נזר הקודש - נדה קעה

יג ומזה נראה דשיטת רש"י דגם לאחר שנמנו רבותינו, מ"מ בלא מצא דם מותר לבעול, וא"כ לא מיירי ברשיעי בעבריין שעבר על גזירת חכמים, - ופליגי היאך הדין בדם הזה אם הוא דם נדה או דם בתולים. - ואעפ"י ששיטת רש"י להחמיר בבעל ולא מצא דם כמו שהובא בב"י. - להכי פירש"י דבאופן שנותנין לה ארבע לילות, בזה מותר לבעול בלא מצא דם בביאה ראשונה, וזהו כוונת רש"י שפירש דמיירי בארבע לילות. א דף ס"ה, עד שתחיה המכה תנן, וקשה דלמא מיירי שפסקה כבר מלנחור, ומ"מ ארבע לילות יהבינן לה דלא גרעה מגדולה, - מוכח מזה דאם פסקה מלנחור בתוך ד' לילות גם בגדולה לא יהבינן לה מידי, - עי' רמב"ם בפר"ה הי"ט, - ועי' בחדושי חת"ס. ב שם, מנימין סקסנאה וכו' סבר למיעבד עובדא, - הקשו התוס' הא מסקינן לקמן רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש, וי"ל דאי לא עביד כהך דלקמן לא הוה מקפיד שמואל דמ"מ הוי עביד כמתניתין, יעוי"ש, ותמוה דמדוע לא היה מקפיד לאחר שנמנו רבותינו, ופשיטא דמ"מ הוי עביד כמתניתין, יעוי"ש, ותמוה דמדוע לא היה מקפיד לאחר שנמנו רבותינו, ופשיטא דנקרא עבריין, - ואפשר שכוונתם דלא היה מקפיד כל כך שיענש בעונש מיתה ח"ו. - ולפי מה שכתבנו אפשר לומר דרצה להקל באופן שלא מצא דם דנותנין לה כל הלילה. ובזה אין להקפיד כיון שזה מותר, והעונש בא לו מטעם שאמר משמיה דרב מה שלא אמר רב מעולם. ג שם, והא אמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד, וכי תימא בציר מהכי ליכא. ויש לעיין לשיטת רש"י בקדושין ע"ט דהביאה סימני בגרות גם בתוך הו' חדשים הוי בוגרת, ועי' בתוסי"ש שם, ועי' בב"י אה"ע סימן ל"ז. א ע"ב, ת"ר הרואה מחמת תשמיש, פירש"י לאו בבתולה קא מיירי אלא בדם נדות, - ביאור הדברים דבבתולה אפילו כמה פעמים אין מחזיקין אותה ברואה דם מחמת תשמיש ותולין בדם בתולים, וכן כתב הב"י בסימן קפ"ז בסוף הסימן, ומביא ראיה מהתוספתא דפ"ק דנדה. וכל זמן שלא פסקה תלינן בדם בתולים, יעוי"ש. - וביאור הדברים דאעפ"י שאנו מחמירין להצריכה נקיים, - אבל זהו לחומרא, אבל אין להחזיקה לרואה מחמת תשמיש כל זמן שיש לתלות בדם בתולים וזהו כי רוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש, - ותולין במצוי, - והנה מבואר דאפילו תראה כמה פעמים כן הדין כמבואר שם בב"י. ולכאורה מדוע נקל להיות עמה בתשמיש אחרי שראתה הרבה פעמים, ומדוע לא ניחוש שמא תראה מחמת תשמיש, והדם הוא דם נדה כמו שאנו מחמירין להצריכה נקיים, - דליתא, והיינו דלענין תשמיש איכא ספ"ס להיתר. א) שמא לא תראה. ב) שמא דם בתולים. אמנם לאחר שראתה דלא הוי אלא חדא ספיקא שמא דם בתולים הוא. ולהכי מצריכין לה ז' נקיים וטבילה. - ובכל תשמיש ותשמיש יש לנו להתיר מכח הספ"ס, עד שתפסוק פעם אחת מחמת תשמיש כדאיתא לעיל י"א דאז אין להסתפק עוד בדם בתולים. ב ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית, - וקשה שלישית מה בעי הכא הלא כשנחשוב פעם ראשונה הלא יש כאן חזקה בשלש פעמים גם בשנים, - וע"כ צריך לומר דפעם הראשונה לא נחשב להצטרף לשלשה, וקשה מדוע לא נחשב גם הפעם הראשון, - ואפשר דכיון דלבעלה לא בעי בדיקה, וא"כ אפשר לומר דהדם היה מעיקרא. - וע"כ הכא בעינן בדיקה קודם תשמיש, ובעינן תלתא זימני באופן שבודקת עצמה קודם תשמיש. - וזהו ע"כ כוונת רש"י שפירש בכולה גרסינן ושלישית, יעוי"ש, וע"כ כוונת רש"י דהראשונה לא נחשב במנין, - וע"כ כוונת רש"י בכולה, היינו על פעם הראשון דמצאה דם אחר תשמיש בלא בדיקה דמקודם אבל לבעל השני והשלישי ע"כ מיירי שתבדוק קודם תשמיש. ג אמנם ברמב"ם פר"ד ה"כ משמע דנחשב גם עם הראשון בהשלשה, יעוי"ש, וע"כ דסבר הרמב"ם דאפילו בלא בדקה עצמה קודם תשמיש, אמנם כיון שעומדת בחזקת טהרה אין לחוש לדם מקודם, וחיישינן לרואה מחמת תשמיש. א דף ס"ו, ותנשא לאחר, פירש"י דתלתא זימני בעינן לחזקה כרשב"ג, - הנה סבר רש"י דהכא אזלא אליבא דרשב"ג ולא כרבי דסבר בתרי זימני הוי חזקה, וכן פירש"י לקמן ד"ה דברי רבי, אבל התוס' פירשו בשם ר"י דהכא גם רבי מודה דבעינן ג' זימני כגון אכלה שום או פלפלין דמבואר לעיל ס"ג דאפילו לרבי בעינן תלת זימני, - ביאור הדברים דבוסת הבא מן החוץ בעינן תלת זימני. - וה"נ התשמיש הוי סיבה הבא מן החוץ. ב ונראה בסברת רש"י דשאני הכא כיון דסבר רבי בעלמא דבתרי זימני הוי חזקה. א"כ ע"כ גם הכא בתרי זימני עכ"פ ספק איכא. והוי ספד"א, והיאך נקל מספיקא, - ואינו דומה להא דאכלה שום או פלפלין דלא הוקבע וסת בשני פעמים, אבל עכ"פ לא עבדינן עובדא להתיר ספק איסור דאורייתא, - וכמו שחזינן בהא דפירש"י דלא תבדוק בבעל הראשון משום חשש ספק כרת, יעוי"ש. ומטעם זה הקשה הרא"ש דא"כ למה נתיר אותה לבעל שלישי או רביעי בבדיקה, יעוי"ש, - וע"כ דסבר רש"י דהבדיקה אינו מברר לצאת מידי ספיקא, ומספק יש להחמיר באיסור כרת. והיינו כי הבדיקה אינה מוציא מהא דהוחזקה אצלו בג' פעמים, משא"כ לאנשים אחרים שעדיין לא הוחזקה. וראיתי אח"כ בר"ן שבועות שנחית לזה. - והנה לפי"ז מסתבר לומר דלרבי כיון דבעלמא הוי חזקה בתרי זימני. עכ"פ הכא מידי ספיקא לא נפיק. ג והנה בירושלמי יבמות פר"ו איתא נבעלת ורואה דם נבעלת ורואה דם אית תניי תני שנייה תיבעל שלישית לא תיבעל. ואית תניי תני שלישית תיבעל רביעית לא תיבעל וכו', יעו"ש, מבואר דע"כ אית תנא דסבר דבתרי זמיני הוי חזקה גם בזה, וזהו כשיטת רש"י דכל הברייתא הכא אליבא דרשב"ג, - וכן דעת הרמב"ן בחידושיו ליבמות ס"ה. והביא הירושלמי יעוי"ש. והתוס' ע"כ סברי דש"ס דילן לא סבר כהירושלמי, מהא דאיתא בש"ס דילן דאכלה שום