נזר הקודש - נדה קפ

על מה שזה מביא זה מביא עכ"ל, יעוי"ש, - וזהו הפירוש הכא בתוספתא דעל ספק טומאה ברה"י אעפ"י שספיקו טומאה ודאית ודומה לדם ממש הבא מן המת לכל דיני טומאה, אבל לדין גילוח דנזיר ולטומאת מקדש וקדשיו יש ביניהם הבדל, - ובזה יובן הא דקאמר התנא אין בין, כמו שביארנו. ד אמנם בהא דפליגי תנאי בדם תבוסה דר"א ב"ר יהודה מטהר גם בספק טומאה ברה"י וחכמים מטמאין. יש להבין באיזה סברא פליגי. והיינו דמדוע מטהר ר"א ב"ר יהודה ואטו לא סבר דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא, - והתם לא מיירי לענין גילוח נזיר ולא לטומאת מקדש וקדשיו, - מדחזינן דחכמים מטמאים, - ושם מיירי לענין עצם הטומאה, ומיירי שם ברביעית דם הנוגע לעצם טומאה, וכמו שפירש"י שם. ה ואפשר לומר דפליגי אם גם בספק רואה אמרינן ספק טומאה ברה"י טמא, - וכמו שכתבו התוס' ריש מכילתין דלא ילפינן מסוטה אלא ספק מגע ולא ספק רואה, יעוי"ש, והכא עצם הטומאה הוא ספק בראיה, וכמו שכתבו התוס' לעיל י"ז ד"ה ואין שורפין שהקשו בהא דדם תבוסה דהוי ספק רואה ומדוע מטמאין ספק טומאה ברה"י, יעוי"ש, לכן אפשר לומר דזהו סברת ר"א ב"ר יהודה דמטהר לגמרי, - אבל חכמים דמטמאין ברה"י סברי דגם כשהטומאה באה על ידי ספק ראיה גם כן ספיקו טמא ברה"י. ו והנה לפי"ז הרמב"ם דפוסק בפר"ב מטו"מ הי"ד דבאופן זה ספיקו טמא ברה"י ע"כ סבר דגם הטומאה הבאה על ידי ספק ראיה ג"כ ספיקו טמא ברה"י. ומשמע מהרמב"ם שטומאתו מן התורה. וזהו מדכתב שם בהי"ג אופן דם תבוסה השני שהוא מדברי סופרים ע"כ מה שכתב בהי"ד אופן הראשון מוכח שהוא מן התורה. וא"כ סבר הרמב"ם שטומאה זו הוא מדאורייתא וסבר שגם הטומאה הבאה על ידי ספק רואה ג"כ נלמד מסוטה. ז אמנם קשה להרמב"ם שפסק בפר"ג מטומאת מת ה"ג דטומאה דרביעית דם הוא מדרבנן מדחזינן שאין הנזיר מגלח עליהן. יעוי"ש, ולפי"ז גם בדם תבוסה באופן הראשון לא הוי טומאתו מן התורה אלא בחצי לוג דם. - וקשה לפי"ז מדוע כתב בפר"ב הי"ד רביעית דם הלא היה צריך לומר חצי לוג דם, וצ"ע. ח והנה לפי המבואר דסבר הרמב"ם דגם בספק ראיה ילפינן מסוטה וברה"י ספיקו טמא. ומבואר ברמב"ם פרי"ג מאבות הטומאה דעל ספק טומאה ברה"י שורפין תרומה. - וקשה בהא דפסק הרמב"ם בפר"ה מא"ב ה"ה נמצא הדם בפרוזדור חוץ לנקב הרי טומאתו בספק וכו' לפיכך אין שורפין עליו תרומה וקדשים וקשה הא זה הוי ספק טומאה ברה"י, וכמו שכתבו התוס' שם לעיל י"ז. - והתוס' כתבו שם דהוי ספק ראיה ולא נלמד מסוטה, יעוי"ש. אבל הרמב"ם דסבר דגם בזה ספיקו טמא ברה"י, וא"כ מדוע אין שורפין תרומה וקדשים. ט ונראה דבאשה אעפ"י שהוא רה"י לגבי דם הנמצא בה. אמנם אי אפשר לטמאותה בתורת ודאי לומר שהוא ודאי טמאה נדה. משום דלפי"ז אם תראה בשביעי ע"כ אין לן לומר שהיא בסוף ימי נדה שזה ליכא למימר שהיא בשילום נדתה, - משום דע"כ הא דספק טומאה ברה"י טמא לא הוי מצד הבירור, אלא מצד הדין. ומטעם זה אינו בחיוב מקדש וקדשיו. וביארנו בזה בספרנו דברי סופרים סימן י"ג, וכיון שכן ע"כ גם בשראתה בשביעי אין לנו לומר שזהו בשילום ימי נדותה אלא אית לן לומר שזה בהתחלת ימי נדותה לחומרא, וא"כ הוי תרתי דסתרי, - ומטעם זה ע"כ גם בראשונה אין לנו יותר מספיקא, - ואי אפשר לומר שהיא טמאה ודאית גם מצד הדין, - ולהכי אעפ"י שלענין טומאה אית לנו למיזל לחומרא לומר שהיא טמאה, - אבל אין לנו לטמאותה בודאי טומאה אלא בספק. וזהו שכתב הרמב"ם דאין שורפין על זה תרומה וקדשים, - ובסברא זו מיושב הא דהקשו התוס' מדוע לא שרפינן תרומה מצד שהוי ספק טומאה ברה"י משום דשאני הכא דאין בזה תורת ודאי טומאה, והרמב"ם ע"כ סבר כן, וכמוש"נ. י והנה בהא דדם תבוסה באופן שהרוב הוא לאחר מיתה ומיעוט יצא מחיים. מבואר ברש"י הכא דלא מטמא מדאורייתא מטעם דמן התורה בעינן רביעית לאחר מיתה, יעוי"ש. - והביאור בזה דכיון דבעינן רביעית שהוא השיעור מהללמ"מ אין המיעוט שיצא מחיים משלים לשיעור, - והיינו דאעפ"י שהמיעוט בטל ברוב אבל אינו נהפך להיות כהרוב. יא ומזה יש לפשוט הא דהסתפק הפרמ"ג בשער התערובות ח"ג ד"ה אם היתר המתבטל באיסור אם נהפך להיות איסור, והביא שם בשם מהר"א אפמונסיל שדעתו שאינו נהפך לאיסור, ועי' במל"מ במעילה פר"ז, - והנה מדברי רש"י מוכח כן להדיא שכתב שאין המיעוט של דם שיצא מחיים אינו משלים להיות דם תבוסה מן התורה. יב אמנם נראה להוכיח משיטת הרמב"ם דלא סבר כרש"י, - והוא בהא דכתב הרמב"ם בפר"ב מטו"מ הי"ז וז"ל נתערב הדם שיצא ממנו באחרונה סמוך למיתה עם הדם שיצא ממנו אחר שמת, וכל התערבות רביעית, ואין ידוע כמה יצא מחיים וכמה יצא אחר מיתה, אפילו חצי רביעית מחיים וחציה אחר מיתה הרי זה נקרא דם תבוסה ומטמא במשא ובמגע ובאהל אלא שטומאתן מדברי סופרים, עכ"ל. והנה מדמדייק הרמב"ם חצי רביעית מחיים וחציה אחר מיתה, - משמע דאם היתה רובא לאחר מיתה דאז הוי הדין כמו שכתב שם בהלכה י"ד דהוי ספק טומאה ברה"י וספיקו טמא. ומשמע דהוי מדאורייתא. וע"כ דסבר הרמב"ם דהמיעוט הנתבטל משלים לשיעור רביעית. - יג אח"כ ראיתי בספר אור שמח בפרט"ו ממ"א שמאריך בענין זה טובא. ומביא דברי רש"י בהא דדם תבוסה ומדייק כמו שכתבנו. אבל לפלא שלא מדייק מדברי הרמב"ם שמוכיח להיפך. יב איברא דדברי הרמב"ם תמוה מזה שסותר דברי עצמו שכתב בפר"ג מטו"מ דשיעור רביעית הוא מדרבנן, והכא כתב בהא דשיעור רביעית דברה"י ספיקו טמא, ומשמע שזה מדאורייתא מפני שבזה משונה דין זה מהלכה הקודמת שכתב דדם תבוסה