נזר הקודש - נדה קמט

משמע שגדל קצת ולא לגמרי, וזה איתא בבשר, - והנה בתוס' שם בחולין ביארו יותר דהכא מעניניה דקרא והתם מעניניה דקרא. התם דומיא דעצם שמתרפא קצת, אבל אין מתרפא כבתחילה ובשר נמי נעשה צלקת. - והכא דומיא דמיתה שאינה עושה חליפין כלל, ולכך נקט הכא לשון חליפין. והתם נקט גזעו מחליף. יב אבל הזוב. זוב מנלן. היינו מנלן שהזיבה בעצמותה יש לה טומאה לטמא במגע ובמשא, ואעפ"י שיש לה טומאה שעל ידה נעשה זב. זהו מפני הראייה, אבל לא מפני שנגע בה, ויש מקום לומר שהזיבה בעצמותה אין לה טומאה כלל, וזהו שפריך הש"ס מנלן דהזוב יש לה טומאה להנוגע בה ולנושאה. - ועל זה הביא הש"ס ברייתא דתניא זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא. - והיינו דהטיפת זיבה בעצמותה טמאה בדין אב הטומאה לטמא במגע ובמשא. יג ופריך והלא דין הוא לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כש"כ. - ולכאורה מה זו פירכא הלא הא דנעשה זב הוא מפני הראייה, - ואין הזיבה עושהו לזוב אלא מפני שראה זיבה, וא"כ אין ראיה מזה להנוגע בהזיבה שיהיה טמא במגע ובמשא. - ונראה דסבר הש"ס דכיון דעל ידי הראייה נעשה כל גופו טמא לטמא אחרים. הנה ברגע זו גם הזיבה בעצמותה נעשית טמאה כמו הזב בעצמו. והרי היא הזיבה צריכה להיות כמו חלק של הזב, והרי היא בטומאתו של הזב בעצמו, והביאור בזה כשם שהראייה פועלת על הזב להיות טמא, הנה כן צריכה הראייה להיות פועלת גם על הזיבה שתהיה דינה כמו הזב, - ועל זה קאמר שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים דהיינו להמשלח. והוא עצמו טהור, והיינו שאינו מטמא למי שנגע בו או שנשאו, ולא אמרינן שיהיה נעשה השעיר טמא כמו המשלחו. - ולומר דהשילוח המביא טומאה שיביא טומאה על שניהם, להכי גם בזיבה יש לומר דהפעולת הראייה של זיבה אינה פועלת רק על הרואה, והזיבה הוי דבר נפרד ממנו. ולזה אמרה תורה זובו טמא, לומר שהזיבה היא באותה טומאה של הזב ג"כ. יד והנה התוס' הקשו ואם תאמר ולימא דם הנדה יוכיח שגורם משכב ומושב לנדה ודמה אמעיט לעיל מינייהו, - וקשה הא שאני משכב ומושב לגבי דם הנדה משום דלאו בני משכב ומושב נינהו. ומצאתי בריטב"א שנחית לזה. - ונראה כמו שכתבנו לעיל דענין גורם הוא שצריך להיות הגורם כמו הנגרם, משום דכיון דנעשה הדבר הנפעל מכחו של הפועל והפועל והנפעל המה דבר אחד. וא"כ בדם הנדה צריך להיות הדם כמו הנדה בעצמה וממילא צריך להיות משפט הדם כמו הנדה גם לטמא משכב ומושב לולא שמיעטה התורה. - ובזה תירצו התוס' דמצינו בדם הנדה שהיא כמו הנדה עצמה למגע ולמשא. - וא"כ יש ללמוד מדם הנדה גם לזיבה שתהיה כמו הזב למגע ולמשא, לזה מביא יוכיח מהא דשעיר המשתלח שאין להשעיר טומאה כלל. טו והנה לכאורה יש להוכיח מהזב גופיה מהא דמשכב ומושב שהזב מטמא משכב ומושב. והזוב אף לאחר שרבתה תורה שהזוב מטמא זהו רק למגע ולמשא אבל אינו עושה משכב ומושב. - וראיתי בתוספי הרא"ש שכתב דמשום דאם ילפינן בקל וחומר שהוא עצמו והוא לא יהיה טמא - ממילא אם הזב מטמא משכב ומושב שאז בשביל הק"ו גם הזיבה תטמא משכב ומושב, וממילא אין לעשות מזה יוכיח. יעוי"ש, מבואר דמפרש דכוונת הש"ס שהזיבה תטמא משכב ומושב גם כן כטומאת הזב בעצמו. טז והנה לפי"ז גם לאחר שרבתה תורה דיש טומאה לזיבה. - והיינו למגע ולמשא, וטומאת משכב ומושב ליתא בזה מטעם דכיון דלא מצינו בתורה טומאת משכב ומושב לזיבה להכי אין בזה אלא טומאת מגע ומשא לחודיא, - ויש לעשות ק"ו זה שכתב בתוספי הרא"ש והיינו אם גורם להזב לטמא משכב ומושב לעצמו לא כש"כ. - אבל כיון שמצינו לשעיר המשתלח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור, להכי אין לדון בזה ק"ו, - נמצא דהק"ו מופרך. - והאי יוכיח מהשעיר המשתלח נחוץ גם לפי האמת. יז אמנם לפי"ז קשה מה ראיה משעיר המשתלח שגורם טומאה והוא עצמו טהור, הלא איכא למימר דשאני שעיה"מ שאין לו טומאה כלל, משא"כ זיבה דזב דיש לה טומאת מגע ומשא, - והנה לקמן הקשו התוס' בד"ה כי איצטריך למשא, והקשו כיון דמגע נפקא לן בלא קרא היכי שייך למימר שעיה"מ יוכיח. הא לא דמי דבזוב איכא טומאת מגע וכו' ותירצו כיון דשעיה"מ מטמא אחרים העוסקין בו אינו טהור גמור ושייך לטומאת עצמו והוי כאילו טמא במגע ודמיא לזוב. יעוי"ש, והנה ע"כ כל זה שייך רק לטומאת מגע גרידא דבזה איכא למימר שדומה הוא לשעיה"מ שג"כ הוא בדמיון לטומאת מגע כיון שעכ"פ המשלחו טמא ומטמא בגדיו. - אמנם זיבה של זב שמטמא גם למשא משום דלמגע לא איצטריך, ועיקר הקרא למשא אתי. נמצא דזיבה של זב טומאתו חמורה ביותר, וחמיר טפי משעה"מ, וא"כ איכא ק"ו לטומאת משכב ומושב, - וזהו כי הזיבה שגורמת להזב טומאת משכב ומושב. הוא עצמו לא כש"כ, ואין לעשות יוכיח משעיה"מ. דשאני שעיה"מ שאין לו טומאת משא. יח והנה לפי מה שכתב הריטב"א בתירוץ קושיות התוס' דשאני משכב ומושב גבי דם נדה מפני שאינו בר משכב ומושב, אתי שפיר הכא ג"כ בהזיבה שג"כ אינו בר משכב ומושב, - אמנם להתוס' דלא נחתו לסברא זו הכא בהקושיא וסברי דשפיר יש לעשות מזה יוכיח, - א"כ גבי זיבה ג"כ יש לעשות מזה יוכיח. - וביותר לשיטת תוספי הרא"ש שכתב דאם אנו באים לקל וחומר הזה אם גורם לאחרים לעצמו לא כש"כ דבזה עושה הזיבה גם משכב ומושב, - ורק מפני שיש להשיב מהא דשעיה"מ, - אבל לפי האמת דהזיבה המטמא גם במשא. שוב אין לעשות היוכיח משעיה"מ. וא"כ יש לדון ק"ו שהזיבה תעשה משכב ומושב, - והנה בדם הנדה שנינו לעיל דהתורה מיעטה מדכתיב היא יושבת עליו היא ולא דמה. אבל גבי זיבה ליכא קרא למעט. וא"כ הק"ו במקומו, - והנה לפי מה שכתבנו לעיל דע"כ שיטת הרמב"ם והר"ן דגם בלא קרא למעט דם הנדה ממשכב ומושב אנו יודעין דאין לדם נדה מו"מ אתי שפיר הכא ג"כ. אבל להתוס' הרא"ש דע"כ סבר דהעיקר הוא מטעם המיעוט דהקרא. ומה"ט הכא דליכא קרא למעט, שפיר מידרש