נזר הקודש - נדה קכה

ביה, יעוי"ש, ואפשר לומר דהתמנות דרמי בר רחל היתה גם לעניני גיטין וקדושין דאיכא בזה גם תוצאות לנפשות, ולזה בעינן שיהיה אמו מישראל, והכא מיירי לדיני ממונות ממש. - משמע מזה מדלא נחתו התוס' לחלק בזה ע"כ סברי התוס' אחת משתים או שזה נחשב לנפשות, ובעינן ישראל מעליא, או דנחשב לדיני ממונות ממש, ולא בעינן אמו מישראל אמנם החת"ס מדייק מהא דפירש"י שם ביבמות בהא דמנייה רבא לרב מרי לדיני נפשות מיירי. - והלא בימי רבא לא היה נוהג דיני נפשות, וע"כ דמיירי לענין איסורים דנפקא מיניה נפשות כגון גיטין וקדושין. - ואפשר דהתוס' סברי דאין זה נפשות, וצ"ע. ג והנה הקצה"ח סימן ז' הקשה היאך משכחת לה לדון דיני ממונות אם אינו ראוי לדון דיני נפשות. והלא כיון דבעינן סמוכין, ולפי דברי הרמב"ם בפר"ד מה' סנהדרין דאין סומכין אלא אם כן ראוי לכל הדברים, וכיון דממזר וגר אינם ראוים לדיני נפשות, וא"כ אינם בסמיכה לדון גם דיני ממונות, יעוי"ש. - והנה אפשר לומר דכוונת התנא הכא בלא כפייה. ולזה לא בעינן בי"ד סמוכין. - ולזה נחית שם גם הקצה"ח. ד ונראה דאפשר לומר דבאופן שנעשה שלוחים של הבי"ד הסמוכים יכולין לדון מן התורה גם בכפייה. - וכמו שבזה"ז אנו דנין מטעם דעבדינן שליחותייהו, והיינו שהבי"ד הסמוכין דמקודם עשו אותנו שלוחים במילתא דשכיחא. - ואעפ"י שהרמב"ן והרשב"א כתבו שהוא רק מדרבנן מטעם נעילת דלת. - אבל יש להוכיח שהוא מדאורייתא מהא דמקבלין גרים בזמה"ז וכמו שכתב הנתיה"מ בסימן א'. - וא"כ אפשר לומר דשיטת הרמב"ם שסובר שאין סומכין רק אם הוא ראוי לכל הדברים סבר דשליחות מהני גם מן התורה, וא"כ הא דגר וממזר כשרים לדיני ממונות, הכוונה באופן שנעשים שלוחים מהבי"ד המוסמך, אדעתייהו דבי"ד הסמוכים הם דנים. - ומטעם זה אפשר שיכולים לדון ולהורות גם בענינים אשר נפקא מזה גם לנפשות, כמו גיטין וקדושין. ולאסור אשה לבעלה אשר להרבה פוסקים צריכים דו"ח מטעם דדמיא לנפשות ע"י בנו"ב מה"ק חאה"ע סימן ע"ב, וזהו מטעם דעושים השליחות של הבי"ד הסמוכין כמו שאנו עושים. ה אמנם בעיקר מה שהקשה בהא דכתב הרמב"ם דאין סומכין אלא למי שראוי לכל הדברים. נמצא דמי שאינו ראוי לדיני נפשות אינו ראוי לדיני ממונות, וא"כ ממזר וגר שאינם ראוים לדי"נ אינם מומחין בסמיכה גם לדי"מ. - נראה דכוונת הרמב"ם הוא רק למה שנוגע לחכמת התורה בעינן שיהיה מומחה לכל הדברים. - דהנה שם בפר"ד ה"ח כתב וז"ל ויש להם למנות כל מי שירצו לדברים יחידים, והוא שיהיה ראוי לכל הדברים. כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבי"ד לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון וכו' יעוי"ש. - מבואר בדברי רבינו דעיקר הסמיכה שהוא חכם מופלא לכל התורה כולה. - ואח"כ נותנים לו בי"ד הגדול רשות על איזה דברים. והיינו באיזה ענינים הוא כשר. - ולפי"ז ממזר וגר נותנין להם סמיכה על רוב חכמתם. - ואח"כ נותנין להם רשות להורות ולדון בהדברים שהם ראוים. ו וראיה לזה מהא דכתב הרמב"ם בפר"ב מסנהדרין ה"ט וז"ל בי"ד של שלשה שהיה אחד מהן גר הרי"ז פסול עד שתהא אמו מישראל וכו' וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחד מעיניו כשר משא"כ בסנהדרין עכ"ל, וקשה הא כיון דסומא באחד מעיניו פסול לסנהדרין משום המום. וא"כ היאך כשר לדיני ממונות מטעם חסרון סמיכה. - וע"כ צריך לומר דגם הסומא באחד מעיניו הרי מוסמך מטעם רוב חכמתו, ורק בסנהדרין לא יחשב. אבל בבי"ד של שלשה כשר הוא. - ז אמנם נראה להוכיח דע"כ בעינן שיהיה ממש ראוי לכל הדברים, - והוא בהא דאיתא ביבמות ק"א ורבי יהודה הדיוטות מנא ליה, נפקא ליה ממלעיני דאמר מר לעיני פרט לסומים, ומדאיצטריך לעיני למעוטי סומים ש"מ דאפילו הדיוטות, דאי ס"ד סנהדרין בעינן למ"ל למעוטי סומין מדרב יוסף נפקא דתני רב יוסף כשם שבי"ד מנוקים בצדק כך בי"ד מנוקים מכל מום, יעוי"ש. - הרי מבואר דבעינן לסנהדרין שיהיו ראוים לכל הדברים, דאל"כ איכא למימר דלענין דיני נפשות איתא להאי דינא דרב יוסף שיהיו בי"ד מנוקים מכל מום אבל בזה שנוגע לחליצה לא איכפת לו גם אם במומין, להכי כתבה תורה לעיני למעט סומין, וע"כ צריך לומר דאם בעינן לחליצה דיינים מוסמכים שהם ראוים לסנהדרין בעינן שיהיו ראוים לכל הדברים. ואם אינם ראוים לדיני נפשות, אינם ראוים גם לדיני חליצה, ולא איצטרך קרא למעט סומין. - ומזה לכאורה ראיה לשיטת הרמב"ם שכתב דבעינן לסמיכה שיהיו ראוים לכל. (והנה מרן הכס"מ כתב שצריך עיון מנין לרבינו שצריך שיהיו ראוים לכל הדברים. יעוי"ש.) ולפי מה שביארנו יש מקור טהור לשיטתו מסוגיא זו, וכמו שכתבנו. ח אבל לפי"ז תקשה היאך מכשיר לדיני ממונות סומא בעין אחד, והלא אינו ראוי לדיני נפשות, וממילא לא הוי מומחה דהיינו מוסמך. ט ונראה דדברי הרמב"ם מקורו מהירושלמי חגיגה פר"א ה"ח דאיתא שם ריב"ל מני לכל תלמידיו והוה מצטער על חד דהוה בכי בעיינוי ולא הוי יכול ממייתיה, וימנינוה לדברים יחידים. הדא אמרה הראוי לכל הדברים ראוי לדבר אחד, ושאינו ראוי לכל הדברים, אפילו לדבר אחד אינו ראוי, יעוי"ש. - מבואר דסומא בעין אחד כיון שאינו ראוי להיות בסנהדרין אינו ראוי אף לדבר אחד, ומשמע אף לדיני ממונות. וכן פירש שם הקר"ע. - והנה אנו רואים שדברי הרמב"ם המה דברי הירושלמי ממש. - אבל לפי"ז תקשה מדוע מכשיר הרמב"ם סומא באחד מעיניו, - הלא חסר לו להיות מומחה להוראה ולדון. וכמו כן תקשה על גר וממזר, - וכמו שהקשה בקצה"ח ומזה מוכח ג"כ דלא כמו שכתבתי לעיל דכוונת הרמב"ם רק על הידיעה בחכמת התורה. - דהרי חזינן דלא נתן ריב"ל סמיכה לתלמידוי רק מפני שהיה בכי בעיניה. ומשמע דאעפ"י שהיה חכם גדול בתורה, ורק מפני המום שבו מנע מלסמכו. - וא"כ תקשה טובא, וכמו שכתבנו לעיל, וצע"ג.