נזר הקודש - נדה קפא

באופן דהוי מחצה על מחצה שהוא מדרבנן, כמבואר זה להמעיין. טו ונפק"מ בזה באופן דהוי חצי לוג דם דבזה הוי מדאורייתא מטעם שנזיר מגלח עליו, ושם ג"כ המיעוט משלים להרוב, - ואפשר דהרמב"ם דנקט הכא רביעית הוא שיגרא דלישנא אבל כוונתו לחצי לוג. ובעיקר הענין אם המיעוט הנתבטל נהפך להרוב ביארנו בספרנו נזר הקודש למסכת בכורות. א ע"ב, משנה, בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח, חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי ב"ה וכו', ובגמ' מתני' מני אבא שאול היא דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחילה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד, יעוי"ש, - מבואר מזה דהחמירו בחדא שיהי' דינה כמגע טמא מת דהו"ל ראשון, והקילו בחדא דרק לקדשים מטמאה, אבל לחולין על טהרת קדשים לאו כקדש דמי. כמו הא דמים לפסח, - ויש לתמוה על הרמב"ם דפסק בפר"ח מה' משכב ומושב ה"ד, טבו"י תחילה לקודש, והיינו ראשון לטומאה, וזהו כאבא שאול, - ואילו בפר"י מאבוה"ט ה"ג פסק דטבו"י פוסל תרומה לקודש, והיינו כרבנן דסברי דרק פוסל ואינו מטמא, - וכבר תמה בזה הגאון בעל תוס' יו"ט, ומסיים בצ"ע. - והנה הגאון מרן רע"א בתוסר"ע כתב דבכל טבו"י שאינם לכל היותר רק יום אחד לא רצו חכמים לגזור שיהא כראשון. אבל טבו"י דדם טוהר שהוא זמן ארוך, גזרו חכמים משום הרחקה לעשותה לקדשים כראשון, יעוי"ש. - הנה כדבריו מוכח גם מלשון הרמב"ם שם בפר"ה ממו"מ, דרק ביולדת כתב כן. - אבל אכתי קשה כיון דסתמא דסוגיא אומרת דזהו כאבא שאול, הרי מבואר דלרבנן אין הבדל בזה בין שארי טבו"י, וא"כ היאך פסק הרמב"ם היפוך סתמא דהסוגיא. ב ונראה לבאר בהקדם הא דקשה טובא הא דתנן בפרה פרי"א מ"ד דטבו"י לאחר ביאתו מטמא את הקודש ופוסל את התרומה דברי ר"מ וחכ"א פוסל בקודש ובתרומה - ויש לתמוה מדוע לא הביא רבינו דברי אבא שאול דסבר דטבו"י ראשון הוא לקודש, - וע"כ צריך לומר דכיון דפלוגתא רחוקה היא בין דברי אבא שאול לחכמים. - ודחה רבינו דברי אבא שאול לגמרי. - והיינו דכיוון רבינו הקדוש לפסוק כרבנן, - אבל לפי"ז תמוה טובא מדוע הכא בנדה סתם רבי כאבא שאול. - ומזה מוכח דשאני טבו"י ארוך כזה, וזהו כסברתו של הגרע"א ז"ל. - ומטעם זה פסק הרמב"ם הכא כאבא שאול. משום דע"כ כן הוא דעת רבינו. ג אבל עדיין החוב מוטל עלינו להבין מדוע קאמר הסוגיא דמתניתין אבא שאול הלא לפי"ז שפיר מצי אתיא המשנה גם לרבנן ומודו רבנן בטבו"י ארוך. ד ונראה דהנה מראש נבין במאי פליגי אבא שאול ורבנן בכל טבו"י שהוא מחוסר כיפורים, - ולדעתי נראה כי בזה פליגי היינו בעצם הטבילה של המחוסר כיפורים, - אם היא טבילה לשם טהרה ויש בפעולתה גם פעולת טהרה במקצת אף לקדשים, ורק השלמת הטהרה באה לבסוף ע"י הקרבנות, או"ד דהטבילה אינה פועלת בעצם הטהרה דלקדשים מאומה, ועיקר הטהרה הקרבנות, והטבילה היא רק בגדר תנאי. והנה אבא שאול סבר דכיון דהתורה קראה להטבו"י של מחו"כ טמא, - הנה לא פעלה הטבילה שום טהרה לקודש. - לכן אעפ"י שמדין התורה רק פוסל לקודש. יש לנו להוסיף טומאה ולעשותו תחילה, - ורבנן סברי דהטבילה פעלה גם טהרה במקצת לקודש, והא דפוסל קודש הוא חידוש דין, - ואין לך בו אלא חידושו. ואין לנו להוסיף טומאה. ה עוד נפק"מ תצא מזה דלאבא שאול אין להקפיד על היסח הדעת מהטבילה כיון שהוא רק בגדר תנאי להטהרה בקדשים, - אבל רבנן דסברי דהטבילה פועלת בהטהרה לקדשים גם כן, א"כ בעינן שלא תהיה היה"ד מהטבילה עד הקרבת הקרבנות, וסבר אבא שאול דיש להוסיף טומאה לומר שהוא תחילה ואעפ"י שזה תגרום היה"ד, - והיינו דכיון שכטמא גמור משוינן לי', א"כ הרי יסיח דעתו מהטבילה לגמרי, - על זה לא חש אבא שאול. - אבל לרבנן דכיון דסברי דהטבילה הוא ענין טהרה ג"כ לקדשים, א"כ בעינן שלא תהי' היה"ד, - ולכן אין להוסיף טומאה שזה תגרום היה"ד. ו ובזה יבואר סוגיא דידן לנכון, - והוא דהנה בטבולת יום ארוך פשיטא שיש כאן היה"ד גמור מהטבילה, - וכיון שאיכא היה"ד בלא"ה, - א"כ שפיר יש מקום לומר דבשביל זה עצמה תהי' תחילה, - וכוונת הסוגיא דקאמרה מתני' אבא שאול, אין הכוונה דאבא שאול היא ולא רבנן, - ומטעם זה לא קאמרה הסוגיא אבא שאול דאי כרבנן וכו' כמו דקאמר הש"ס בכל מקום והיינו דכוונת הגמ' לומר דאבא שאול היא, היינו בהסברא שלו דכמו שאומר אב"ש דטבו"י תחילה לקודש, מטעם דלא איכפת לו בהיה"ד, - נמצא לדבריו דזה שאנו עושין אותו תחילה מביא לידי היה"ד, והיינו דכיון דאין הטבילה טהרה לקדשים אין היה"ד פוסלתו, - ולהכי אין אנו חוששין להביא אותו לידי היה"ד, כיון שבלא"ה יש היה"ד כיון שאין בה טהרה לקדשים, - א"כ ממילא מובן שבמקום שיש היה"ד בלא"ה כמו הא דטבולת יום ארוך דיש לעשות תחילה. - וזהו מקורו של הרמב"ם. ז מבואר מזה דבכל טבו"י שהוא יו"א על היותר לא הוי בזה היה"ד אם לא נוסיף טומאה עליו. כמו לדברי אבא שאול, - אבל בטבולת יום ארוך לכו"ע הוי היה"ד. ח ובזה יש להבין הסוגיא ריש ברכות דפריך שם מכדי כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים ליתני משעת צה"כ, ומשני מילתא אגב אורחי' קמ"ל דכפרה לא מעכבא. יעוי"ש, ולכאורה מהיכי תיסק אדעתין דמחוסר כיפורים אינו אוכל בתרומה קודם הכפרה הלא כמו שאנו יודעים בכל הטמאים דאוכל בתרומה לערב, ומ"ש מחו"כ. והא עיקר הקרבנות של מחו"כ הוא לקדשים - וביותר תקשה דזה קאמר הש"ס שם טרם שפריך וממאי דהאי יבא השמש וכו' דילמא ביאת אורו הוא. - אבל