נזר הקודש - נדה קס

ד שם, איביע"א מחגור ולמטה כגון שעברה בשוק של טבחים על בשרה מגופה אתא דאי מעלמא אתאי על חלוקה מיבעי ליה לאשתכוחי, - ויש לעיין לשיטת הרמב"ם דסבר בפר"ט מא"ב ה"ו שהכתם הנמצא על בשרה אין לו שיעור, יעוי"ש. והביאור בזה דבנמצא על בשרה אין תולין בשום דבר ואמרינן דמגופה אתאי, - וא"כ הכא בנמצא על בשרה מחגור ולמטה אין תולין בשום דבר, וא"כ גם בלעדי ההוכחה יש לטמאות, - ואפשר דשאני בשעברה בשוק של טבחים, וראיתי בספר ע"ל מביא בשם הר"ן שמדייק ג"כ מסוגיא זו להקשות על הרמב"ם, אבל נראה דשאני בשעברה בשוק של טבחים במקום דשכיח דם, ולזה בעינן הוכחה לטהרה. והנה כמו כן ראיתי בחת"ס שהקשה בזה לשיטת הרמב"ם דעל בשרה אפילו בפחות מכגריס טמאה הוי מצי לשנוייה אפילו בלא עברה ופחות מכגריס, יעוי"ש, אבל נראה דהש"ס בא ללמדנו רבותא דבעברה בשוק של טבחים בעינן הוכחה לטהרה. ואדרבה מזה הוי סיוע להרמב"ם דבליכא הוכחה תמיד אין תולין בכתם שבבשרה. ה שם, ועוד תנן הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה, ואע"ג דלא ארגשה, וקשה מה זה פשיטא להש"ס דמיירי בלא הרגשה, דהרי כל הסוגיא לעיל מביא הוכחה לאוקמיה דמיירי בלא הרגשה, אבל בלא הוכחה מיירי בפשטות בהרגשה, והכא פסיקא להש"ס דמיירי בלא הרגשה, - ומצאתי בשו"ת נוב"ת סימן קי"ח שהעיר בזה ומפלפל טובא כדבר התה"ד. א דף נ"ח, אמר רב ירמיה מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן, - ופירש"י דלמא ארגשה ולאו אדעתא, וכתבו התוס' ואין נראה דאפילו מוחזק לה שלא הרגישה טמאה הואיל וראתה דם נדות, יעוי"ש, ודברי רש"י תמוה דע"כ צריך לומר דגם בודאי בלא הרגשה טמאה, דהרי מהמשנה דפריך הש"ס מינה בהא דהרואה כתם על בשרה מיירי ע"כ שיודעת שלא הרגישה מדפריך מינה לשמואל ולא משני דלמא ארגשה ולאו אדעתה, - וממילא כשמשני הש"ס מדרבנן ע"כ מיירי גם בודאי לה שלא הרגישה, וע"כ זהו סברת התוס' וא"כ דברי רש"י תמוה טובא, וגם לאיזה צורך פירש"י כן, - ונראה דסברת רש"י דכיון דנמצא הדם כנגד בית התורפה שזה מעיד דהדם מגופה. - וכיון שרוב פעמים בא הדם בהרגשה אין להאמין להאשה שאומרת שלא הרגשה, והרי זה כעד אחד נגד רובא, ואעפ"י שע"כ התורה נתנה לה נאמנות כדכתיב וספרה לה, וע"כ הכוונה דתמיד יש לה נאמנות, - אמנם כיון דלפעמים ארגשה ולא אדעתה להכי לא האמינוה חכמים בזה כיון דהוי גם נגד רובא. - והא דהוצרך רש"י לזה הוא מפני שלכאורה מדוע לא גזרו רבנן על הדם הנמצא שלא כנגד בית התורפה, - ועל זה כתב רש"י דעיקר הגזירה היתה חששא דהרגשה, וזה שייך רק אם יש הוכחה שמגופה בא הדם. אבל אם יש לתלות שהדם בא מעלמא א"כ אין כאן רובא המעיד על הרגשה לא גזרו בזה חכמים. ועוד דאיכא ספ"ס שמא מעלמא. ושמא לא בא בהרגשה. ב שם, רב אשי אמר שמואל הוא דאמר כר' נחמיה דתנן רבי נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים, ופירש"י דטעמא דשמואל לאו משום הרגשה, יעוי"ש, משמע מזה דרב אשי לא סבר כלל דאין אשה מטמאה רק בהרגשה. אלא גם בלא הרגשה האשה טמאה, - אמנם התוס' פירשו דרב אשי נמי מודה היכא דלא הרגישה טהורה מן התורה. - וכן כתב הרשב"א דרב אשי מודה דבעינן מן התורה הרגשה, ובלא הרגשה טמאה מדרבנן ור' ירמיה ורב אשי פליגי ביושבת על גבי קרקע. ולפרושי דטהורה לגמרי קאמר. יעוי"ש. נמצא דבעיקר הדבר אם בעינן הרגשה מן התורה דלרש"י פליגי בזה ר' ירמיה ורב אשי, - ולשיטת התוס' ליכא בזה פלוגתא. והנה לפירש"י דרב אשי סבר דשמואל לא איירי בהרגשה, א"כ היאך מתפרשא הא דאמר שמואל שנאמר בבשרה, - ומצאתי שהקשה בזה בנוב"ק סימן נ"ה, גם יש בזה בשו"ת שב יעקב סימן מ"א בארוכה, גם מבואר שם בעוד סימנים מה שפלפלו הגאונים בדבר שיטת הרי"ף והרא"ש שהביאו דברי ר' נחמיה, ולא הביאו דברי שמואל דבעינן שתרגיש בבשרה והרבה דברים מחודשים מבואר שם, וקצרתי בזה במקום שהאריכו בזה הגאונים שם. ג והנה יש לעיין בשיטת הרמב"ם שפוסק בפר"ט מא"ב דאין האשה טמאה משום נדה רק באופן שהיתה הרגשה, - ומשמע דהדם שבא בלא הרגשה אין להדם הזה טומאת נדה, שתהיה טמאה שבעת ימים כדין נדה, ורק טומאת מקור מקומו טמא שהוא רק טומאת ערב לחודיא. - ולפי"ז מדוע בה' מו"מ לא כתב הרמב"ם דבעינן לתנאי זה דהרגשה. - ומצאתי בשו"ת שב יעקב סימן ל"ו תשובה מהגאון ר' גבריאל שהקשה בזה ודחק הרבה כמבואר שם להמעיין. - ד ונראה דהנה בדברי שמואל שמחדש הדין דהרגשה יש לפרש בשני אופנים. א) אם הוא מטעם דאיכא לספוקי דלמא שאין הדם ממנה. וההרגשה תברר שהדם ממנה, ולהכי אף בשבדקה הקרקע שישבה עליה אמרינן דלא בדקה היטב, ולהכי בעינן הרגשה שזה תעיד דהדם בא מגופה. ב) אפשר שהוא מצד גזירה"כ דבעינן הרגשה, וכבר ישב על מדוכה זו הגאון המהר"ם בשו"ת סימן ב', יעוי"ש. - והנה יש לומר דהרמב"ם מפרש דברי שמואל כאופן הראשון. והיינו דיש להוסיף דאפילו אם בא מגופה שמא בא הדם מן העליה, או מן הצדדין. אבל כשהיתה הרגשה זה מברר שהדם בא מן המקור. - ומפרש דברי שמואל שאמר שבדקה קרקע עולם ומצאה דם עליה שטהורה מפני חסרון הרגשה, והיינו שכל זמן שלא הרגישה אכתי מידי ספיקא לא נפיק - והטעם דבעינן בבשרה היינו שיהיה ודאי מבשרה. ואפילו ספק הרחוק ג"כ לא נקרא בבשרה, מטעם דבעינן בבשרה ודאי. ב אמנם כשמצאה בבשרה כתב הרמב"ם בפר"ט מא"ב ה"א ח"ל ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור ה"ז בחזקת שבא בהרגשה עכ"ל, - והביאור בזה דכיון דרוב דמים מן המקור הם באים. והדם היוצא מן המקור בהרגשה הוא בא, ובזה אתי שפיר הא דלא כתב הרמב"ם התנאי דהרגשה בה' מו"מ דשם מיירי בדם נדה הבא מגופה ממש. וכל שבא מגופה בחזקה שבא בהרגשה. וכל הדמים הנמצאים חוץ