נזר הקודש - נדה קעד

רבותינו דמיירו בהגיע זמנה לראות, - אבל בשלא הגיע זמנה לראות הנה מצד הדין כפי המשנה ראשונה דפליגי בזה ב"ש וב"ה והלכה כב"ה, - וע"כ גם להראב"ד הא דהחמירו בתראי גם בלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם זה אינו מצד הדין, אלא מצד חומרא, וא"כ לא היה להראב"ד להשיג בזה, כיון שהרמב"ם בעצמו כתב כן, וזהו כוונת הרהה"מ בזה שהקשה על הראב"ד, ובלא"ה אין להשיג על הרמב"ם בזה כיון שכל מה שכתב בפר"ה הוא רק מה שהוא מצד הדין כמו"ש הרמב"ם בעצמו לקמן בפרי"א. ה ונראה בכוונת הראב"ד להודעינו בזה שכתב הרמב"ם בבועל פחותה מבת שלש כיון שבתוליה חוזרין, - דבזה יש לטעות ולומר דליתא בזה החומרא שהנהיגו בתראי, וגם הרמב"ם לקמן בפרי"א לא כתב להדיא היאך הדין בפחותה מבת שלש, וא"כ יש לומר דבזה הדין כדין התורה לומר שכל דם שתמצא הוא דם בתולים, - לזה מצא הראב"ד חובה להודיע שגם בזה הפחותה מבת שלש, הדין לפי מה שהנהיגו בתראי דבועל בעילת מצוה ופורש. ו ולדינא סבר כן הרמב"ם ג"כ כהראב"ד דאפילו פחותה מבת שלש בועל בעילת מצוה ופורש, ואע"פ שלא כתב זה בספר היד, אבל בפיה"מ כתב להדיא וז"ל, וכבר ידעת פסק ההלכה שבידנו שהיות בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה ז' נקיים, וכן פסק הלכה בכל בתולה ואפי' היתה בתכלית הקטנות בועל בעילת מצוה ופורש, הלכך היה דין כל הנושא בתולה ואפילו שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה דם מימיה שיבעול בעילה אחת ויפרוש ממנה עד שתספור ז' נקיים אחר שיפסוק הדם, יעוי"ש, מבואר שכתב אפילו אם היא בתכלית הקטנות, ע"כ כוונתו גם על פחותה מבת שלש, - ולפי"ז כוונת הראב"ד לא בתור השגה אלא בא לומר, דלפי מה שהחמירו בנות ישראל גם בפחותה מבת שלש כן הדין, ומפני שלא כתב הרמב"ם זה להדיא בפרי"א להכי כתב הראב"ד שלא נטעה בזה מהטעם שכיון שבתוליה חוזרין, וכמוש"נ. ז ובזה יש ליישב גם מה שהקשה במגדל עוז על הראב"ד למה כתב זה בסוף פרקין, יעוי"ש, ולפי מה שכתבנו דבא להודעינו דין זה בפחותה מבת שלש, וזה לא נזכר בפרי"א, וכדלעיל. ח והנה בהא דאמרו ב"ש נותנין לה בעילת מצוה, מה זה לשון נותנין דע"כ צריך לבעול, - הנה הרז"ה בהשגות מפרש דהכוונה אם לא ראתה דם בביאה מותר לבוא עליה עוד פעם כל זמן שלא תראה, ומותר לבעול עד שתראה דם, ורק אם תראה דם אסור לבוא עליה עוד, ולדברי ב"ה אפילו אם תראה דם באותה ביאה מותר לבוא עליה כל הלילה, ולאחר הלילה אם ראתה פורש, ואם לא ראתה אינו פורש.- וזהו לשון נותנין דומיא דנותנין לה ד' לילות שאינו חייב לפרוש ממנה עד שתראה, יעוי"ש, - והנה יש לעיין לדידן דקיי"ל בועל בעילת מצוה ופורש אם הוא דוקא שתראה דם, או אפילו בלא דם, - והנה הרז"ה כתב הא דאמר שמואל כל ההיא הלכתא דפרקא אחרינא לאפוקי אפילו מב"ש, יעוי"ש, משמע דלדידן אפילו בלא מצא דם פורש, - וברמ"א סימן קצ"ג הובא בשם הג"ה להקל בשלא מצא דם, - והיינו דבזה לא גזרו. - כיון דבזה גם לב"ש מותר. ט והנה הרא"ש כתב דאפילו בעל ולא מצא דם כלל פורש ממנה דכיון דרוב נשים יש להם דם בתולים שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחפהו ש"ז או נאבד, ובהטיה לא תלינן דמילתא דלא שכיחא היא, ואפילו בוגרת נמי אעפ"י שאין לה טענת בתולים מ"מ כיון שיש בוגרת שיש להן דם בתולים לא פלוג וצריך לפרוש אפילו לא מצא דם, והב"י הביא כן גם בשם הר"ן והרשב"א בת"ה, ומביא בשם הג"מיי שכתב בשם הראב"ד דאפילו לא מצא דם פורש, ואיכא מ"ד שאם לא מצא דם אינו צריך לפרוש ומסתברא לקולא, אבל בשם רש"י נמצא לחומרא וכו' יעוי"ש, - ויש לעיין להמחמירים היאך יפרשו הא דתנן נותנין לה בעילת מצוה דע"כ על בעילה אחת לא שייך נותנין לה. דע"כ לא סגי בלא זה. י ונראה דהם יפרשו הא דנותנין לה היינו לאפוקי מדעת הראב"ד שכתב דצריך לפרוש באבר מת, ואסור לפרוש באבר חי, והובא שיטתו בהרא"ש, יעוי"ש, ובזה פליג עליו הרא"ש ועוד ראשונים, ובזה יש לפרש נותנין לה בעילת מצוה, היינו עוד ביאה בזה שפורש באחר חי, - והנה להראב"ד שסובר דפורש דוקא באבר מת. ע"כ יפרש הא דנותנין לה בעילת מצוה, דהיינו שאם לא מצא דם מותר לבעול עוד פעם עד שימצא דם, - ומטעם זה כתב הראב"ד דמסתברא לקולא, - והאוסרים לבעול עוד פעם גם כשלא מצא דם יפרשו הא דנותנין לה בעילת מצוה דמותר לפרוש ממנה באבר חי, - והנה נראה דהלשון בועל בעילת מצוה ופורש, משמע ג"כ דפורש כמו שהוא גם באבר חי, - ואינו צריך להמתין עד שימות האבר. א שם, איתמר בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם, רבי חנינא אמר טמאה ורבי אסי אמר טהורה. - וקשה להפוסקים דסברי דגם בלא מצא דם אסור לבעול, וא"כ מדוע פליגי הני אמוראי באופן שבעל באיסור, ואטו ברשיעי עסקינו, - והב"י הביא שזה דוקא בדורות הראשונים שהיו בקיאים בדמים, יעוי"ש, אבל יש לעיין דהלא אם נפרש הא דרבותינו שנמנו וגמרו, בועל בעילת מצות ופורש גם בשלא מצא דם, והוא מטעם לא פלוג, - וא"כ היאך אמרינן דרבי חנינא ורבי אסי סברי דמותר. - ועוד דאם נפרש בדברי ב"ש שג"כ מחמיר בזה, ורב ושמואל ורבותינו דנמנו וגמרו מחמירי טפי, וא"כ דוחק לומר דר"ח ור"א מתירין בזה. יב והנה בפשטות יש לפרש הפלוגתא דר"ח ורבי אסי דמיירו באופן שלא מצא דם. ומכל זה פירש ממנה עד שתטהר, ואח"כ בעל ומצא דם, ויש להסתפק אם הביאה הראשונה היתה בהטיה, ועכשיו מצא בתולים, ובזה פליגי ר"ח ור"א. - אמנם רש"י מפרש וחזר ובעל, בתוך ארבע לילות, יעוי"ש, הרי מפרש"י משמע דפליגי לפי דין המשנה. - אבל לפי משנה אחרונה לאחר שנמנו רבותינו וגמרו בועל בעילת מצוה ופורש. לא שייך זה, ותמוה. דמדוע לא נפרש כמו שפירשנו.