נזר הקודש - נדה קלג

לרבינו כמו שמוקים הש"ס שנילוש במי פירות. דאינן מכשירין. וגם אינם בהתחברות, ותמיד חסר להשיעור מטעם דהוי כפירורין וכל פירור הוא בפני עצמו. ב ובעיקר הא דהמשנה דטבו"י שם כתב הרא"ש בפירושו להמשנה דבאמת שמן כשם שהוא מכשיר. כך הוא מחבר ג"כ כיון שהוא בכלל השבעה משקין. ומפרש דכוונת התנא שאין בכח השמן לחבר חולין לעשות כאילו הוא כולה תרומה יעוי"ש, ונכון מאד. ולפירושו של הרא"ש אתי שפיר דנקט התנא כל עיקר האי דינא גבי תרומה, - והיוצא מדברי הרא"ש אשר באמת יש לשמן כח מחבר היינו לחבר תרומה לעשותה לגוף אחד, ולחבר חולין כמו כן לעשותה לגוף אחד. ורק אין בכח שמן של תרומה בירק של חולין לעשות החולין לכולו תרומה. - וממילא האי רקיק של חולין ע"כ בשנילוש עם השמן נעשה כולו גוף אחד ממש. - ובזה אתי שפיר הא דמהני חיבור במנחה בלולה בשמן להיות עשרון שלם. ובעיקר דברי רבינו חננאל יבואר לקמן בעז"ה. א כתב הרמב"ם בפר"א מטו"א ה"ד וז"ל אין שם משקה שמקבל טומאה אלא שבעת המשקין שמנינו בלבד, אבל שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל עכ"ל, וכ' הראב"ד בהשגה וז"ל לא מצאתי שאין מקבלין טומאה כלל, אלא שאין מצטרפין אוכלין כשבעת המשקין דתנן במסכת טבו"י עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות וכו' ר"ע אומר לא פסל אלא מקום מגעו. יעוי"ש. והנה משמע מדברי הראב"ד דפליג על הרמב"ם גם לענין הכשר, והיינו דסבר דטומאה והכשר שניהם שווים, וכיון שמקבלים טומאה המי פירות, כן מכשירים גם כן. וזה מדויק בלשונו מהא דמביא ראיה מהא דעוקצין עיסה שנילושה במי פירות וכו' דמשמע שלא הוכשרה מקודם מדלא קתני שהוכשרה כמו דתנן בטבו"י. - וע"כ דמי פירות מכשירין, וא"כ מקבלין טומאה ג"כ. - וגם מרן הכס"מ סובר כן בדעת הראב"ד כמבואר שם להמעיין. וכן מצאתי בחזון נחום בפר"ג דטבו"י שם שע"כ כן הוא בדעת הראב"ד. ב והנה לכאורה תמוה טובא היאך פליג על המשנה דפר"ו דמכשירין דשנה התנא דרק השבעה משקין מכשירין. ועוד מדוע לא השיג הראב"ד על הרמב"ם שם בהלכה ב' דחשיב רק הז' משקין המכשירין. - אבל אפשר לומר דמפרש הראב"ד דכוונת התנא דחשיב הז' משקין הכוונה שאלו הז' משקין מכשירין לטומאה בכל אופן והיינו בשבלולים המה בעיסה. מטעם כי יש להם כח ההתחברות לעשות גוף אחד. ואעפ"י שדוחק לומר כן. - אמנם הראב"ד לפי דיוקו בהמשנה דעוקצים הביאו ההכרח לפרש כן. ג אמנם לפי"ז היאך יפרש האי דאיתא בב"ב י"ט ע"ב דפריך שם הש"ס ותיפ"ל דהוי דבר שמקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה. ומשני שנולש במי פירות ולא הוכשרו לקבל טומאה. וקשה להראב"ד דסבר דמי פירות מכשירין ומקבלין טומאה ג"כ. וא"כ אינו חוצץ בפני הטומאה - ולפרש דכיון דהמ"פ אין מצטרפין וממילא הרי חסר השיעור לקבלת הטומאה, קשה, דזה ניחא אם סבר הראב"ד דלקבל טומאה בעי כשיעור. אבל נראה דע"כ סבר הראב"ד דאוכל מקבל טומאה גם בפחות מכשיעור, וזהו מדכתב הרמב"ם בפר"ד מטו"א ה"א דאוכל כל שהוא מקבל טומאה, ומדלא השיג הראב"ד שם ע"כ מודה להרמב"ם בזה. - וא"כ האי רקיק דמונח בחלון כל משהו ומשהו ישנם בקבלת טומאה. וא"כ אינו בחציצה בפני הטומאה. - ועוד דהכא בהאי רקיק המונח בחלון להגן מפני טומאת המת אין זה ענין לנגיעה דטומאה דלטמא מקום מגעו, דהרי זה ע"כ נחשב לכל הרקיק שהוא בנגיעה מטעם דהחלון כולו מלא מטומאת המת, וא"כ אפילו אם אמרינן דהאי אוכל דינו כפרוד, מ"מ הלא הנגיעה ישנה בכל פירוד ופירוד, וממילא אין כאן חציצה בפני הטומאה. ד והנה אם אמרינן דבהכשר מודה הראב"ד דמי פירות אינם בהכשר, ורק בקבלת טומאה פליג על הרמב"ם לא תקשה מסוגיא זו. - והיינו דאעפ"י דסבר הראב"ד דמי פירות מקבלים טומאה, אבל כל זה כשהן בעין אבל כשנילושין בעיסה בטלים הם לגבי העיסה. והעיסה לאו בת קבלת טומאה היא מפני חסרון הכשר. ה ויש לעיין אם נטמאת העיסה בטומאת משא דנדה וזב וזבה. - וזהו לשיטת הרמב"ם והראב"ד בפר"א מאבוה"ט דטומאה ליתא בביטול לגבי טומאת משא גם מן התורה ודלא כשיטת התוס' בכורות כ"ג דסברי שהיא מדרבנן. - ויש לעיין להראב"ד דסבר דמי פירות מקבלין טומאה היאך הדין אם ישנה העיסה בקבלת טומאה בטומאת משא. - ומסוגיא דהכא אין לדייק מהא דחוצץ בפני הטומאה, - מפני שעתה בטומאה דמת אינה בקבלת טומאה, וזהו כמו שפירש הר"י מיגש הובא בשיט"מ ב"ב דפירש בהא דקאמר הש"ס ותיפ"ל דהו"ל דבר המקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה, הכוונה דכיון דאיהו גופי' הא איטמי לי' הו"ל ככל הכלים שנטבאו בבית, יעוי"ש. מבואר מדבריו דאם אינו מקבל עכשיו טומאה מהמת. לא איכפת לן ממה שהיה ראוי לקבל טומאה באיזה אופן שהוא. - ולהכי אף אם אמרינן דישנו להאי רקיק טומאה ע"י משא הזב. אמנם כיון שעכשיו אינו מקבל טומאה מהמת הוי חציצה מעליא. - ולא דמי לסכך שאין מסככין בדבר המקבל טומאה אפילו אם בטלינהו עתה, ואינם בקבלת טומאה, ופסול דהיה ראוי לקבל טומאה מקודם, - זהו משום דהתורה אמרה באספך מגרנך ומיקבך דהיינו המין שאינו בדין טומאה כלל. ו אמנם כל זה אם נפרש בשיטת הראב"ד דמי ביצים אינן מכשירין ורק בני קבלת טומאה נינהו וכמו שכתבנו. - אבל אם נפרש דסבר הראב"ד דמי ביצים ישנם בהכשר ג"כ תמוה טובא היאך יפרש סוגיא זו, וצע"ג. ז והנה בסוגיא זו שמשני הש"ס שנילוש במי פירות פירש ר"ח הובא בתוס' כגון שמן, והקשו התוס' הלא שמן מכשיר הוא כדאיתא שבת ה' ושם קמ"ד יעוי"ש. ודברי ר"ח תמוה טובא הלא שמן הוא מהשבעה משקין המכשירין. ומשנה ערוכה בפר"ו דמכשירין מ"ד. - ובהגהות תמהו בזה ג"כ. - ובעיקר דברי רבינו חננאל יש לתמוה מה הכרח היה