נזר הקודש - נדה קטז

חזינן מזה תרתי, חדא דאף ברובא חולין מדומע פטור מן החלה ועוד נשמע מזה דהירושלמי סבר דהא דתנן מדומע פטור ע"כ הוא מדאורייתא והוא מהא דחזינן דרוצה לומר דמיירי שרובו תרומה מיירי המשנה וע"כ מפרש דהמשנה מיירי בדאורייתא, ועל זה מסיק שם בירושלמי דאפילו בצ"ט חולין סאה אחת דתרומה פוטרת מן החלה. מבואר מזה דלא כהקרית ספר דמפרש הא דמדומע פטור מיירי ברובו תרומה. - ולפי"ז ע"כ אין לפרש דמיירי הרמב"ם ברובו תרומה. וע"כ בכל אופן מיירי כמסקנא בירושלמי, וממילא ע"כ הא דפוטר מדומע מיירי בכל אופן. ט והנה ראיתי אח"כ בריט"א בה' חלה להרמב"ן מביא שם בשם הר"י קורקוס בביאורו על הר"ם הקשה דאמאי לא ביאר הר"מ לומר דדוקא בחלה בזמן הזה דמדרבנן, וכתב אפשר דסבר רבינו דבכל גוונא מיירי, או משום דסבר דכיון דדרשינן ליה מאת מקדשו ממנו הרי הוא כשל תורה. א"נ דעשו רבנן חיזוק לדבריהם ויש כח בידם לעקור דבר מן התורה בשוא"ת והכי משמע בירושלמי וכו' יעוי"ש. - וזהו הירושלמי שכתבנו לעיל דמבואר דאפילו ברובא חולין כן הדין. - אמנם דבריו תמוהין טובא כאשר הרבה להקשות בזה הריט"א דהלא מה שייך שוא"ת הלא יש בזה איסור טבל הטבול לחלה. וזה קום ועשה, יעוי"ש, שמאריך בזה ונכנס בדוחקים. י ונראה להצדיק דברי מהרי"ק דכוונתו דיש כח ביד חכמים לעקור בשוא"ת היינו מטעם הפקר בי"ד דהוי הפקר. - והפקר פטור מחלה כמו"ש הרמב"ם בפר"ח מבכורים והובא כן להלכה בשו"ע סימן ש"ל. - איברא דלאחר שגלגלה לא מהני הפקר לפטור מחלה. - אמנם הלא כל עיקר דין מדומה שפטור מחלה מיירי ג"כ קודם גלגול, דלאחר גלגול לא מהני המדומע להיות פוטר מחלה כדתנן במשנה פר"ג דחלה מ"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה שהמדומע פטור, ומשגלגלה חייבת, וכן כתב הרמב"ם בפר"ח ה"ו, יעוי"ש. ולפי"ז כשנדמעה העיסה ביטלוהו חכמים להעשה על ידי הפקר בי"ד, ועושה הגלגול בהיותה הפקר ואח"כ זוכה מההפקר, ובאופן זה שפיר שייך פטור חלה גם כשצ"ט סאין מחולין וסאה אחד תרומה וזהו שכתב הרמב"ם סתם מדומע פטור, זהו לדעתי ביאור דברי הרי"ק כתירוצו. יא והנה בתירוץ הראשון שכתב דכיון דכתיב את מקדשו ממנו הרי הוא כשל תורה, לכאורה מה שייך את מקדשו ממנו כיון שמן התורה ברובא בטל ואיזה סברא יש לומר דסאה אחד של תרומה מהפך הצ"ט של חולין להיות דינו כתרומה להיות פטור מחלה. - אבל נראה כוונתו בזה דכיון דאמרה תורה את מקדשו ממנו והיינו כי בהרמת החלה תתקדש. אמנם בשנתערבה תרומה וכשיטול חלה ע"כ יש בילה בעיסה ויש תערובות תרומה שנתקדש מקודם בקדושה זו עצמה והיינו דחלה ג"כ איקרי תרומה. - ומזה יש להוכיח לשיטת הראשונים דסברי דעל ידי הביטול לא נתהפך האיסור להיות היתר כהמבטל. - והוי כעין גזירה"כ, וזהו ביאורו של הרי"ק בתירוץ הראשון. - אמנם אם נפרש כן. א"כ מדוע בשנתערב לאחר גלגול חייבת בחלה. - להכי נראה דהעיקר כהתירוץ השני. יב ובזה מתפרשא הכא בסוגיא דפליגי תנאי בעיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה דר' מאיר ור' יהודה מחייבין בחלה מטעם שרובה חולין ור' יוסי ור"ש פוטרין מטעם דרבנן עשו חיזוק לדבריהם שלא יבואו להקל ולזלזל. - וזהו הדין הא דתנן בחלה דהמדומע פטור מן החלה, וכן סברי חכמים בתוספתא פר"א דחלה. - וזהו דין הרמב"ם שפסק דהמדומע פטור מן החלה, ובאין הבדל אם רובא תרומה או רובא חולין. רק הבדל יש דברובא תרומה פטור מדאורייתא וברובא חולין פטור מדרבנן. - אבל אח"כ כשעשו רבנן להעיסה הפקר ממילא יש כאן פטור גם מדאורייתא, ולהכי כתב הרמב"ם סתם מדומע פטור כיון שתמיד הוי הפטור מן התורה. ובזה אתי שפיר ג"כ הא דכתב הרמב"ם דאינה נפסלת בטבו"י. והיינו משים דהא דמדומע פטור הוא לאו מטעם דנחשב לכולו תרומה, אלא אדרבה מטעם שתורת החולין עליה, ופטורה מן החלה מטעם אחר. יג אמנם לפי"ז יש לעיין הא דאיתא בסוגיא דידן דקאמר הש"ס בטעם ר' יוסי דפוטר דמוע מן החלה שהוא מטעם דחלה הוי דרבנן. - ולפי שיטת הרמב"ם ולפי ביאורו של הר"י קורקוס, וכמו שביארנו אתי שפיר אפילו אם אמרינן דחלה הוי מדאורייתא. יד ונראה דהנה כל הסוגיא דידן אזלא אם אמרינן דסבר רבי יוסי מופס"ל דרבנן, וא"כ קשה היאך מהני התרומה שתרם המופס"ל שהוא רק מדרבנן ומתקן טבלא דאורייתא. - ומטעם זה מוכרחין לומר שגם חלה דרבנן. אמנם הרמב"ם דסבר מופס"ל דאורייתא, א"כ יש לומר ג"כ דסבר רבי יוסי תרומה דאורייתא. - וגם יש לומר דחלה הוי דאורייתא, וטעם רבי יוסי דפוטר דמוע הוא מטעם אחר, והוא מטעם שהמדומע בכלל פטור. וכסתם משנה דחלה. וכחכמים בתוספתא. - והטעם בזה הכל כפי המבואר לעיל ואפילו במדומע שמה"ת בטלת ברוב ג"כ פטור מחלה, וכמו שביארנו בס"ד. טו שם, אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא שהרי שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר. ואמינא להו אנא אפילו למ"ד תרומה בזמן דאורייתא חלה דרבנן וכו'. הנה הרמב"ם סופר"א דתרומות פסק דתרומה בזמן הזה דרבנן. - והשיג הראב"ד וכתב ואי איתא לתא מילתא בחלה הוא דאיתא, יעוי"ש. ואפשר דסבר הרמב"ם כדאהדר רב הונא בריה דר' יהושע ממילא איכא קל וחומר מחלה, דאם חלה דרבנן, כש"כ תרומה. א שם, שמואל בדק באמתיה ויהיב לה ד' מאה זוזי דמי בושתה. שמואל לטעמיה דאמר שמואל לעולם בהם תעבודו לעבודה נתתיו ולא לבושה. - וקשה הא פליגי חכמים ורבי יהודה ב"ק פ"ז וחכמים סברי דיש לעבדים בושת, ור' יהודה סבר אין לעבדים בושת. ויחיד ורבים הלכה כרבים, וא"כ אין זה תלוי בדעת שמואל אלא כן הלכה - ואדרבה קשה מזה על רב נחמן ורב ששת דנהגו בהן מנהג הפקר, מטעם דסברי שאין לעבדים בושת, ותמוה כיון דקיי"ל כחכמים דר' יהודה דיש לעבדים בושת. ב ונראה דיש הבדל בין ביישו האדון לביישוהו אחרים. - והיינו דהא דסברי רבנן דיש