נזר הקודש - נדה קכ

מדברי התוס' דבמק"ט דהיינו שהיתה בטעות לא נאסר בקרובותיה. - וזהו דרק במי שהיה עם אשה בזנות אסרו חכמים בקרובותיה, משא"כ באופן שהיתה על ידי אישות. - וראיתי בתוספי הרא"ש שמפרש ג"כ דאבעל קאי, ומבואר כמו שכתבנו. ט שם, יביאו ראיה שהוא בן עשרים, פירש"י ה"ג יביאו ראיה וכו' קרובי האשה יביאו ראיה, יעוי"ש, כוונת רש"י דלא סמכינן בזה אקרובים. - והיינו משום דהוה דבר שבערוה ובעינן שני עדים כשרים. - ומזה ראיה דיבמה נקראת ג"כ דבר שבערוה, וזהו דלא כדעת המרדכי דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה. י שם, ולא שנה של מנין העולים. הנה בערכין י"ח הקשו התוס' למ"ל קרא תיפ"ל דאי בתר שנות העולם לא משכחת תמידין בר"ה. דבנולדו קודם ר"ה הוי בר"ה בן שתים, ובנולדו בר"ה הוי מחוסר זמן. - ושם תירצו בשם י"מ דאין מתחילין למנות משעה שנולד אלא משעת הרצאה. - והתוס' שם הקשו על זה דא"כ לא משכחת שעות פוסלות בקדשים, יעוי"ש, והביאור בזה דמשעת הרצאה לא בעינן מעל"ע. והוקשה לי דהלא יש לומר דמשעת הרצאה מונין מעל"ע וע"כ דזהו דעת הי"מ. - ונתיישב לי מהא דאיתא בזבחים י"ב דמדייק דמדכתיב שבעת ימים וגו' וכתיב ומיום השמיני וגו' ומשני לילה לקדושה יום להרצאה יעוי"ש. מבואר דלהרצאה לא בעינן מעל"ע. והנה עתה השגתי הספר ע"ל על מס' נדה העיר בזה והוסיף דאכתי יש לומר דלהרצאה בעינן ג"כ מעל"ע, ורק כשבא המעל"ע של שבעת ימים בתחלת הלילה הוי לקדושה, ולהרצאה יש להמתן עד למחר. יעוי"ש. - והנה לפי"ז יש לומר דפליגי בזה התוס' והי"מ. - ולשיטת הי"מ שפיר מצוייר שעות פוסלת בקדשים גם אם מונין משעת הרצאה. - ואם אמרינן דהשבעה ימים דהרצאה ג"כ בעינן שעות יש ליישב קושיות הטו"א בר"ה ט' שהקשה למ"ל קרא ת"ל מדכתיב יהיה לומר דמחשבין ש"מ דבעינן שנה שלימה, אבל יש לומר דשנתו מלמדנו דבעינן להרצאה ג"כ. א דף מ"ח, משנה, בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתייבמת, - והיינו דהסימן התחתון שהוא השתי שערות הוא הסימן היותר גדול ומובהק לגדלות, וכתב הריטב"א הא דתנא סימן לגדלות בין ליבום ובין לחליצה, אעפ"י דליבום לא בעינן גדולה לרבנן משום דבשיטת ר"מ נקטינן לה, יעוי"ש. והיינו דתנא התנא דהרישא גם ר"מ מודה דבת יבום היא בסימן התחתון לחודיא. - והנה מדתנא גם חליצה ע"כ סבר האי תנא דלחליצה בעינן גדולה, ודלא כר' יוסי דסבר אשה בין גדולה בין קטנה. ב ובזה יש ליישב הא דהקשה המהרש"א מדוע לא נימא דרבנן דר"מ דסברי דגם בסימן העליון ג"כ או חולצת או מתייבמת שהוא אליבא דר"י דסבר קטנה חולצת ולא בעינן סימן גדלות כלל, והא דנקט סימן העליון הוא לרבותא דר"מ. - ולפי מה שכתבנו ע"כ מוכח גם מהרישא דלא סבר התנא כר' יוסי. - אבל אפשר לומר דהתנא ברישא אזיל לגמרי כר"מ בין לחליצה ובין ליבום. אבל בסיפא לרבנן דר"מ הוי אליבא דר' יוסי, והיינו דהרישא אזלא אליבא דר"מ דבעינן גדולה בין לחליצה ובין ליבום, והסיפא אזלא אליבא דר' יוסי דלא בעינן גדולה לא לחליצה ולא ליבום. - אמנם אם אמרינן דרבנן דר' מאיר הוא רבי יוסי דסבר דלא בעינן גדלות לחליצה. אבל הלא רבי יוסי חייש למיעוטא כדאיתא ביבמות ס"ז, - וא"כ תקשה היאך סברי רבנן או מתייבמת הא כמו שר"מ סבר דלאו בת יבום היא מטעם חששא דאיילונית, הלא גם רב"י חייש לזה כיון דחייש למיעוט. - ודוחק לאוקמי דרבנן סברי בזה כרבי יוסי דקטנה חולצת, ובזה לא סברי כרבי יוסי בהא דחייש למיעוט. ג והנה בעיקר הדבר דסבר ר"מ דאינה מתייבמת מטעם דחייש למיעוט דאיילונית, קשה טובא הלא הוי בזה מיעוטא דמיעוטא, והיינו דרוב נשים לאו איילונית נינהו, וגם רובא דלא אתי עליון בלא תחתון. - וא"כ לענין יבום הו"ל מיעוטא דמעוטא דרובא אתי סימן תחתון מקודם, וגם רובא לאו איילונית נינהו, ולמיעוטא דמעוטא גם ר"מ לא חייש כדאיתא ביבמות קי"ט. - והנה מצאתי שהקשו בזה החת"ס והע"ל. - אבל כבר קדמו בזה הריטב"א ומתרץ וז"ל ולאו מילתא היא דהא כל חד וחד מהני קאי באנפי נפשיה, ואין זה נתלה בזה כלל עכ"ל, ביאור הדברים דהרי לכל רוב בפני עצמו איכא מיעוט מיוחד, והיינו דהתרי רובא אינם מעידים על דבר אחד, והם שני דברים, ולכל רובא איכא מיעוט המנגדו. ד והנה נראה ראיה לדברי הריטב"א בהא דאיתא בחולין ס"ג דאמרינן לוקחין ביצים בכ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טריפות משום דנו"ט הוי מיעוטא, ופריך ודלמא דעוף טמא נינהו, והקשה הר"ן ומאי קושיא דהרי עופות טמאים נמי מיעוטא נינהו וכדתניא לעיל שעופות טהורים מרובים מן הטמאים, ותירצו בזה דאע"ג דמיעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדי נו"ט הוי מע"מ. יעוי"ש. - מבואר דאע"ג דאיכא תרי רובא. - אבל כיון דאיכא מיעוט לכל אחד באנפי נפשיה, לא נחשב זה למיעוטא דמעוטא. - ואין להקשות דלפי"ז להיות הני שני מיעוטין בהצטרפות להיות פלגא ופלגא כמו התם דנחשב לפו"פ. - לא דמי דהתם כל מיעוט ומיעוט מביא איסור חדש. - דהיינו דמיעוט נו"ט הוי איסור אחד, ומיעוט טמאים הוא איסור אחר, ובצירוף שני איסורים על ידי צירופם נעשה פלגא. - משא"כ הכא דהני שני מיעוטים מורים על דבר אחד, והיינו דהחששא דקטנות מביא לחששא דשמא איילונית היא ולא יותר, והיינו דחסרון סימן גדלות לא הוי אלא משום חששא דאיילונית, נמצא דהתרי רובי אינם מסייעים זה את זה. - אבל המיעוטים המה בחששא חדא. - ה והחת"ס כתב לתרץ דלהכי לר"מ לא תתייבם משום גזירה דחליצה. ורבנן סברי דלא גזרינן משום דסברי קטנה חולצת כר' יוסי, ולהכי מתייבמת אע"ג דחיישינן למיעוט שמא איילונית מטעם דהוי מיעוטא דמעוטא. - ולא קשה עתה מדוע נקט התנא הא דסימן עליון כמו שמדייק המהרש"א כיון שגם קטנה חולצת. זה לא קשה משום דרק אם יש סימן עליה הוי מיעוטא דמעוטא ולהכי מתייבמת עכת"ד. -