נזר הקודש - נדה לו

שאני הכא כיון דהוחזקה בקפיצות. - להכי בעינן לתרווייהו. - ב והנה לפי"ז יש לעיין היאך הדין בקפיצות לחודייהו כגון שראתה בקפיצות בלא קביעות דיומא כלל, אם נחשב לוסת, ואין להוכיח דקפיצות לחודייהו לא מהני מסוגיא דידן דבעינן תרווייהו, דשאני הכא דהקפיצות היו גם בצירוף דימים, וגם אין להוכיח מהא דתניא בברייתא כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת, דליתא דהרי לפי מה שמוקים הש"ס מיירי התנא דהאונס היתה גם בקביעותא דימים. וא"כ אין להוכיח מזה לקביעותא דקפיצה בלא קביעותא דימים. ג והנה יש לדייק מהא דפריך הש"ס לימים לחודייהו פשיטא. - והכוונה דכיון דהימים היו גם בקביעותא דקפיצה, ובזה פשיטא דלא נעשה וסת לימים לחודא. - וקשה מדוע לא פריך הש"ס גם אקפיצה לומר קפיצה לחודיא פשיטא. - ומזה נראה דהקפיצה עדיפא מימים, - וע"כ מפני שזה הוי סיבה גדולה להביא דם. - ולהכי הכא שבאה הקפיצה בצירוף הימים שמחדש התנא דקפיצה לחודא לא הוי וסת. לא הוי פשיטא, ומזה מוכח דקפיצה לחודיא בלא קביעות דימים הוי וסת. - וכן כתב הטור בסימן קפ"ט וז"ל יש שקובעת במעשה וכו' כיצד כגון שקפצה ג' פעמים וראתה חוששת לכל פעם שתקפוץ יעוי"ש. - וזהו דעת הרז"ה הובא בב"י יעוי"ש. - אבל הרשב"א בתוה"ב חולק ומפרש שזהו דינו של רב הונא שמחדש דוסת הקפיצות לא הוי וסת. ד והנה נראה לפרש שזהו גם פירש"י בהא דקאמר הש"ס אלא לקפיצות פירש"י לקפיצות לחודייהו. והקשו התוס' ובשיט"מ שם על פירש"י, וביאור דברי התוס' יבואר לנכון בחידושי מהר"ם, יעוי"ש. - אבל נראה דכוונת רש"י לקפיצות לחודייהו היינו וסת שאינו מורכב עם הימים, ופריך הש"ס מהא דתניא וכו', ומשני לא קבעה וסת לימים לחודייהו. - ביאור הדברים שמשני הש"ס דהברייתא מיירי בוסת המורכב, ואתי שפיר פירש"י לנכון. - ומזה יש להוכיח דשיטת רש"י כשיטת הרז"ה. - ובזה יש ליישב שיטת הטור שפוסק כהרז"ה אעפ"י שרבים חולקים עליו, וכמו שתמה בזה הב"י יעוי"ש, אבל כיון שיש לומר שמפרש הטור שזהו שיטת רש"י להכי בחר לפסוק כן להלכה. ה והנה מתבאר מסוגיא זו דוסת המורכב לימים ולקפיצות. יש לנו לתלות דשניהם גורמים, וגם אם היתה הקפיצה ביום מוקדם תלינן ג"כ דהקפיצה דאתמול גרמא, - אמנם אם לא היתה קפיצה כלל בשלישי. - זה מבואר בלישנא בתרא דאמרינן דהקביעות הוא לימים. - ואפשר שזה סבר גם הלישנא קמא וכן נקטו הפוסקים דהני תרי לישני לא פליגי. - ואם היתה להיפך דבשלישי היתה בקפיצה אבל לא לימים, הנה דעת הטור דנקטינן הוסת לקפיצות, וזהו משום דאזיל לשיטתו דיש וסת לקפיצות לחודייהו, אבל להני פוסקים דלא סברי כן לא נקבע הוסת לקפיצות, ובזה מבואר דהוסת דלימים עדיפא לדידהו טובא. - ו אמנם הרמב"ם סובר דהני לישני פליגי. - והלישנא בתרא סבר דלא תלינן דקפיצה דאתמול גרמא. - אלא כיון דביום שראתה לא היתה קפיצה אמרינן דיומא גרים כמבואר בדברי הרמב"ם בפר"ח מא"ב ובהה"מ שם. - ופסק הרמב"ם כלישנא בתרא דבאופן זה תלינן ביום, הרי מבואר דג' שיטות יש בדבר הקפיצה דלשיטת רש"י והרז"ה והטור יש כח בהקפיצות לקבוע וסת ג"כ, ולשיטת הרמב"ם והתוס' והרשב"א אין כח להקפיצות לקבוע וסת, אבל אם בכח הקפיצה הבאה ביום מוקדם אם פועל על יציאת הדם בזה סבר הרמב"ם דאין בכחה לפעול כל כך, והרבה ראשונים סברי דקפיצה דיום המוקדם ג"כ גורם לזה, וממילא הוי וסת מורכב, נמצא דהרמב"ם מחמיר בזה דבאופן זה הוי וסת לימים לחודייהו. ז אמנם בוסת המורכב לימים ולפיהוק בזה נקטו הפוסקים דלכו"ע אם הקדים הפיהוק מקודם ולמחר ראתה בימים. בזה אמרינן דהפיהוק דמאתמול גרמא וכן מבואר בטור ובשו"ע שם ס"כ. - וטעמא דמילתא הוא כמו שכתב הרשב"א בת"ה הובא בב"י בד"ה ודע וז"ל ומה ההפרש שיש בין וסת זה לוסת דקפיצות שאינו נקבע אלא בהרכבת ימים וכמו שכתבנו לעיל התם הוא דעיקר הראי' אינו אלא מחמת האונס, וכל שתקבענה מחמת האונס לא קבעה לה וסת, אבל וסתות דגופה אדרבה האורח הוא דגרם למקרים המתילדים ממותר הליחות והדמים, והלכך אפילו בלא הרכבת ימים קבע לה וסת יעוי"ש, וכן כתב הרשב"א בחידושיו הכא. - אבל יש לעיין דהלא הא דכתב הרשב"א אינו אלא בקביעותא דוסת הג' פעמים, אבל לא נשמע מזה באופן דאם פהקה ב' פעמים בר"ח וראתה, ואח"כ פיהקה בכ"ט בחודש ולא ראתה עד יום ר"ח, דמזה לא דיבר הרשב"א, וא"כ מדוע נקטו להקל בזה דתלינן דוקא בהפיהוק דמקודם. - והט"ז והש"ך כתבו מטעם דמסתבר לומר דהפיהוק גרם לזה מטעם דזה עדיף מקפיצה יעוי"ש, והביאור בזה דהסיבה פנימיות עדיפא מסיבה חיצוניות, - וזהו דהפיהוק בא מפאת הדם, והדם מביא להפיהוק, משא"כ קפיצה, שהקפיצה היא סיבה להדם שתבוא, וא"כ אם הקפיצה דאתמול לא הביא הדם להכי אין לתלות אח"כ בסיבת הקפיצה דמאתמול, וזהו תוכן דברי הרשב"א. - אמנם זה ניחא אם אמרינן דהקפיצות לחודייהו בלא הרכבת הימים לא הוי וסת, - משא"כ לשיטת הפוסקים דוסת נקבע גם על ידי קפיצות ג"כ א"כ חזינן דגם סיבה חיצוניות הוי סיבה מעליא, וא"כ אין לחלק בין קפיצה לפיהוק. - אבל לא קשה להפוסקים דלא נחתו לזה מטעם דבהשו"ע הכריע הב"י כהשיטת דוסת הקפיצות לא נקבע לוסת. - אבל יש להעיר על הטור שהכריע דנקבע וסת לקפיצות לחודייהו, א"כ ע"כ קפיצה ופיהוק שווים הם. - והנה מטעם זה הוכרח הטור לפסוק גם כלישנא קמא דתלינן הראי' דהיום בקפיצה דמאתמול, וכמו שתלינן בפיהוק דמאתמול כן גם תלינן בקפיצה דמתאמול. - ואם ראתה בלא קפיצה בפעם הג' תלינן בימים, וזהו דסבר הטור דלא פליגי הני לישני. והמחבר תפס כשיטת הרמב"ם, דהני לישני פליגי ובקפיצה לא תלינן בקפיצה דמאתמול. ובימים נקבע. - וממילא בהא