נזר הקודש - נדה לט

דאל"כ הלא לשיטת הרמב"ם כיון שלא פטרו חכמים מבדיקה אין זה אנוס יעוי"ש. - וזהו כמו שכתבנו. - אבל זה לפלא כיון שסתמא דסוגיא דשבועות לא סבר כן וא"כ מדוע לא תפס הרמב"ם כן להלכה. ד והנה גם בהא דבדיקה דלאחר תשמיש כתב הרמב"ם שם וז"ל אבל אחר תשמיש הכל צריכין שני עדים אחד לו ואחד לה אפילו מעוברת ומניקה זקנה עכ"ל. וכתב הראב"ד בהשגה וז"ל שאף רב יהודה שהיה צדיק שאין כמוהו מנע את רבי זירא שלא לבדוק אחר תשמיש שלא יהא לבו נוקפו ופורש, שלא אמרו בדיקות הללו אלא באשה עסוקה בטהרות עכ"ל, ונראה ביישוב דברי הרמב"ם דשני בדיקות יש היינו, א) הבדיקה החיובית שהיא בחורין ובסדקין. ב) הבדיקה דקינוח. וכמו שמבואר הכא בסוגיא. וכן איתא בירושלמי פר"ב דנדה ה"ב אותיום לקינוח ואין אותיום לבדיקה. - והנה הבדיקה שכתב הרמב"ם לאחר תשמיש ע"כ זהו בדיקת הקינוח, וזהו השני עדים אחד לו ואחד לה, וזהו בדיקת הקינוח. - ובזה לא שייך לבו נוקפו ופורש, - וזהו כמו שכתבו התוס' דבשביל שהיא בודקת עצמה חייש שמא ארגשה. - אבל זה לא שייך בהבדיקת הקינוח שגם הבעל בודק בהעד המוכן עבורו, וליתא בזה חששא דארגשה. - אמנם בהא דבעי רבי זירא מרב יהודה היינו הבדיקה דבפנים דבחורין ובסדקין. על זה השיב רב יהודה דשייך בזה לבו נוקפו ופורש. וזהו כיון דבדיקה זו לא שייך לגבי בעל, וכשרואה שהיא בודקת בדיקה דבחורין וסדקין לבו נוקפו פן היתה הרגשה. - וסבר הרמב"ם כי בודאי לא פליג רב יהודה על המשנה דשני עדים מתקינון להם ומפרש הרמב"ם כי זה שייך גם לבעלה גם בשאינה עסוקה בטהרות מטעם כי מדוע לא ניחוש שמא מחמת חימוד התשמיש ראתה דם. ועוד דעל ידי התשמיש נפתח המקור, ובכל פתיחת המקור חיישינן לדם. ואעפ"י שאנן קיי"ל דאפשר לפתיחת המקור בלא דם. אבל ספק איכא והחוב לברר הדבר ע"י עדים. וזהו כוונת התנא דמצריכין שני עדים. - וא"כ ע"כ לא פליג על זה רב יהודה. כן נראה בביאור כוונת הרמב"ם בס"ד. ה והנה בתוספי הרא"ש מקשה ג"כ בהא דקאמר הש"ס כדי לחייב בעלה חטאת, דע"כ בסמוך לוסתה איירי. דאל"כ אנוס הוא, ומתרץ וז"ל ונ"ל דלאו דוקא קאמר לחייב בעלה חטאת, אלא כלומר באיסור חטאת היכי דלא אנוס עכ"ל. - הנה לפי מה שכתבתי לעיל בשם הריטב"א משמע דחיוב חטאת ממש קאמר. - ועוד דאם לאיסור חטאת מאי פריך הש"ס מי משכחת לה וכו'. והלא לפי דברי הרא"ש אעפ"י שלא משכחת חיוב חטאת ממש. אבל עכ"פ איסור חטאת איכא משום דלפעמים משכחת חטאת, ושפיר קרינן לזה לאיסור חטאת, ומצינו כזה בסוכה מ"ז ע"ב אבל שבת דאיסור סקילה אעפ"י שלא הוי אלא איסור דרבנן. והכוונה כיון דלפעמים איכא סקילה במלאכות דאורייתא וכדפירש"י שם. ו והנה כתבו התוס' ד"ה כדי לחייב בעלה חטאת, הכא נמי הוי מצי למיבעי מהו שתבדוק קודם תשמיש ותניח העד עד הבוקר כדי לחייב בעלה חטאת יעוי"ש, וכוונתם דבאופן זה משום דלא תקשה מה דפריך הש"ס מי משכחת לה לבדיקה כשיעור וסת, ולא משכחת חיוב חטאת, אבל באופן שתבדוק מקודם שפיר משכחת חיוב חטאת ממש. - אבל יש לעיין דלפי"ז הוי חיוב חטאת גם על האשה, והש"ס בעי באופן דרק לחייב בעלה, וביותר לפי מה שמבאר הסד"ט דעיקר חיוב על בעלה באופן שפירש באבר חי. ובאופן זה רק על הבעל החיוב, ולא על האשה כמו שכתב המרדכי והובא ברמ"א סימן קפ"ה. - וזהו מפני שהאשה לא עשתה מעשה יעוי"ש. - אבל ע"כ מוכח דהתוס' לא פירשו כן, דאל"כ היאך כתבו דהוי מצי למיבעי באופן שבדקה קודם תשמיש וכו' דהלא לפי"ז החיוב על שניהם, ובזה לא מיירי הש"ס. וע"כ מוכח מדברי התוס' דכוונת הש"ס לאו דוקא לחייב לבעלה, אלא החיוב על שניהם, - והפירוש לחייב בעלה חטאת מטעם דמחויב להביא קרבן גם על אשתו. וכמו"ש הריטב"א והובא לעיל. ז כתב רבינו שמחה הובא בהגהות מיימוניות שם ברמב"ם פר"ד מא"ב וז"ל שאין אדם רשאי להחמיר על עצמו לבדוק אחר תשמיש, אבל לבדוק קודם תשמיש רשאי אדם להחמיר על עצמו וכו', יעוי"ש. - ותמוה דהלא זה נגד סוגיא דידן דע"כ מיירי קודם תשמיש וכמו שפירשו התוס', ומסקנא דמשום לבו נוקפו ופורש אין לעשות בדיקה קודם תשמיש, ומצאתי בב"י שהקשה כזה על הר"ש יעוי"ש. - והנה לכאורה אפשר לומר דכיון דקיי"ל דגם במקום חזקה היכא דאיכא לברורי מבררינן. וא"כ לכאורה תקשה מדוע לא תבדוק קודם תשמיש מטעם דאיכא לברורי, ולא שייך לבו נוקפו ופורש, דהלא כל עיקר הא דלבו נוקפו שייך אם האשה בעצמה בודקת דאז לבו נוקפו מטעם דחייש דלמא ארגשה, משא"כ היכא דהבדיקה נעשית מטעם ציווי הבעל מפני הדין דצריך לברר, ודוחק לומר דסוגיא דידן פליגא אסוגיא דפסחים ד' דמסיק הש"ס דבעינן לשאול אם בדק מטעם דיש לברר, ולא סמכינן אחזקה במקום דיכול לברר. ח ונראה דסבר הש"ס דהכא שאני, מטעם דלא שייך הכא לברר. והוא מטעם דגם אחרי הבירור, אכתי איכא חסרון בירור. - והיינו דגם לאחר הבדיקה שנמצאת טהורה, אכתי איכא למיחש שמא עם סילוק ידיה ראתה, כיון דמיירי באשה שאין לה וסת, ואעפ"י דעומדת בחזקת טהרה אבל אין חזקה מועיל על להבא. וממילא בשעת תשמיש ליכא בירור. וממילא אית לן לאוקמי' אחזקה. ובמקום שאין בירור לגמרי, ואמרינן אין בירור לחצאין. דוגמא לזה מה שכתב בשו"ת רע"א סימן ע"ז במקום דאיכא ספ"ס אם אין יכול לברר שני הספיקות ליכא חיוב בירור, ואין זה ענין לדעלמא שהבירור עושה בירור גמור. ט ובזה יש להשיב על מה שכתב הפליתי בסימן קפ"ו אות א' ליישב דברי הרבינו שמחה שכוונתו דהאשה מצד עצמה איננה רשאה לבדוק מטעם לבו נוקפו ופורש, אבל כל זה כשהיא בודקת מעצמה. משא"כ אם הוא מחמיר על עצמו, ומצוה לאשתו שתבדוק לא שייך בזה לבו נוקפו ופורש, כי הלא הבדיקה באה מצדו ולא מצדה. ומדייק בהלשון שם שכתב הרבינו שמחה אבל לבדוק קודם תשמיש רשאי אדם להחמיר על עצמו עכת"ד יעוי"ש, אבל לפי