נזר הקודש - נדה יג

דיש לה חזקת טהרה עכ"ל, ונראה לפי מה שכתבו התוס' חולין פ"ו ע"ב ד"ה סמוך וכו' וא"ת למה ליה לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה בלא חזקה נמי הוא מטהר דכיון דחיישינן למיעוטא א"כ הוי ספק ויש ליטהר כיון דהוי דבר שאב"ל וליכא למימר אע"ג דהוי ספק מ"מ לא גמרינן מסוטה לטהר אלא בפלגא ופלגא, דנהי דמסוטה לא נליף, נילף מדרב גידל וכו' יעוי"ש, מבואר מדברי התוס' דמדר"ג נשמע אפילו באופן דהוי יותר מפלגא מכלל ספק לא יצא ובדבר שאבד"ל ספיקו טהור אף ברה"י. ממילא נשמע ג"כ דהא דברה"ר ספיקו טהור אפילו באופן דלא הוי פלגא ופלגא, אלא גם אם הוי יותר מפלגא לטומאה ג"כ טהור, וא"כ נשמע מזה דאף באופן דליכא חזקת טהרה מ"מ טהור מטעם דזה נשמע מדר"ג. - נמצא דהאי דינא דתינוק בהא דקדושין נשמע מדר"ג דאפילו בדליכא חזקה טהור ברה"ר, - וע"כ לפי דברי התוס' יש לומר דאיצטרך דר"ג להאי דינא דלא בעינן פלגא ופלגא, דזה לא נשמע מסוטה, והא דלא קאמר הש"ס זה התם בסוטה כ"ט אפשר דחד מתרי טעמא קאמר. ד גמרא, מרגשת בעצמה. - והנה קשה הא עכשיו ג"כ לא הרגישה. ופירש"י משום דסברה הרגשת עד הוא. והקשו התוס' בד"ה מרגשת דא"כ מאתמול נמי נימא הא דלא הרגישה אם שמשה מטעם כסבורה הרגשת שמש הוא ואמאי מטהרין בי"ש למפרע יעוי"ש. - נראה בביאור דברי רש"י לפי דברי הרמב"ם בפר"ט מאי"ב דחזקת דם בהרגשה בא. - וא"כ הסברא זו שייכה רק בעת מציאת הדם לפנינו, והיינו באופן שהדם לפנינו אז אמרינן דהדם בא בהרגשה בע"כ אמנם באופן שלא היתה דם לפנינו, אין כאן חזקה דמציאת הדם, ולהכי יש הבדל בין אם יש מציאת הדם לפנינו לאין מציאת הדם, דבדליכא דם אז אין לנו להחזיק דם מטעם חזקה זו דחזקת דם בהרגשה בא והיתה הרגשה. וסבורה דהרגשת עד הוא, אבל כשלא ראינו דם, אז אין לומר חזקה דהרגשה.- ויש לנו לומר דבאמת לא היתה הרגשה, זהו סברת פי' רש"י. ה תוס' ד"ה מודה שמאי בשוטה. וא"ת והא אין בו דעת לישאל וי"ל כגון אדם שנגע בה ורוצה לעסוק בקדשים ואותו אדם יש בו דעת לישאל יעוי"ש. ותמוה דהלא כיון דלא נטמא השוטה. וממילא אין כאן טומאה להנוגע בהשוטה. - ונראה דכוונת התוס' דהשוטה נשענת על הפקחת. והיינו דהפקחת משמרתו מכל טומאה וכמו שאמרו לקמן י"ג במשנה דהפקחות מתקנות את השוטות, ומבואר בפר"ג דטהרות במשנה דבאופן זה קרינן להו יש בהן דעת לישאל. וכן מבואר ברמב"ם פרט"ז מאבה"ט ה"ט תינוק שהי' תופס בידו של אביו, או שהי' רוכב על כתפו של אביו ספקו ברה"י טמא מפני שאביו נשאל עליו. וה"נ מיירי בדכוותי', אמנם אי אפשר לומר כן בכוונת התוס' דלא דמי להתם דהאדם העוסק עם הקטן והשוטה יש להם לידע. - משא"כ הכא אין להם המציאות לידע. - מצד עצמן בלעדי השוטה. - וא"כ שוב הוי אין בו דעת לישאל. - וע"כ כוונת התוס' כפשוטו דכיון שיש ידיעה למגע אעפ"י שאין ידיעה בעצם הטומאה שפיר קרינן יבד"ל, וכן מצאתי בחידושי הרמב"ן לנדה מבארים כן דברי התוס' יעוי"ש. - אבל זה פלא כיון שהשוטה טהור, איך נטמא את הנוגע בו. - הלא אית לן לומר דבטהור נגע. - ונראה דכיון דעל ספק נגיעה בטומאה יבד"ל בהאדם הנוגע בו, וכיון שמספקא לון אם נגע בטמא הוי ספקו טמא. - וממילא גם השוטה טמא. - והרמב"ן כתב לתרץ דמיירי בשוטה שיודעת אם נגע ואינה יודעת בהרגשה יעוי"ש, ביאור הדברים שיודעת בדבר מציאת הדם ואינה יודעת בדבר ההרגשה. והנה יש לאשה שני מטמאים. א) הרגשה אף בלא נגיעת הדם, מפני שמטמאה גם בפנים כבחוץ. ב) יציאת הדם לחוץ שיש בזה גם מגע נדה, ולהכי אף שאינה יודעת בדבר הטומאת נדה שבפנים. אבל עכ"פ יודעת היא בדבר הטומאה שמבחוץ דהיינו טומאת נגיעה, ושפיר קרינן לה יבד"ל. א אתמר קופה שנשתמשו בה טהרות וכו' והתנן המדלה י' דליים מים וכו' ובמסקנא החילוק בין קופה שיש לה שוליים לאין לה שוליים בין קופה שיש לה אוגנים וכו' וכתב הרמב"ם בפרי"ז מאבוה"ט ה"א וכן הממלא בדלי ונתן בעשרה כלים ונמצא השרץ באחד מהן הוא טמא והכלים טהורים אעפ"י שכולן ספק שמא השרץ בכלי שמילא בו הי' תחילה מפני שהן כלים ואבד"ל, ואם הי' לכלי שמילא בו אזנים הואיל ואפשר שיצאו המים ויתאחר בו השרץ כולן טמאים, וכן הממלא מעשרה דליים זה אחר זה וכו' המערה מכלי לכלי ונמצא השרץ בתחתון העליון טהור ואין אומרים מהעליון נפל אלא שמא בתחתון הי' מפני שהן כלים ואין להם דעת לישאל וכן כל כיוצא בזה, ובראב"ד א"א תמה אני על הטעם הזה שהרי טומאה הבאה ביד אדם היא וכו' יעוי"ש. - והנה עוד תמוה טובא דלפי"ז איזה הבדל בין יש אוגנים להכלי לאין בו אוגנים הלא סו"ס אין בכלים דעת לישאל, ותמה מרן בזה יעוי"ש. - ומה שנראה לנו בזה כי הנה בדבר טומאה הבאה בידי אדם הוא דוקא אם הטומאה הוא ביד אדם וכמו שפירש"י לקמן ה' ע"ב. או לכהפ"ח אם הדבר אשר אנו מסופקים אם נטמא היתה ביד אדם והספק אם האדם האוחז הטהרה נגע בהטמא. - נמצא דהספק אם נגע בטמא האדם ע"י הדבר שאוחז בו. וזהו טומאה הבאה בידי אדם. אמנם בהספק הזה אם נמצא השרץ בהמים אשר בהדלי. - הנה המים נטמאו מהשרץ. אבל הדלי אינו נטמא מהמים כי המים הטמאים אינם מטמאים כלים שאינם מקבלים טומאה מראשון לטומאה. - ורק גזירת חכמים שמקבלים כלים טומאה ממשקין משום גזירת זב וזבה כידוע. - נמצא לפי"ז דהספק שאנו מסופקים אם היה השרץ במים הנה במה שנוגע להסתפק בדבר הכלים בעצמותן אינו שייך לומר דהוי טומאה הבאה על ידי אדם. כי באופן הזה אשר הטומאה בידי אדם ע"י אמצעות המים אשר אין בכחם לטמא כלים הרי זה כאילו מונחת הטומאה בידי טהרה. - וממילא אין זה טומאה בידי אדם אלא הטהרה בידי אדם דהיינו הכלי עם המים שבהכלי. וגם אין להסתפק אם נגע זה שבידו בהטומאה. כיון שע"כ הטומאה היא באופן שאין בכחה לטמאות. - וממילא אין זה ענין לטומאה הבאה בידי אדם. ואעפ"י שיש להסתפק שמא הי'