נזר הקודש - נדה קלח

דברי ר"ח להחמיר על בן ובת קאי. - והנה בסדרי טהרה הקשה דהלא לענין מיאון לא בעינן לשיעור כלל דאפילו בלא שערות חיישינן לשמא נשרו, יעוי"ש, שמתרץ דכוונת רש"י לענין מיאון באופן שלא בעל ואז לא חיישינן לנשירה מטעם דהוי ספק דרבנן, אבל אזלינן לחומרא בשיעור זוטא שלא תמאן. - ודבריו תמוהין דהלא גם עכשיו כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אזלינן בדברי סופרים אחרי המיקל כדאיתא בע"ז ז'. - והגאון בספר גליא מסכת מביא בסימן י"ד בשם הרב מפאסוול דאיכא עתה ספ"ס לחומרא דלמא נשרו, ושמא הלכה כשיעורא זוטא, יעוי"ש. - א שם, מהו דתימא כל כי האי גוונא מביאה קרבן ונאכל קמ"ל. - ופירש"י מביאה קרבן ואינו נאכל, יעוי"ש, וקשה טובא היאך מביאה קרבן בצירוף של כתם, דהלא כל עיקר של כתם הוא מדרבנן. - ומצאתי בחדושי הרמב"ן שהקשה בזה, והריטב"א כתב דכיון דראתה שני ימים רצופים לקרוב הדבר שאף בשלישי ראתה והרגישה ושכחה, ועל זה מביאה קרבן ואינו נאכל שמא לא הרגישה עכ"ד, יעוי"ש. - והנה הרמב"ן ג"כ נחית לזה, ומסיים ואין זה נכון. ב והנה מצינו בזה דלא מחזקינן בשתי ראיות על השלישית. והוא הא דאיתא לעיל ל"ה לענין זב דפליגי ר"א ורבנן אם השלישית בודקין לחיוב קרבן דר"א סבר דאף בשלישית בודקין אותו לחיוב קרבן והיינו דסבר ר"א ראיה שלישית דאונס אינה מביאה לחיוב קרבן, ולהכי בודקין אותו. - וא"כ חזינן דלא אמרינן משום דהשתי ראיות היו שלא באונס. להחזיק על השלישית ג"כ. - ורבנן דסברי שאין בודקין בשלישית הוא מטעם אחר משום דסברי דגם באונס בשלישית מחויב קרבן כמבואר שם. - ולפי"ז מבואר להדיא דלא מחזקינן מהשתים על השלישית. - וא"כ ה"נ הכא ע"כ אין להחזיק מהשתי ראיות דשני ימים שהיו בהרגשה לומר שגם השלישית היתה בהרגשה. ג ומשמע ג"כ דלר"א לאחר הבדיקה ומצאו שהיתה באונס ע"כ אין זה בגדר ודאי, - והיינו דאם אמרינן שיש להחזיק מהשתים על השלישית. - א"כ גם כשתולין באונס לא הוי יותר מספיקא. - והרי זה כמו בנידון דידן גבי כתם שיש ספק הרגשה. והנה התם בדינו של ר"א אינו מביא קרבן כלל אפילו חטאה"ע הבא על הספק. - וא"כ מדוע הכא תביא חטאה"ע מספק. - ואפשר לומר דהכא גבי אשה שאני כיון דהוי שומרת יום בשלישי. - ובספק לא עלתה לה השימור, ובאופן זה הוית ספק זבה לענין הבאת קרבן. ומביאה חטאה"ע ואינו נאכל והנה אח"כ ראיתי ברמב"ן שכתב ויש לדחוק שכיון שראתה שנים וצריכה שימור, יעוי"ש. נראה שזה היתה הכוונה דבשביל השימור נעשית ספק זבה. - והנה אעפ"י שכתב הרמב"ן שאין זה נכון. - אבל עכ"פ הוי סברא מעליא שזה שאני מהא דזב. - וע"כ דזהו סברת רש"י. ד והנה יש לומר דשיטת רש"י גם בזב בראיה שלישית דהוי ספק זב. - והוא בהא דתנן בנזיר ס"ה ע"ב בשבעה דרכים בודקין את הזב וכו' משנזקק לטומאה אין בודקין אותו מפני שרגלים לדבר, ופירש"י שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש, יעוי"ש. ולכאורה קשה הא לפי האמת לא בעי בדיקה מטעם שגם באונס מטמא, והוא מגזירת הכתוב כדאיתא שם, ולעיל ל"ה, וא"כ מה מהני הא דרגל"ד ששנה התנא. ולכן נראה דבאמת איכא גם רגל"ד דכיון דהשתי ראיות היתה שלא באונס הנה גם השלישית היתה שלא באונס. - וגם אם בדקו ואשכחו שיש לתלות הזיבה באיזה סיבה אחרת ג"כ מספק לא נפקא. - ואז היתה הדין דמביא חטאה"ע הבא עה"ס. - אמנם מפני זה כיון שעכ"פ איכא רגל"ד חידשה תורה להביא קרבן ודאי, מפני הלימוד מהקרא, וחידשה תורה לעשות מספק ודאי. - ולזה שנה התנא מפני שרגל"ד. - והנה תצא מזה חידוש דין לגבי זבה שראתה שתים, והשלישית כתם, ואיכא ספיקא שמא בהרגשה ראתה, דבזה מביאה קרבן ואינו נאכל, וזה מקור לשיטת רש"י הכא. ה והנה הר"ש בפר"ב דזבים כתב מדוע שנה התנא מטעם שרגלים לדבר כיון שבאמת הדין בזה מפני שלא דרשי רבנן אתין, יעוי"ש. ולפי מה שכתבנו אתי שפיר משום דע"כ גם רבנן דרשי אתין כמו הא דאיתא בבכורות ו' יעוי"ש, וכן הרמב"ם בהל' ממרים פר"ו בהא דכבד את אביך זו אשת אביך, וכתב הכס"מ שהרמב"ם ס"ל דהוי דרשה גמורה, יעוי"ש. - אבל הכא שאני דכיון דאיכא רגל"ד דהשתי זיבות דבשופי הביאו השלישית. - ועכ"פ הרגל"ד מביא להסתפק. - ולהכי לא דרשי רבנן הכא אתין. ולזה שנה התנא רגל"ד. - ור"א דפליג ודריש אתין משום דלא סבר הא דרגל"ד ואפשר דסבר דלחזקה בעינן תלתא זימני ומקודם גם ספק לא הוי, ולהכי לא הוי גם רגל"ד. - ושיטת רש"י הכא הוי אליבא דרבנן. וכמוש"נ. ו והנה בהיותי בזה נראה להעיר הא דזב מטמא באונס בשלישית שהוא בצירוף הרגל"ד. - אם דין זה נאמרה רק באופן שהספק לנו אם הוא באונס או בשופי. - דבזה ישונה שלישית משנייה. דבשנייה בודקין אותו בז' בדיקות, ובשלישית אין בודקין אותו שאם גם אפילו באה הזיבה באחד מהז' דרכים ג"כ מחמת הרגל"ד, אבל באופן שהיה אונס ברור לפנינו נגלה לכל, אפשר שיש לדונו לאונס, ולא נעשה בזה זב כגון שהכה אותו, או שנפל. - ובזה לא נעשה זב, וזהו אונס הניכר, ותלינן הזיבה באונס. ז והנה מדברי הרמב"ם משמע שרק מפני הרגל"ד נעשה זב. - והוא מדכתב בפר"ב ממחוסרי כפרה ה"ה וז"ל ראיה שלישית אין בודקין אותו בה אלא אפילו ראה אותה מחמת אונס הואיל ונזקק לטומאה שהרי ראיות שנעשה בהן זב מחמת בשרו היה לפיכך יתחייב בקרבן עכ"ל. מבואר דרק מפני הרגל"ד נעשה זב. - אמנם משמע דרק באונסין כאלה כן הדין. אמנם באופן שהיתה הכאה או נפילה לארץ אפשר שבזה אינו נעשה זב לחיוב קרבן. ח והנה בירושלמי מגילה פר"א ה"ח אין בין זב הרואה שתים לרואה שלש אלא קרבן, ושם בגמ' אמר ר' יהודה בר פזי דר' לעזר היא דר' לעזר אמר אף בשלישית בודקין אותו. ברם כרבנן השנייה מאונס טהור והשלישית מאונס טמא, יעוי"ש, ואם אמרינן דלרבנן השלישית טמא מפני הרגל"ד שלא