נזר הקודש - נדה קכא

והנה זה הוי שלא כדברי התוס' שכתבו דחכמים הכא לא סברי כר' יוסי, יעוי"ש, וא"כ תקשה להתוס' מדוע לא גזרו חכמים להתייבם כמו שגוזר ר"מ אטו חליצה. ועוד דלא מסתבר לומר דר"מ גוזר יבום אטו חליצה כיון שלגבי חליצה עצמה לא הוי אלא חששא דמיעוט גרידא. ולרוב השיטות חששא דמיעוט גם לר"מ לא הוי אלא דרבנן גרידא, ורחוק לומר לעשות גזירה לזה לחששא דמיעוט. ו והנה לכאורה אפשר לומר דלר"מ דחייש למיעוט להכי בשבא סימן העליון ולא התחתון אינה בת חליצה מחששא שמא קטנה היא. - להכי אינה בת יבום ג"כ מטעם דכמו שדרשינן כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה מטעם דכתיב אם לא יחפוץ וכו' כדאיתא ביבמות מ"א ע"ב. - הנה כן יש לדרוש גם להיפוך כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, אבל כל זה לר"מ דחייש למיעוט, אבל לרבנן דלא חיישי למיעוט שפיר הוי בת חליצה בסימן העליון לחודיא ושפיר גם מתייבמת. - אבל יש לדחות דהרי מבואר שם דלהכי הספיקות חולצות אעפ"י שאינן מתייבמת. משום דנקרא בת יבום אם יבוא אליהו ויברר. יעוי"ש, הרי מטעם שיכול לבוא לידי בירור נקרא ראוי ליבום, וא"כ ה"נ בשהביאה סימן העליון, אם יבוא אליהו ויאמר שכבר הביאה סימן התחתון הרי היא בת חליצה ג"כ, - ואפשר דשאני איסור דרבנן דלא מהני בזה אליהו כמו שלא מהני בגזירה דחכמים. ואפשר שלר"מ דגזר בחששא דמיעוט, הוי כעין גזירת חכמים. ומקרי אינו ראוי לחליצה. וגם איסור דרבנן נקרא אינו ראוי, - אבל זה ליתא דהרי ר"מ סבר בסוכה דאינו ראוי מדרבנן נקרא ראוי כיון שמן התורה ראוי הוא ואעפ"י שיש סתירה לזה מסוטה כ"ד. וכבר העירו בזה האחרונים. - ולכן הנכון בזה כדברי הריטב"א, וכמו שכתבנו לעיל. ז וראיתי בפיה"מ להרמב"ם שכתב בטעמו של ר"מ שאין יבום בקטנה מפני שהוא מקיש אשה לאיש ולא יהיה אצלו יבום כשר אלא לגדולה ולכן אמר פה לא חולצת ולא מתייבמת. יעוי"ש. - ותמוה היכן מצא הרמב"ם שזהו טעמו של ר"מ הלא מבואר בסוגיא שטעמו של ר"מ משום דחייש למיעוטא דאיילונית, וצע"ג. ח אמנם נראה דסבר הרמב"ם דכיון דלענין חליצה ממעט ר"מ קטנה מטעם דאיש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש כדאיתא ביבמות ס"א ע"ב. - ממילא אמרינן גם ליבום דמקשינן אשה לאיש. ושיטת הרמב"ם דקטן אינו קונה בביאה וביאתו כמאמר בגדול כדתנן לעיל, - וממילא קאי ההיקש גם לענין ביאה לומר כשם שליבום בעינן איש שהוא גדול כן בעינן שהאשה תהיה גדולה ליבום. - זהו לדעתי כוונת הרמב"ם בהדרשא דההיקש אשה לאיש. - אבל קשה מדוע לא קאמר הש"ס כן בסברת ר"מ, ועוד מדוע לא סברי רבנן האי דרשא לגבי יבום כמו שסברי להאי דרשא לענין חליצה. - דכיון דרבנן לא סברי כרבי יוסי דמכשיר קטנה לחליצה כמו"ש התוס'. - וא"כ ע"כ סברי למעט קטנה מחליצה מההיקש דאשה לאיש, וא"כ נמעטנה לקטנה מיבום ג"כ כמו לר"מ. - ועוד דהלא סוגיא ערוכה להיפך שם ביבמות דאיתא שם אמרו לו לר"מ יפה אמרת שאין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש, אלא מ"ט אין מייבמין, אמר להו קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא איילונית. - הרי מבואר דלגבי יבום לא מקשינן אשה לאיש וע"כ דאיש הכתוב בפרשה לחליצה כתיב, ולא ביבום. ולא שייך בזה היקשא. ט והנה יש מקום לומר דלהכי ליכא יבום בקטנה מטעם דכיון דנתמעטה מחליצה מטעם ההיקש אשה לאיש, - ממילא יש לומר לפי הכלל שאמרו רבותינו דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה מטעם ההיקש חליצה ליבום כדאיתא ביבמות כ' ושם מ"ד וכתבו התוס' ד"ה כל שאינו עולה וכו' ואם תאמר והרי חרש וחרשת דאינן עולים לחליצה ועולים ליבום, י"ל דהתם בני חליצה נינהו אלא דפומייהו הוא דכאיב להו, יעוי"ש, מבואר מדברי התוס' דמטעם ההיקש חליצה ליבום אמרינן גם ההיקש לאידך גיסא להקיש יבום לחליצה. לומר דכל מי שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, ולפי"ז יש לעיין בהא דאמרו לו לר"מ אלא מ"ט אין מייבמין. מדוע לא השיב ר"מ דמזה הטעם עצמו דאין חולצין אין מייבמין ג"כ מטעם דכיון שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום. וראיתי אח"כ בעינך לנר ליבמות שם שהקשה בזה. י ונראה דכמו דמצינו שם לעיל כ' ע"א דפריך א"ה חייבי לאוין נמי, ומשני יבמתו יבמתו ריבה וכו' יעוי"ש. הרי מצינו דמרבינן אף באופן שאינו עולה ליבום מ"מ עולה לחליצה. - והנה לפי"ז יש לומר גם בהני דאינו עולה לחליצה מ"מ יש לומר דעולה ליבום מהא דיבמתו ריבה, וא"כ אפשר לומר גם בקטנה דאעפ"י שאינו עולה לחליצה. מ"מ בת יבום היא מטעם דיבמתו ריבה. - וזהו שאמרו לו לר"מ בשלמא אין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש, אלא מ"ט אין מייבמין. - ואם בשביל מה שאינה בת חליצה וכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, הלא יש לומר דיבום ישנו בהא דיבמתו ריבה. - על זה השיב ר"מ קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא איילונית. - והביאור בזה דיש לחוש למיעוט. - ואם החששא הוא מן התורה כמו שכתבו התוס' בכורות כ' ד"ה ואיבע"א. - ולזה נוטים גם התוס' ביבמות. - ואם בשיטה זו אתי שפיר שהשיב ר"מ בטעם שאין מייבמין מטעם חששא דאיילונית. והיא חששא דאורייתא, וא"כ אין לרבות מיבמתו שכיון שיש בזה חששא דאיסור כרת ולחייבי כריתות דרשינן כל שאינו עולה ליבום. וכמו שנדרש לודאי של כריתות. הנה כן נדרש למעט גם ספק כריתות, וכיון שאין לרבות מיבמתו ולכן נתמעטה קטנה מיבום זה דכיון שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום. - ואפשר שלזה נתכוון הרמב"ם בפיה"מ שכתב בטעמו של ר"מ דקטנה אינה בת יבום מזה הטעם עצמו שאינה בת חליצה מטעם שהוא מקיש אשה לאיש, וכוונתו בזה שמקיש לחליצה. וזה ההיקש מספיק גם ליבום למעטה מיבום. ואין זה סתירה לזה דקאמר הש"ס שטעמו של ר"מ משום דחייש למיעוט. והיינו משום דאם לא חייש למיעוט. הוי מרבינן ליבום מטעם יבמתו יבמתו ריבה. אבל האמת העיקר שהמיעוט נלמד מכח ההיקש דאשה