נזר הקודש - נדה כט

אותה למפרע כמו שמבואר לעיל בסוגיא ה' ע"א, ומטעם זה מדייק הרמב"ם בפר"ט מא"ב ה"ה וכתב וז"ל בתולה שלא ראתה דם מימיה ועדיין היא קטנה כתמה טהור, יעוי"ש. מבואר דמשהגיעה לימי הנעורים כתמה טמא למפרע, ולפי"ז מצינו חומר בכתמים יותר מבראי'. - וע"כ הא דקאמר הש"ס לעיל ה' ע"א ר"מ היא דמחמיר בכתמים ע"כ הפירוש כמו"ש דתוס' שם שהוא רגיל להחמיר בכתמים טפי מרבנן. א שם, מעוברת משיודע עוברה מניקה עד שתגמול את בנה. - ויש לעיין היאך הדין בשראו דם בימי עיבורה שלשה פעמים וגם בזמן קבוע כל השלשה פעמים. - אם חיישינן בלמפרע. - אבל מסתברא דגם באופן זה לא חיישינן כיון דעכ"פ בחזקת מסולקת דמים הן עומדות. - ומזה יש להוכיח דאין לקבוע וסת בהזמנים האלה. - אמנם זה תליא בפלוגתא, דהרמב"ן כתב דבימים האלו אשה קובעת וסת ומדייק מדקאמרה הסוגיא לקמן י"א דבימי טוהר אין אשה קובעת וסת, אבל בימי הנקה ועיבורה אשה קובעת וסת. - אבל הראב"ד והרשב"א סברי דאשה אינה קובעת וסת לא בימי עיבורה ולא בימי הנקה. ועי' בב"י סי' קפ"ט. - ונראה דזה תליא בפירושא דהמשנה דהרמב"ן ע"כ מפרש דאם ראתה שלשה פעמים מטמאין אותה למפרע טרם שהוקבע וסתה, וממילא יש לדון מזה דאיתרע חזקת מסולקת דמים, וממילא יש לה גם קביעות וסת אם ראתה במכוון. אבל הרשב"א והראב"ד ע"כ מפרשים דגם אם ראתה שלשה פעמים אין בזה טומאה למפרע מטעם החזקה דסילוק דמים. וא"כ ממילא אין בזה גם קביעות וסת. והב"י הביא גם דעת הריטב"א שהוא סובר כדעת הרשב"א רבו. והטור והמחבר בסי' קפ"ט הכריעו להלכה דאינה קובעת וסת בימי עיבורה ובימי הנקה. ב אמנם נראה דזה תליא בפלוגתא דאמוראי והוא רב ושמואל דפליגי לקמן י' ע"ב דרב אמר אכולהו ושמואל אמר לא שנו אלא בתולה וזקינה, אבל מעוברת ומניקה דיין כל ימי עיבורן דיין כל ימי מניקותן. ופליגי בזה גם תנאי כמבואר שם. והרמב"ם פוסק בפר"ד מה' מו"מ ה"ה דבפעם שניי' מטמאה למפרע. והראב"ד בהשגה פליג עלי'. אבל סברת הרמב"ם דפוסק כרב מטעם דהלכה כרב באיסורי לגבי שמואל ועי' בכס"מ. נמצא לפי"ז לענין קביעות וסת שיטת הרמב"ם כשיטת הרמב"ן. ומזה יש לתמוה על הב"י שכתב ודע דבנוסחות יו"ד שבידי כתובה, והרמב"ם כתב שקובעת וסת. וט"ס הוא שהרמב"ם לא הזכיר דין זה כלל וצ"ל ולכתוב הרמב"ן במקום הרמב"ם יעוי"ש. אבל אפשר שהכותב רמב"ם נתכוון לזה שפסק דבראי' שניי' מטמאה למפרע מעל"ע, דמזה מוכח ע"כ דאשה קובעת וסת בימים האלה. דהרי הרמב"ן ההוכחה שלו ג"כ מזה. וא"כ מבואר שדעת הרמב"ם כדעת הרמב"ן. וא"כ תמוה על הטור והמחבר שהכריעו להקל. - וראיתי בס"ט תמה על הש"ך שכתב דהרמב"ן יחיד בזה, והעיר ג"כ מדברי הרמב"ם שכתבנו. - ואפשר שדעת הטור והמחבר דכיון דהוי ספיקא דדינא אם קובעת וסת בימי עיבורא וימי הנקה. א"כ הוי ספק וסת. וספק וסת לא הוי וסת. ולזה כתבו להלכה דאין הוסת נקבע בזה, והיינו מטעם זה עצמו כיון דספק הוא. ג והנה לקמן י"א תנן אעפ"י שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר, - ובגמ' אלא לר' יוחנן דאמר אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה תבדוק דלמא קבעה לה וסת וכו' ומשני דממעין פתוח לא אמרי יעוי"ש. - והנה מבואר בסוגיא שם בגמ' דהנשים שדיין שעתן דצריכות בדיקה הוא דוקא לטהרות. - והנה אם אמרינן דאשה קובעת וסת בימי עיבורה ובימי הנקה, א"כ תיבעי בדיקה גם בלא טהרות מטעם דלמא קבעה לה וסת. - איברא דהרא"ש הקשה דבכל אשה מדוע לא אמרינן דתיבעי בדיקה דלמא קבעה לה וסת. וזה לא שמענו דהצריכו חכמים ומסיים וצ"ע יעוי"ש. והנה בזה אפשר לומר דכוונת הש"ס דוקא באשה שלא הוחזקה למסולקת דמים, כמו בימי נדותה וכדומה, אבל באשה שמוחזקת למסולקת דמים לא חייבוה חכמים, אמנם באשה שמטמאה למפרע פשיטא שיש לחייבה בבדיקה גם בלעדי טהרות מטעם שמא קבעה לה וסת. - ולפי"ז במעוברת ומניקה לאחר שראתה פעם אחת דלשיטת הרמב"ם דמטמאה למפרע פשיטא דבעי בדיקה מטעם קדימות וסת. - וממילא אשה שאין וסת דגם כן מטמא למפרע תיבעי בדיקה שמא קבעה לה וסת. - וזה לא שמענו דהרי אפילו הרמב"ם דמחמיר וכתב בפר"ד מא"ב הט"ז דאשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק יעוי"ש. אבל לא מצריך בדיקה תמיד מטעם שמא תקבע לה וסת. - וע"כ צריך לומר דאף אשה שאין לה וסת מ"מ מוחזקת במעיין סתום. ולא מצרכינן בדיקה מטעם שמא קבעה לה וסת. שם, בחייו מ"ט לא משום דר"א שמותי הוא, פירש"י שברכוהו. והתוס' הביאו בשם הירושלמי משום דמתלמידי בי"ש הוא. - ולכאורה תמוה טובא לפירש"י מדוע לא פירש כמו שאיתא בירושלמי. - ואפשר דכיון דר"א לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו כמבואר בסוכה כ"ח. ואם הוא מתלמידי בי"ש א"כ מה שאומר הוא דבר שנשמע משמאי. והכא אי אפשר לומר ששמע משמאי דד' נשים דיין שעתן. דהרי שמאי אומר כל הנשים דין שעתן. - ובחדושי חת"ס נחית לזה ומיישב הירושלמי דסובר דמודה שמאי בשוטה ומשמשת במוך. וא"כ נפק"מ בהנך ד' נשים בשוטה ומשמשת במוך. - אבל ש"ס דילן אין הכרח לזה מטעם דאיכא עוד אוקימתא עכת"ד. אבל לדעתי אין לזה הכרח אם הוא מתלמידי בי"ש. שהתלמידים סוברים בזה כשמאי, שהיו הרבה דורות אחריו. - ולדעתי נראה בכוונת רש"י דאין סברא לומר דכיון שהוא מתלמידי בי"ש להכי לא יהי' הלכה כמותו בדבר שלא נחלקו תלמידי בי"ה. דדוקא במקום שנחלקו בי"ש ובי"ה הלכה כב"ה אבל במקום דפליג ר"א עם שארי חכמים. ולא נכנס פלוגתא זו לפלוגתא דבי"ש וב"ה. מדוע לא נפסוק כר"א. - ואין זה ענין להא דהירושלמי פר"ה דתרומות דשם פליגי בי"ש וב"ה. - משא"כ הכא. ולהכי פירש"י מטעם שברכוהו.