נזר הקודש - נדה יד

השרץ בהכלי שמילא בו תחילה. - אמנם מפני שאין לו אוגנים. - א"כ הרי"ז כבדיקה, והספק הוא רק אם בא השרץ עם המים, וממילא אין זה טומאה הבאה בידי אדם באופן שבא השרץ באמצעית המים, משא"כ ביש לו אוגנים הואיל ואפשר שיצאו המים ויתאחר בו השרץ, נמצא שהטומאה הוא בידי אדם בלא אמצעית המים הרי"ז כמו שיבד"ל. ואפשר שגם הראב"ד מפרש כן ולכך לא הקשה בבבא דרישא רק בסיפא בהא דהמערה מכלי לכלי, דשם אין ספק במטמא, אם באיזה מקום הי' השרץ. ואם הי' בעליון והפילו האדם להתחתון הרי"ז ספק הבא ע"י אדם. - ואין זה בדמיון לדינא דרישא, דשם הספק בתחילה על הכלי, ובאופן שהספק על הכלים באמצעית המים אין זה ספק טומאה הבאה ע"י אדם משא"כ הכא בסיפא דהספק טומאה הוא גם בראשונה על המשקין והספק הזה בא ע"י אדם. - זהו סברת הראב"ד. - אמנם לדעתי נראה להצדיק דינו של הרמב"ם כי ע"כ שונה האי דינא לגמרי מהא דספק טומאה הבאה בידי אדם, והוא דדוקא כשהספק אם נטמא הוא באופן שיש להסתפק אם נטמא בשעה זו שאדם אוחז ומתעסק בה, אמנם שאני הכא שאין להסתפק אם נטמא בשעה זו, אלא הספק אם העליון כבר הי' טמא, והיינו שאם השרץ הי' בעליון, הרי כבר נטמא, בשעה שאין איש עובד אצלו, והרי"ז כספק טומאה דעלמא שמסתפקים על הטומאה בדבר שיבד"ל, והכא גם כן הוי האדם העוסק בזה כאינש דעלמא, כיון שאנו דנין על הזמן העבר. ב רש"י ד"ה עשרה דליים י' פעמים בדלי אחד ומערה בכלי גדול. - הנה משמע שהי' מעדה עשרה פעמים לכלי אחד גדול, אבל בסוגיא משמע שהספק באיזה כלי. וכיון שהי' מערה לעשרה כלים נפרדים, וא"כ אין נפק"מ לגדול או קטן. ג דף ד', וד' יוחנן סבר מחזקינן. - הקשה בגיוה"ש מהמשנה טהרות פר"ט מ"ט נמצא בגג המעטן טהור, - והנה נראה לומר דדוקא שהכלי היא עצמה שהיתה עומדת בזויות אחרת, בזה סבר ר' יוחנן דשינוי מקום לאו כלום הוא כיון שעכ"פ הכלי היא עצמה, משא"כ בשני כלים בזה מודה ר' יוחנן דאין מחזיקין, וכן מבואר בהראב"ד פרי"ז בה"א יעוי"ש. - ולפי"ז הכא בשנוטל פירות מהמעטן להניחם על הגג, הרי זה כשני כלים, והיינו שזה נחשב לשינוי מקום ממש מטעם כיון שעכ"פ אין כלי אחד, ואעפ"י שאין כלי כלל על הגג. וא"כ אפשר לומר שהצבור פירות יהי' ככלי ממש, אבל זה ליתא דאם אמרינן דמודה ר"י בשינוי כלים א"כ גם שינוי מקום בלא כלי הרי"ז כשני כלים. מטעם כיון שאין כאן כלי המאגד ומאחז. - ואדרבה דכיון דע"כ סברת ר' יוחנן דסבר מחזיקין ממל"מ הוא מטעם חזקה כאן נמצא כאן הי', והיינו דכמו שנמצא בכלי זה. כי הי' גם מעיקרא באותו כלי עצמה. ולא נחשב אצלו טלטול הכלי כשינוי רשות מטעם דעכ"פ שייך כאן נמצא כאן הי' בשביל הכלי. - וממילא גם כהא דנג ומעטן גם כן שייך לומר בנמצא בגג דכאן נמצא כאן הי' ולא הי' במעטן. מטעם חזקה. ואם אמרינן דהצבור הפירות נחשב גם כן ככלי. א"כ ע"כ סובר ר' יוחנן דגם במכלי לכלי מחזיקין דמ"ש כיון דמשגיחין על הצבור הפירות, - ומדחזינן דכתב הראב"ד דמודה ר"י במכלי לכלי, ע"כ מודה גם בזה, ומזה ראיה נכונה להראב"ד. ד תוס' ד"ה ככר וכו' וא"ת שאני התם שאבד"ל וי"ל דפריך אי בשום מקום אנו מחמירין ממקל"מ אפילו בקדשים לא הי' לנו לעשות ספק ולתלות באדם טהור דיותר יש לתלות בנפילה יעוי"ש. - ותמוה דממנפ"ש אם יותר יש לתלות בנפילה א"כ הרי זה כמו רובא ומדוע מהני הא דאין מחזיקין ממקל"מ הלא אפילו אם זה נקרא חזקה הלא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף. - עוד תמוה דע"כ הא דאבד"ל דנלמד מדרב גידל בסוטה כ"ט ובזה בעינן ודאי דוקא. - וכדמשמע מסוגיא שם, וכן דייקו התוס' בחולין פ"ו ע"ב יעוי"ש. - וכן נראה בביאור דברי התוס' ריש מסכת זו בדבריהם שכתבו דאעפ"י דלא נלמד מסוטה בטומאה דלמפרע. - ומ"מ בדשאבד"ל טהור מדרב גידל יעוי"ש. - והיינו דבשאבד"ל בעינו ודאי טומאה. ובספק טהור לגמרי, ואולי אפשר לומר דאם יש להסתפק בנפילה, אז יש לצרף גם כן שמא אדם טמא נכנס. ה תוס' ד"ה שאני אומר וא"ת דהכא תלינן באדם טהור ובפר"ק דחולין גבי צלוחית שהניחה מכוסה וכו' יועי"ש, והגה אפשר לומר דשאני התם בפרה שכל עיקר לטהר את הטמא. וא"כ איכא חזקת טומאה וכמו שנחתו לזה התוס' חולין י"א לענין אחד, ואתי שפיר גם הכא. ו ובעיקר הסוגיא שמביא מהא דככר דאין מחזיקין ממקל"מ תמוה טובא דהרי שאם ע"כ יש שינוי מקום רק הספק אם מעצמו נפל, או אדם טהור הניח, וא"כ אין זה ענין להא דאין מחזיקין ממקל"מ דמוקמינן שלא היתה הטומאה בשינוי מקום, והכא אי אפשר לומר שהככר לעולם הי' כאן שהרי מתחילה הי' נתנן על הדף, ואין לומר דהכוונה דטהור מצד ספק, דלפי"ז אין זה ענין להא דאין מחזיקין ממקל"מ דע"כ מטעם ודאי הוא, כמבואר בסוגיא, וצ"ע. ז והנה בהא דנגע באחד בלילה וכו' דאם ראוהו חי מבערב מבואר בתוס' בשם התוספתא דמוקמינן אחזקה. - קשה טובא הלא גם אם לא ראוהו חי מבערב ע"כ יש לו ג"כ חזקה דחי, דהרי כל אדם יש לו חזקת חיים. והקשה בזה הנו"ב במה"ק חאה"ע סי' ל"א. - וכתב לחדש דחזקה דמעיקרא לא מהני בשינוי מקום וכן כתב המק"ח בסי' תס"ז אות י"א יעוי"ש, וכבר קדמו בזה הנו"ב. והנה ברשב"א וברמב"ן ריש נדה כתבו דבראוהו חי אפי' נמצא שלא במקום שהוחזק. ובמק"ח מביא ראיה לזה מדברי התוס' הכא ד"ה שכל הטומאות שכתבו וז"ל והא דמחט שנמצאת מליאה חלודה דטהורה שכל הטמאות כשעת מציאתן אפילו להקל לאו משום דהוי כשעת מציאתן דאורייתא אפילו להקל, אלא משום דמוקי טהרות אחזקתייהו. הרי מוכח דסברי התוס' דכיון דאיכא תרתי דהיינו חזקת טהרות ושעת מציאתן היינו דהרי שבורה לפניך טהור. אבל תמוה דהרי כתבו התוס' לעיל דף ב' בד"ה התם דבנגע שדרכו להתחסר בבת אחת לא מהני הא דחסר לפניך עם החזקת טהרה. וע"כ דשאני נגע כיון שהוא באותו