נזר הקודש - נדה קמו

גזעו מחליף, ור"מ ורבנן בתרווייהו פליגי, היינו דר"מ דמכשיר בגלודה מכשיר אפילו בנגלד העור כולו, אעפ"י שאין גזעו מחליף, ורבנן דפסלי פסלי אפילו בנגלד מקצתו, - ולהכי הלשון ראשון לשיטת ר"מ בנגלד מקצתו דגזעו מחליף, בזה רבנן דפסלי ע"כ הטעם משום דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה. - והביאור בזה דלא היה י"ב חדש וטריפה. והא"ד תפס בנגלד כל העור כולה דבזה אין גזעו מחליף, וסברת חכמים סברא צודקת. ור"מ דמכשר משום דקריר בשרא וחייא. יד והנה תצא מזה נפק"מ לדינא גם לענין טומאה דבעינן שאין גזעו מחליף, וא"כ בגלודה לגמרי שאין גזעו מחליף טמא שהוא דומיא דעצם, אבל בגלודה במקצת שגזעו מחליף אין בו טומאה. - ולפי"ז היה להרמב"ם לחלק לדינא בין גלודה בכולה לגלודה במקצת. - והנה הרמב"ם בפר"ג מטו"מ הי"א כתב סתם עור האדם כבשרו יעוי"ש, ומשמע אפילו בשנגלד מקצת העור ג"כ בכזית כבשר האדם. אעפ"י שגזעו מחליף, וזה תמוה. טו והנה התוס' בחולין קכ"ב ד"ה עור אדם טהור, כתבו כדמפרש טעמא בריש דם הנדה דלא הוי דומיא דעצם אדם דעור גזעו מחליף יעוי"ש. וקשה הא דלא חלקו בין גלודה במקצת לגלודה בכולה. טז והנה סעד לדברינו דיש הבדל בין גלודה בכולה לגלודה במקצת הא דאמר רב בחולין נ"ה כל העור כולו מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות, ופירש"י בד"ה כל העור כולו. כל היכא דמשתייר ההוא כסלע מעלה ארוכה וחוזר כל העור לקדמותו, יעוי"ש, מבואר דבנשתייר כסלע הוי גזעו מחליף, חוץ מבית הפרסות דלא הוי עור והוי כלא נשתייר כלום. - וא"כ גם על התוס' קשה מדוע לא נחתו דעור אדם טהור מטעם שגזעו מחליף דזהו רק בנשתייר עור, אבל בשלא נשתייר כלל מהעור שאז אין גזעו מחליף הרי הוא טמא. יז והנה יש ליישב שיטת התוס' דסברי דכיון דבנגלד מקצת מן העור אין בו טומאה, וא"כ אין בו שיעור כזית לטומאה כמו שאיתא בבשר הניטל מן המת להכי שוב אין לדון בו דין טומאת בשר, ולהכי גם בנגלד כולו אין בו טומאה, אמנם הרמב"ם דתפס לדינא שעור אדם טמא, וע"כ סבר דגם הנגלד מקצת, ויש בהעוד כזית מטמא כבשר. קשה הא זה הוי גזעו מחליף. יז ונראה דסבר הרמב"ם כמו שמסיק רב אשי בהא דפריך הגמ' והרי בשר דגזעו מחליף וטמא ומשני רב אשי בשר נעשה מקומו צלקת, ופירש"י כלומר נשאר בו רושם חריץ או גומא, - הנה יש לומר דבגלודה במקצת כיון שדינו כבשר, וגם טבע בשר להעור, ולהכי אפילו בשגזעו מחליף נעשה מקומו צלקת, דהיינו שנשאר בו רושם ומטעם זה טמא, וזהו שכתב הרמב"ם עור האדם כבשרו, היינו שהוי כבשרו בכל דבר גם לענין זה דנעשה מקומו צלקת. יח והנה לפי"ז יש לעיין להאי לישנא דעור האדם טהור מן התורה, ולא חיישי לזה שנעשה מקומו צלקת, - וסברי דעור האדם הוי גזעו מחליף, וכמו שכתבו התוס' שם בחולין. - דלדידהו תקשה הא דפריך הש"ס מבשר דגזעו מחליף וטמא. - ומתרץ רב אשי משום דנעשה מקומו צלקת, - וסברא זו ע"כ כן איתא גם בעור, וע"כ דלא חייש האי לישנא לזה וקשה לדידהו מ"ש מבשר, - ודוחק לומר דסברי דגזעו מחליף ונרפא לגמרי דע"כ אין לעשות פלוגתא בהמציאות. יח לכן נראה דבזה פליגי הני לישני בהא דעור אדם דמאן דסבר עור אדם מטעם דגזעו מחליף הכוונה דכיון דגזעו מחליף בנגלד במקצת להכי דין גזעו מחליף עליו וטהור, שאינו דומה לעצם. - ומ"ד דעור אדם טמא הוא מטעם דכיון דאם נגלד כל העור אין גזעו מחליף להכי עור אדם דינו כבשר טמא. - וזהו שיטת הרמב"ם. יט והנה חכמים דר"מ לענין טריפות דגם בנגלד במקצת פסלי, כמבואר שם בחולין, זהו ע"כ מטעם דאיתא הכא בסוגיא משום דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה, - אבל יש להבין מה שייך לומר בזה גזעו מחליף כיון שמתה מקודם שנתכסה בהעור, וא"כ אין זה גזעו מחליף כיון שמתה מקודם. - אמנם הביאור בזה דכיון דיש בכח להיות גזעו מחליף. ורק סיבת המיתה מעכב, אמנם כל זה לענין איסור טריפות שתלוי בחיות, אמנם לענין טומאה כיון שישנה בכח להיות מתכסה בעור חדש, הרי"ז אינו דומה לעצם וטהור, וע"כ מ"ד עור אדם טמא משגיח על הבפועל. כיון דעכ"פ כח הצמיחה אינה פועלת להיות העור נתכסה בעור חדש, הרי זה נקרא אין גזעו מחליף והרי הוא בדמיון לעצם וטמא. כ אמנם כל זה שייך לענין טומאה דבעינן רק דמיון לעצם, וכיון שדומה לעצם בנגלד כולה, גם כן שפיר דמי, - וכן יש להוכיח דברי התוס' ד"ה בשר וא"ת כיון דמעצם ילפינן נימא בהאי לישנא מה עצם שאינו עושה חליפין ונמעט אפילו בשר, ויש לומר דשמא גם עצם מתחזק או גדל מעט אחרי שחסר עכ"ל, יעוי"ש. והנה כמובן שעכ"פ אינו דומה לעצם בדמיון ממש, משום דהבשר עושה חליפין טובא לגבי עצם, ומ"מ כיון דלא בעינן רק לדמיון סגי אם דומה קצת. - אבל כל זה לטומאה, - משא"כ בדין טריפות תלוי הדבר אם יכולה להתרפאות ולהיות חוזרת לקדמותה, בפועל ממש ואם אמרינן דגלודה במקצת גזעו מחליף א"כ הרי יכולה לחיות. כא והנה חזינן מסוגיא דידן דתליא בהני תרי לישנא לפי מה שכתבנו דהלישנא קמא דסובר דעור גזעו מחליף קאי על הגלודה דמקצת, - וסבר דפליגי בזה ר"מ ורבנן, וסברת חכמים דאע"פ דגזעו מחליף אבל קודם שתחליף לגמרי מתה. וע"כ דלא תוכל לחיות י"ב חודש, - אבל האיכא דאמרי דאמר דעור אין גזעו מחליף מיירי בגלודה כולה, ובזה פליגי ר"מ ורבנן. וזה מבואר דאמר האיכא דאמרי והרי עור דאין גזען מחליף דתנן וחכמים פוסלין, הרי דסבר האיכא דאמרי, דרבנן דפסלי גלודה היינו בהוגלד העור כולה דאין גזעו מחליף. כב והנה הרמב"ם דפוסק כהאיכא דאמרי דעור אדם טמא ע"כ מפרש ג"כ דהא דפסלי חכמים בטריפות הוא ג"כ בהוגלד כולה. - והנה כן כתב הרמב"ם בפר"ט מהל' שחיטה ה"ז וז"ל בהמה שנפשט העור כולו וכו' ונמצא בשר בלא עור הרי זו טריפה,