה עוסקת בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה, שכל הנשים שיש לה וסת בחזקת טהרה לבעליהן כמו שביארנו בענין נדה עכ"ל, וכתב הראב"ד וז"ל אמר אברהם איני יודע מהו זה דקיי"ל כל לבעלה אינה צריכה בדיקה אלא אם כן עסוקה בטהרות ואפילו אשה שאין לה וסת עד שלא הגיעו לפירקן אינן צריכות בדיקה ואין נשים בודקות אותן. אבל משהגיעו לפירקן צריכות בדיקה ונשים בודקות אותן עכ"ל כוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם דמדייק דדוקא אשה שיש לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה, משמע אבל אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה אפילו כשאינה עסוקה בטהרות, ועל זה הקשה דקיי"ל דכל אשה א"צ בדיקה לבעלה, וזהו כסוגיא דש"ס נדה י"ב ע"ב. - אבל יש לעיין מדוע מסיים הראב"ד הא דהגיעו לפרקן ונשים בודקות אותן, מה זה ראי' לאשה שאין לה וסת. ועוד דהרמב"ם גופי' כתב זה בהלכה ח' ומכל זה כתב בהלכה ז' דאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה. יד ונראה בכוונת הראב"ד דכיון דבשהגיעו לפירקן סמכינן אבדיקת נשים, ומשמע דבדיקה זו מהני גם לבעלה, וע"כ דסמכינן בזה אחזקת טהרה. - וע"כ מיירי בשאין לה וסת, דהרי בשהגיעו לפירקן ע"כ עדיין לא הוקבע הוסת. - אבל יש לומר דסברת הרמב"ם דשאני בין אשה שעדיין לא הוקבע הוסת דאמרינן אשר בטח תהי' לה וסת קבוע מפני שכן הוא ברוב נשים וא"כ לאחר שבדקוה נשים והיא טהורה, אמרינן אשר מסתמא תמשך הדבר עד עונה בינונית. משא"כ אשה אשר אין לה וסת קבוע אשר בזה יש לחוש לכל שעה ושעה שמא תראה, ושמא ראתה. טו עוד נראה בסברת הרמב"ם דסבר דאשה שאין לה וסת, עלולה להיות רואה דם גם בלא הרגשה וכמו שכתב הרמב"ם בפרכ"ה מאישות ה"ז וז"ל הנושא אשה ונמצא שאין לה וסת קבוע לנדתה אלא לא תרגיש בעצמה עד שתרד דם נדה הרי זה לא תשמש אלא בשני עדים וכו' יעוי"ש, הרי מבואר שכתב הרמב"ם דאשה שאין לה וסת תרד דם גם בלא הרגשה. - ומטעם זה מחמיר הרמב"ם. והיינו דמפרש הסוגיא דר' חנינא בן אנטיגנוס בלבעלה מיירי וכמו שמפרש הר"ן והובא בכס"מ פר"ד מא"ב הט"ז יעוי"ש.