נזר הקודש - נדה קמב

שהתורה מיעטה מהזב לומר שרק הזב עושה מו"מ לטומאה חמורה, ולא שארי טמאים, וממילא לענין טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. - בעינן שיהי' בר מו"מ, - ולהכי מצורע שהוא בר מו"מ מטמא עכ"פ טומאה קלה. - אבל אבן המנוגעת שאינו בר מו"מ ממילא כששכב האבן המנוגעת על האוכלין ומשקין, כיון דלאו בר מו"מ הוא, הרי זה כדליתא דמיא. - ו ובזה אתי שפיר טפי הא דנקט התנא באבן המנוגעת לטמא אדם ולטמא בגדים אעפ"י שכוונת התנא גם למעט מטומאה קלה. - והיינו שמדרשת הק"ו יש לרבות גם לטומאה חמורה לאבן המנוגעת וגם למצורע עצמו. - אבל אחרי המיעוט מהא דהזב מטומאה חמורה בין למצורע ובין לאבן המנוגעת, ממילא אנו יודעין דמצורע מטמא עכ"פ אוכלין ומשקין כיון דבר מו"מ הוא, משא"כ אבן המנוגעת שאינו בר מו"מ, להכי אינו גם בטומאה קלה. ז והנה עוד תירץ בתוספי הרא"ש וז"ל ועוי"ל דהא דמצורע גופיה אינו עושה מו"מ אלא לטמא אוכלין ומשקין היינו מהכא הזב ולא המצורע. ואבן המנוגעת נמי אפשר דעושה מו"מ לטמא אוכלין ומשקין כעין מצורע, והא דלא פריך תלמודא אלמא עושה מו"מ לטומאה קלה משום דלא הוי ידע להוכיח שהוא כך לא ממשנה ולא מברייתא עכ"ל. - וקשה למה צריך להוכיח ממשנה או מברייתא. הלא איכא למימר שדין אבן המנוגעת כדין מצורע כיון ששניהם מטמאין בביאה, ממילא דינם שוה גם לדין טומאה קלה. - וע"כ צריך לומר דסבר הרא"ש דע"כ שונה אבן המנוגעת מטעם דאינו בר מו"מ הוא, ולהכי אין לחדש דין זה בלא הוכחה ממשנה או מברייתא. ח והנה לפי"ז נפק"מ לדינא בין שני התירוצים דלתירוץ ראשון אבן המנוגעת אינו מטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו, ולתירוץ השני סבר הרא"ש דמצד הסברא דינו שוה למצורע, אבל אין להחליט כן להלכה. ט והנה הרמב"ם פסק בפר"י מטו"צ הי"א דמצורע מטמא מו"מ מטעם שנאמר וכבס בגדיו וטהר מפי השמועה למדו שטהור מלטמא מו"מ, ומבואר בכס"מ שהיא דרשת הספרא, וע"ד הסוגיא דפסחים ס"ז כתב מרן. יעוי"ש. - אמנם בדבר האבן המנוגעת כתב הרמב"ם בפרט"ו שם בה"א שהוא אב הטומאה, ולא כתב מדבר האוכלין ומשקין אם הוא מטמא, - והנה מדלא כתב שהוא מטמא אוכלין ומשקין משמע שאינו מטמא, - וע"כ מפרש הברייתא שממעט אבן המנוגעת עיקר הכוונה למעט מאוכלין ומשקין והיינו שמפרש כפי פירוש הראשון שבתוס' הרא"ש, ולפי הביאור שכתבנו. י והנה ראיתי בע"ל שמביא דברי הר"ן שכתב וז"ל לאו מי אמרת הזב ולא אבן המנוגעת, כלומר דמשום דאבן המנוגעת לאו בר מו"מ הוא ממעטינן לה מדכתיב הזב, דאי לאו הכי מנ"ל דלמעוטי אבן המנוגעת אתי עכ"ל, ולכאורה דברי תימה הם דהלא ממעטינן גם בע"ק וטמא מת. ושם מקשה כן על הר"ן וכתב שהר"ן סבר כהרמב"ם דמצורע מטמא מו"מ, וא"כ למה ממעטין אבן המנוגעת להכי כתב הר"ן דמשום דלאו בר מו"מ הוא עכת"ד. - והנה אף שדבריו ישרים הם, - אבל דוחק להעמיס כן בדברי הר"ן כיון שלא הזכיר כלל מהא דמצורע מטמא מו"מ שזהו נגד שיטת התוס', ובטח אם לזה נתכוון הר"ן היה מביא דעת הרמב"ם. יא ונראה בביאור דברי הר"ן דהוקשה לו מנין להתנא למעט אבן המנוגעת מהא דאמרה תורה הזב, דהלא איכא למימר דהזב ממעט להני הטמאים שאינם מטמאים בביאה. משא"כ אבן המנוגעת שמטמא בביאה ואיכא למידרש בק"ו לטמא מו"מ, א"כ גם אבן המנוגעת בכלל מו"מ הוא, והיכן מרומז בהא דהזב למעט אבן המנוגעת, ובכלל זה גם מצורע שהוא מטמא בביאה, והמיעוט בא למעט להני טמאים שאינם מטמאים בביאה מטעם דליתנהו בלימוד הק"ו. - ואין להוכיח גם דמת דממועט מהזב, בזה איכא למימר ג"כ דליתא בק"ו. - והיינו דאעפ"י שמטמא בביאה, וא"כ איכא גם בק"ו ומ"מ ממועט, וכמו שהקשו התוס' דלימא יוכיח ממת, הנה בזה אפשר לומר דשאני מת דאינו טעון שלוח רק ממחנה אחת. משא"כ אבן המנוגעת שטעון שלוח חוץ לשלש מחנות, - וא"כ אין למעט אבן המנוגעת מהא דהזב לומר שהטמאים חוץ מזב אינו מו"מ לטמא אדם ובגדים, - לזה כתב הר"ן דממועט אבן המנוגעת מטעם שאינו דומה לזב מפני שאינו בר מו"מ, - והיינו דכוונת התורה דבעינן דומיא דזב שהוא בר מו"מ, משא"כ אבן המנוגעת שאינו במו"מ מצד המציאות. ולזה לא מהני ק"ו מטעם דכוונת התורה דבעינן דומיא דזב במציאות. יב והנה הא דממעטינן דם הנדה ממשכב ומושב מטעם דכתיב אשר היא יושבת עליו היא ולא דמה, - גם כן יש לעיין אם המיעוט מצד גזירה"כ, או ג"כ מטעם דלאו בר משכב ומושב הוא. יג ולדעתי נראה שיש בזה נפק"מ גם לדינא דאם אמרינן דהמיעוט מצד גזירה"כ אז המיעוט רק מטומאה חמורה, אבל לא מטומאה קלה לאוכלין ומשקין. - אבל אם אמרינן דהטעם משום דלאו בר משכב ומושב הוא דאז ממועט גם מטומאה קלה ג"כ. יד והנה באבן המנוגעת לשיטת הר"ן דממועט מטעם דלאו בר מו"מ הוא ע"כ ממועט גם מטומאה קלה. - והנה אם אמרינן כן גם בדם נדה א"כ לא מטמא גם טומאה קלה אוכלין ומשקין, אבל אם אמרינן דמגזירה"כ הוא, - אפשר דרק מטומאה חמורה ממועט ולא מטומאה קלה. טו והנה בע"ל שם מביא לדברי הר"ן שכתב דמה דממעטינן דם נדה ממשכב ומושב הוא משום דלאו בר מו"מ הוא, דאל"כ הרי איתקש לנדה ע"כ. - ותמוה דהלא התורה מיעטה מיתורא דהיא יושבת לאפוקי מהיקשא. והע"ל הקשה בזה, ודחק שם, יעוי"ש. טז אבל נראה דהר"ן מפרש הברייתא דלענין אוכלין ומשקין מיירי הברייתא וכמו שמפרש בתוספי הרא"ש. - ובזה הוקשה להר"ן דהנה כמו כן הא דלענין דם נדה ג"כ מיירי לטומאת אוכלין ומשקין, - וא"כ אין למעט מהא דכתיב היא, - משוש דיש לומר דהמיעוט ממעט דם נדה מטומאה חמורה. אבל אכתי לא ידענו מטומאה קלה. - לזה כתב הר"ן דהמיעוט הוא מטעם דדם הנדה לאו בר משכב ומושב הוא. -