נזר הקודש - נדה קכו

י אמנם נראה דשיטת הרמב"ם בזה דשני דינים איכא בהא דדיני ממונות אופן אחד שהוא בתורת בי"ד, אופן שני שהוא בתור דיין. אבל אינו בתורת בי"ד, - וזהו שכתב הרמב"ם בפר"ב מסנהדרין הי"א וז"ל אחד שהיה מומחה לרבים או שנטל רשות מבי"ד הרי זה מותר לדון יחידי, אבל אינו חשוב בי"ד יעוי"ש. - והנה ע"כ האי יחידי הכוונה אעפ"י שאינו מוסמך. - ובזה אתי שפיר דהנה להיות מוסמך בעינן שיהיה ראוי לכל הדברים. אבל כשר להיות דיין גם בשאינו מוסמך, וזה נלמד מדברי רב אחא שאמר בסנהדרין ג' דמדאורייתא חד נמי כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, ומפרש הרמב"ם דלא בעינן לזה מוסמך להיות ראוי בסנהדדין, ואין בזה דין סנהדרין. אבל במקום שצריך שלשה אז בעינן שיהיה עליהם תורת בי"ד, ובעינן לזה שיהיו מוסמכים. אבל במקום שהכשירה תורה ליחיד, אין עליו תורת סנהדרין, וממילא כשר גם סומא באחד מעיניו, - ובאופן זה כשר גם גר וממזר, ומה שכתב הרמב"ם שם בה"ט אפילו שלשתן ממזרים הרי אלו כשרים לדון. היינו ג"כ באופן שאין עליהם תורת בי"ד כיון שאינם מוסמכין, וזהו שכתב הרמב"ם וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחד מעיניו כשר. משא"כ בסנהדרין. הכוונה שאין עליהם תורת סנהדרין. - ומטעם זה ההודאה לפניהם לא חשיבה הודאה בפני בי"ד, והנה כמו כן בחליצה רבתה תורה דלא בעינן להשלשה שיהיה עליהם תורת בי"ד מוסמכים אלא סגי בהדיוטות היינו דלא בעינן סמוכין, דאל"כ לא בעינן לעיני למעט סומין, משום דאם בעינן מוסמכין הלא הסומא ליתא בזה, - נמצא דהש"ס דיבמות מתאמת עם הירושלמי דחגיגה. - יא וסומא בשתי עיניו כתב הרמב"ם שם דפסול. - אעפ"י דלכאורה כיון דלא בעינן לזה סמוכין. ומדוע לא יכשר גם סומא בשתי עיניו. - אבל מפני שפסול להעיד, וכל מי שאינו כשר להעיד פסול לדון. אבל הכל טעמא בעי הלא כיון שאין מום פוסל בזה מה לי עין אחד או שתי עינים. - והרי חזינן דגבי חליצה מיעטה התורה להדיא סומא, משמע דאי לאו דמיעטה התורה בהדיא הוי מכשרינן גם סומא וזה כיון דלא בעינן מומחין דומיא דסנהדרין, וא"כ מדוע בדיני ממונות פסול סומא. - והנה הגהות מיימוני כתב בטעם הרמב"ם משום דסבר כר' מאיר וכסתם מתניתין דכל הכשר לדין כשר להעיד, יעוי"ש. ותמוה דהלא לר"מ גם סומא באחד מעיניו פסול. - וראיתי בתומים סימן ז' אות ב' כתב דבזה הלכה כר"מ דמקיש ריבים לנגעים, ולא נחלקו חכמים על ר"מ כמו"ש הרמב"ן והיינו דהרמב"ן במלחמות כתב דגם רבנן סברי דמקשינן ריבים לנגעים. והא דסומא באחד מעיניו כשר הוא כמו"ש הרי"ף משים דהואיל וגמ"ד בלילה כשר, להכי הסומא ביום כשר, - משא"כ סומא בשתי עיניו פסול מטעם ההיקש ריבים לנגעים עכת"ד. יעוי"ש. נמצא דרק מטעם ההיקש פסול סומא בשתי עיניו. יב והנה בחליצה סומא באחד מעיניו יש לעיין אם דינו כדיני ממונות וכשר, או"ד כיון דהתורה מיעטה בהדיא מהא דאמרה תורה לעיני אפשר דבעינן שיהיה רואה בשתי עיניו. - והתוס' ביבמות שם כתבו בשם הר"ת דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעינו וסגי באחד ויכול לראות הרוק מפי היבמה, יעוי"ש. - אמנם הרש"ל ביש"ש חולק, ובנוב"ת סימן קנ"א כתב שמוכח מהירושלמי פרק בן סורר דלעינו ממעט אפילו סומא בעיניו מעיניו, יעוי"ש. ונראה ליישב דברי ר"ת והיינו דאעפ"י דמשמעות דלעינו מורה על שתי עינים כמו התם בבן סורר, אמנם הכא בחליצה דכוונת התורה בהא דלעיני בא להורות למעט דלא בעינן סנהדרין דהיינו סמוכין וסגי בדיינים הדיוטות, נמצא דלא היתה הכוונה פשוט דבעינן עינים ממש. - והא דכתבה תורה בלשון רבים משום דזה מוסב על הזקנים, ולא דמי לבן סורר שמיירי שם לעצם הדין דבעינן לעיני. יג והנה דעת התוס' הכא בד"ה ור"מ דרבנן לא סברי ההיקש ריבים לנגעים וסברי דסומא בשתי עיניו ג"כ כשר לדיני ממונות. אעפ"י שפסול להיות עד אפילו בזה שראה מקודם וכו'. - והנה הסברא בזה דכיון דלא בעינן סמוכין כשר גם סומא בשתי עיניו. - אבל קשה לשיטתם דסומא בשתי עיניו כשר לדיני ממונות, א"כ גבי חליצה בעינן לעיני למעט סומא בשתי עיניו. - וא"כ אעפ"י דלא בעינן לעיני לומר דלא בעינן דין סנהדרין, משום דאינו ראוי להיות בסנהדרין במום, אבל עכ"פ עדיין בעינן לעיני למעט סומא בשתי עיניו שכשר בדיני ממונות, וא"כ אכתי תקשה מנין להכשיר הדיוטות לחליצה. דאעפ"י דלא בעינן דין סנהדרין, אבל עכ"פ מומחין בעינן, ומצאתי בנמוק"י בסוגיא דסנהדרין ל"ג. והרש"ל מביא זה בשם הר"ן. ומזה הוכיחו דע"כ סומא בשתי עיניו פסול בדי"מ. יעוי"ש אבל נראה דסברי התוס' דהא דמיעטה התורה דלא בעינן סנהדרין הכוונה שלא בעינן מומחין. והכוונה הדיוטות היינו מומחין אבל לא סמוכין. - ומומחין ודאי בעינן, היינו שיודעין הלכה על בוריה. - וכן ראיתי בנמו"י כתב בשם יש מפרשים דלא קרי להו הדיוטות אלא משום דלא בעי סמוכין. אבל צריכין שידעו הלכות חליצה וקריאתה, יעוי"ש. ונראה שזהו גם דעת התוס' הכא. וזהו שלא כהתוס' ביבמות שסברי דסגי אם הם בקיאים בקריאה. יד נמצא לפי מה שביארנו לשיטת הרמב"ם דבעי לענין סמיכה שיהיה ראוי לכל הדברים, אתי שפיר המשנה הא דכשר ממזר וגר וגם סומא באחד מעיניו זהו משום דסבר כרב אחא דמדאורייתא לא בעינן סמוכין לדיני ממונות, וזהו מטעם דלא בעינן בי"ד. - אמנם לרבא דסבר דדיני ממונות בעינן מן התורה שלשה שהם בי"ד ובעינן מומחין מן התורה, ורק משום נעילת דלת הקילו בהדיוטות, ע"כ לא סבר הא דהירושלמי דבעינן לסמיכה ראוי לכל הדברים. ואתי שפיר לפי"ז דגם גר וממזר ראוים הם לסמיכה לזה שהם ראוים כפי הדין. - טו ובזה אתי שפיר שפסק הרמב"ם כרב אחא. ולא פסק כרבא שהוא בתרא, וכאשר תמה בזה מרן בפר"ב מסנהדרין, יעוי"ש. - וזהו מפני שהירושלמי בחגיגה, וסוגיא דיבמות מוכיחות כרב אחא. וכמוש"נ בס"ד.