נזר הקודש - נדה קסח

נתערב עדיין, ואין זה דמיון לחוט של פשטן שנתערב בצמר, דזה נקרא תערובות כמו טיפת חלב בבשר באופן שיש בו טעם. - וזהו כוונת התוס' שכתבו דבבשר וחלב גלי קרא דבדליכא נתינת טעם כאילו לא נתערב חלב דמיא - אבל זה דוקא בדבר לח אמרינן דתערובות בלא נתינת טעם כדליתא דמיא. אבל לא שייך בחוט שנתערב בצמר שע"כ אין לומר שהוי כדליתא דע"כ הוא נושא גם החוט, וזהו כלאים. ג כתב הרב ברטנורא בפר"א דשקלים וז"ל ורבותינו פירשו דלאחר שגדלו הזרעים אפילו אחד באלף צריך לעקור הכל דכל תרי מיני דכל חד לחודיא שרי ונאסרו על ידי תערובות לא שייך בהו ביטול דדוקא כשאין אחר מעורב בשעת הזרע אין צריך כי אם למעט דמדאורייתא חד בתרי בטל ולא מקרי זורע כלאים אלא מפני מראית העין בעלמא צריך למעט, אבל לאחר שגדלו לא שייך בהו ביטול וצריך לעקור את הכל, ועוי"ש. - והנה ע"כ הא דצריך לעקור לא מפני שאסור באכילה דהרי כלאי זרעים מותרים באכילה, - אלא הכוונה שאסור לקיים כלאים. ד ויש לעיין דלכאורה תליא זה בפלוגתא בהא דפליגי בירושלמי פר"ב דכלאים בהא דתנן כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט, בירושלמי שם ה"א אנן תנינן שיש בה אית תנא תני שנפל לתוכה וכו' מאי כדון מאן דאמר שיש בה, בתלוש, מאן דאמר שנפל לתוכה במחובר, יעוי"ש. - ולכאורה למ"ד במחובר א"כ לא שייך לומר ימעט לפי שיטת רבותינו דהרי נאסר הכל. אבל הר"ש מוסיף שמיירי שנקצר עמו, ובע"כ גם בזה איכא מראית עין, מה שנראה התערובות כלאים, וגם בזה הדין דצריך למעט מפני מראית עין, - וזהו דע"כ הר"ש סבר ג"כ כשיטת הרבותינו, ולזה מפרש דלמ"ד במחובר לא מיירי שעדיין במחובר, דבאופן זה לא מהני המיעוט, כיון שכל הזרעים נאסרו מלקיים, רק מיירי לאחר שנקצר, ומכל זה צריך למעט מרובע. ה והנה בספר מוצל מאש סימן מ' הקשה אמאי מהני ביטול למעט בפחות מרובע לפי מה שכתבו התוס' בע"ז ס"ה גבי בגד שאבד בו כלאים דכל היכא דהוי היתר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו דלא מהני ביטול, וא"כ אמאי מהני ביטול, יעוי"ש, אבל לא ראה לפי שעה דברי הרב ברטנורא בריש שקלים מה שכתב בשם הרבותינו דרק לאחר שנזרעו וצמחו דאיכא משום מקיים כלאים, זה נקרא תערובות שאסרה תורה, אבל קודם שנזרע וצמחו זה לא נכלל בהא דתערובות כלאים. ו והנה מקשה שם בהא דפסק הרמב"ם בפר"ב מכלאים דאם לא מיעט וזרע לוקה. - והקשה כיון דכל עיקר האיסור משום מראית עין, וכן איתא בירושלמי ומטעם זה מותר להרבות לבטל האיסור, וא"כ אמאי לוקה, ומרן הגרע"א שם בפר"ב מכלאים הקשה ג"כ על הרמב"ם וכתב לעיין במוצל מאש. - והנה המוצל מאש כתב דהמראית עין איכא מטעם דכשיזרע ויצמחו ויש בזה משום מקיים, אבל בשעת זריעה לוקה עכת"ד. ולכאורה כיון דגם אח"כ לא הוי אלא מפני מראית עין, מדוע בשעת זריעה חמור יותר מהצמיחה והגידול. ז אמנם נראה דבאמת איכא איסור דאורייתא כשזורע כלאים. - והא דאסרו מפני מראית עין הכוונה כך הוא דאם בתלוש איכא רובע ממין אחר צריך למעט או להרבות על הרוב בכדי שיהיה המין אחר פחות מרובע, - ועל זה אמרו בירושלמי דכיון שכל עיקר איסור כלאים אח"כ הוא מפני שנראה כלאים היינו שיש תערובות מין בשאינו מינו וזהו באמת איסור דאורייתא היינו זה שנראה לעין התערובות, ושיערו חכמים דרובע בסאה איכא הכירה ויש בה מראית עין, וזהו איסור כלאים שאמרה תורה אבל בפחות מרובע אינו התערובות ניכר, וזה מותר לזרוע כיון שאין בזה משום כלאים בשדך, - ומותר לבטל המין אחר ולהעמידו על פחות מרובע, כיון שאין זה איסור מצד עצמו, אלא האיסור הוא מראית עין, ויכול לבטל באפן שלא תהיה מראית עין. אבל עצם הזריעה באופן שתהיה מראית עין לאחר הצמיחה והגידול זהו איסור כלאים ממש, - ומילא כשזורע רובע הקב ממין אחר לוקה. ח וע"כ סבר הרמב"ם דבאופן שאין מראית עין גבי כלאים הרי זה לא בא עדיין לדין כלאים והרי"ז כמאן דליתא דמיא, והרי זה בדמיון לבשר בחלב דאם לא הוי כנותן טעם עדיין לא נקרא בשר בחלב, - ואין זה שייך לדין ביטול. - הנה כמו כן גבי כלאים באופן שלא הוי מראית עין אין זה כלל בגדר כלאים ושיערו החכמים שזהו עד רובע מסאה, - וממילא כשזורע באופן שיהיה מראית עין אח"כ יש בזה איסור כלאים משעת זריעה ולוקה ג"כ. ט והנה בעיקר היסוד שכתבו רבותינו דכל דבר שבפני עצמן מותרין ותערובות אוסרתן ליתא בביטול מן התורה קשה מהא כלאים פר"ז מ"ח המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור, ואיתא בפסחים כ"ה הוסיף אין לא הוסיף לא, יעוי"ש. מבואר דבפחות ממאתים מיבטל בטיל, - וקשה הא התם כל אחד בפני עצמו מותר ותערובות אוסרתן ומכל זה ישנו בביטול. - וגם משמע דמאתים הוא מדרבנן כדמשמע שם בפירש"י. - ומצאתי בחדושי החת"ס שהעיד ג"כ בזה. י ונראה דכל עיקר דין זה דחידשו הראשונים דלא שייך ביטול בזה היינו דוקא בעוד שעומדין בתערובות. - אבל כשמסלקין התערובות מותר, כמו הכא בבגד צמר שאבד בו חוט של פשתן, דבטח כשמסלקין החוט של פשתן הותר הבגד, - וכמו כן בבשר וחלב. אם יש עצה לסלק הבשר מן החלב באופן שלא נשאר טעם בשר, דהותר החלב, וכמו כן אם אפשר לסלק החלב מן הבשר, ואעפ"י שקיי"ל אפשר לסוחטו אסור בבשר וחלב. אבל ע"כ הוא מדרבנן. - עי' בש"ך סימן ק"ה סקי"ז. - וכמו כן הכא כשמסלקין העציץ מן הכרם, - ונשאר הכרם בלא תערובות הזרעים, דאז אין לדון רק על מה שנשאר הגידול מהאיסור. - ובזה אין שייך לדון דכל אחד בפני עצמו מותר דהגידול שנתגדל בשעת העברת העציץ, שוב אין לו היתר בפני עצמו. ולא יוכל להפרד מהכרם. - להכי הרי זה כשארי איסורי תורה ויש בזה תורת ביטול, - ורק במאתים אמרו חכמים דלא בטיל.