נזר הקודש - נדה לז

דפיהוק שפיר תלינן בפיהוק דמאתמול, וזה לכו"ע והיינו דמדברי הרשב"א מוכח דפיהוק עדיפא מקפיצה לענין להיות נקבע בפיהוק לחודייהו, ולשיטת הרמב"ם דסבר דלא תלינן בקפיצה דמאתמול וימים עדיפא - וזהו כי הימים הם ג"כ סיבה פנימיות הבא מכח מותר הדם. ופיהוק ג"כ בא מחמת זה. להכי תלינן בהפיהוק דמאתמול כיון שכחו כמו הימים. וכמוש"נ. ח והנה יש לעיין בוסת על ידי אונס דלא הוי וסת. - היאך הדין לענין דיה שעתה. - דיש לומר דאעפ"י דלא הוי וסת לענין טומאת נדה שהיא דאורייתא, אבל לענין טומאה דלמפרע שהוא דרבנן אפשר שגם וסת שהוא ע"י אונס ג"כ סגי. ודיה שעתה או"ד דלא פלוג רבנן. - ולכאורה אם אמרינן כן דלענין דיה שעתה נקבע וסת גם על ידי אונס. א"כ מאי פריך הש"ס לרב הונא מהא דתניא דוסת ע"י אונס לא הוי וסת, ולא קאמר הש"ס דרב הונא קאמר דהוי וסת לענין דיה שעתה וברייתא מיירי לענין נדה דאורייתא. וא"כ משמע שזה בזה תליא ולא פלוג רבנן. - והנה יש לדייק מדברי רש"י בד"ה אילימא לימים מפרש רש"י תרתי דדיה שעתה. וגם אם בדקה ולא ראתה טמאה, ובד"ה אלא לקפיצות פירש"י דאם בדקה ולא ראתה טמאה. ולא פירש לענין דיה שעתה, ותמוה, וע"כ אין לומר דלענין דיה שעתה יש להחמיר יותר. וע"כ צריך לומר דסבר רש"י דלענין דיה שעתה סגי גם בוסת דאונס, - אבל לפי"ז קשה מדוע לא משני הש"ס דר"ה מיירי לענין דיה שעתה. - אבל נראה דזה פשוט להש"ס דוסת שעל ידי אונס לכו"ע דיה שעתה ולא איצטרך לרב הונא לאשמעינן. - ואפשר שמזה למד רש"י לפרש כן. ט וכן יש לדייק גם מדברי הרמב"ם שסובר דהני תרי לישני פליגי ופסק לחומרא כלישנא בתרא דלא משגיחין על הקפיצה ונקבע וסת גם בלעדי הקפיצה, ופוסק כלישנא בתרא מטעם שהוא לחומרא. ולכאורה הא תצא מזה קולא לענין דיה שעתה. - אבל לפי מה שכתבנו דלענין דיה שעתה בלא"ה הוי וסת מעליא גם בשבא על ידי אונס. ולא פליגי בזה הני תרי לישני. - ולהכי נקט הרמב"ם להאי דינא בה' איס"ב, ולא בה' מו"מ, משום דלענין דיה שעתה הוי וסת לקפיצות וסת מעליא. י שם, תבדוק דלמא קבעה לה וסת. הקשה בתוספי הרא"ש תמיה לי דבדיקה כזו לא אשכחו שתקנו חכמים שתהא אשה צריכה לבדוק שמא קבע לה וסת, דא"כ אפילו אשה שאינה עסוקה בטהרות תבדוק בכל יום שמא תקבע לה וסת וצ"ע עכ"ל, ונראה דע"כ רק בימים שהיא עלולה לראות חשו חכמים לקביעות וסת. - משא"כ בימים שאין חששות לראיית דם לא חשו חכמים לבדיקה מפני קביעות וסת, ולהכי בסתם אשה שלא בשעת וסתה שאינה עלולה לראות, לא חשו חכמים לבדיקה. - ויש להוכיח זה ממשנתינו דקתני חוץ מן הנדה, ומדוע לא קתני חוץ מן הזבה, וע"כ משום דכיון דאשה קובעת וסת בימי זיבתה כמבואר בסוגיא להכי צריכה בדיקה. - אמנם לפי המבואר במסקנא דבימים הראוים לזיבה אינה קובעת וסת. וכן פסק הרמב"ם שם בפר"ח מא"ב א"כ באלו הימים אינה צריכה לבדוק, וא"כ הי' להתנא למיתני חוץ מן הזבה היינו הימים דראוים להיות זבה דאינה צריכה בדיקה, וע"כ צריך לומר דכיון דהימים האלו מוחזקים לטהרה כדתנן לקמן ל"ח כל י"א יום בחזקת טהרה, להכי אין לחוש לדם להצריך בדיקה. ולהכי לא חש התנא למיתני לומר דלא בעינן בדיקה בימים הראוים להיות זבה דהיינו הי"א מטעם דאין זה חידוש, וזהו כמו כל הנשים דלא בעי בדיקה באשה שאין חשש ראיה. - ואפשר עוד לומר דאפילו בימי הנקיים אעפ"י שטמאה היא, אבל לא חיישינן לדם דמוחזקת בטהרה, היינו שלא תראה עוד. וכמו שכתבו התוס' ריש גיטין ד"ה ע"א שאינה מוחזקת שתהא רואה כל שעה, ומכש"כ בימי הנקיים. - וע"כ הא דזבה צריכה בדיקה זהו רק בימי הזיבה ממש, ובזה יש להצריך בדיקה משום קביעת הוסת. וכמוש"נ. יא אמנם לא כן דעת התוס' לקמן ל"ט ד"ה רב הונא וכו' שפירשו דלר' יוחנן ור"ל אשה קובעת וסת בתוך ימי זיבתה ממש דהיינו בהימים שסופרת יעוי"ש. - והנה לפי"ז ע"כ צריכה להיות בודקת בימים האלו. - ועוד כתבו שם דכש"כ דקובעת בימים הראוים לזיבה. - ולפי"ז אתי שפיר דלא נקט התנא חוץ מן הזבה. דע"כ זבה צריכה בדיקה מפני קביעות הוסת, - והנה לפי"ז אזדא הראי' ממשנתינו. אבל נראה דאכתי יש להוכיח מהא דשמואל דסבר לקמן שם דאשה אינה קובעת וסת בימי זיבתה. וכתבו התוס' שם דאפילו בימים דראוים לזיבה אינה קובעת. וא"כ לפי"ז תקשה לשמואל ממשנתינו דלא קתני ג"כ חוץ מן הזבה. - וע"כ צריך לומר דכיון דלא תקבע וסת באלו הימים לא צריכה בדיקה. וע"כ צריך לומר דתיכף שנפסק הדם לזוב הרי היא עומדת בחזקת מסולקת דמים. וממילא כיון שזה שנה התנא דכל י"א יום בחזקת טהרה עומדת ממילא שוב לא בעינן למיתני דאינה צריכה בדיקה, וכמוש"נ. יב ע"ב, אפי"ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה, והקשו התוס' לר"א דאמר כל אשה שעברו עליה ג' עונות וכו' תבדוק בימי טוהר שמא תפסוק ג' עונות. - וקשה טובא הא בימי טהרה מניקה היא, ור"א סבר דמניקה היא בארבע נשים שדין שעתן, וממילא היא בחזקת מסולקת דמים גם בלא עברו עליה ג' עונות. ויותר הו"ל להקשות לר' יוסי, ובמהרש"א הקשה בזה יעוי"ש. והנה איכא לפרש דכוונת התוס' באופן שנתנה בנה למניקה או שמת, ומבואר שם במשנה דבאופן זה סבר ר"מ דמטמאה מעל"ע. - ומצאתי בחדושי הרשב"א שמפרש כן. - אבל אכתי לא ניחא דהרי רבנן סברי שם דגם באופן זה דיה שעתה. - ואפשר דר"א סבר כרבנן. וא"כ מדוע הקשו לר"א. והו"ל להתוס' להקשות לרבי יוסי דסבר שם במשנה דגם במעוברת ומניקה בעינן שתעבור עליהן ג' עונות. יג ונראה ביישוב דברי התוס' לפי מה שכתב הרמב"ן הובא ברשב"א דאשה קובעת וסת בימי הנקה, ומדייק מדלא ממעטין הכא אלא ימי טוהר שלה יעוי"ש. ומשמע שזה הוי אליבא דכו"ע. וע"כ אף לר"א דסבר דמניקה היא מארבע נשים שדין שעתן, ובחזקת מסולקת דמים היא לענין דיה שעתה. - אבל לענין קביעות הוסת אינה בחזקת סילוק ואם ראתה