נזר הקודש - נדה קטו

וא"כ לא הוי עתה מופס"ל. - ודוחק לומר דכוונת רבי יוסי דהוי תרומה רק לחומרא אבל לא ודאי תרומה. - דע"כ משמעות דברי רבי יוסי דהוי תרומה ודאית. - ויש לפרש דלר' יוסי הוי תרומה ודאית באופן שהביא סימנים בזמנם ומבורר למפרע שההרמה דמקודם הוי תרומה, וצ"ע. א דף מ"ז, עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה חייבת בחלה ואינה נפסלת בטבו"י דברי ר"מ וד' יהודה, רבי יוסי ור' שמעון פוטרין מן החלה, יעוי"ש. והנה לדברי רבי יוסי ור"ש דפוטרין מן החלה מטעם המדומע של התרומה, יש לעיין היאך סברי לענין אם נפסלת בטבו"י, והנה מסתבר שכיון שדין תרומה עליה, נפסלת גם בטבו"י, דהרי לר"מ ורבי יהודה דסברי דפטורה מן החלה סברי דאינה נפסלת בטבו"י, וע"כ מפני שתורת חולין על העיסה, וממילא לר"י ור"ש דסברי דפטורה מן החלה מטעם שתורת תרומה על העיסה צריך להיות נפסלת בטבו"י. אבל לפלא שלא אמרו ר' יוסי ור"ש דנפסלת בטבו"י. וע"כ דסברי ג"כ דאינה נפסלת בטבו"י. - והיינו דסברי כהני תנאים. - ולא פליגי בזה על ר"מ ור' יהודה. - אבל יש להבין טעמייהו בזה, דהלא כיון דנתנו דין תרומה על העיסה, א"כ מדוע אינה נפסלת בטבו"י. - ואם מיירי בתרומה בזמן הזה דרבנן, וחלה דרבנן אתי שפיר. - אבל למסקנא הכא בסוגיא דתרומה דאורייתא וחלה דרבנן, א"כ אם אמרינן דהתרומה דאורייתא א"כ מדוע אינה נפסלת בטבו"י. ב ועוד דהלא עיקר הדין דפטורה מן החלה הוא משום דמדומע פטור כדתנן בפר"א דחלה מ"ד. - והוא מגזיה"כ מהא דכתיב תרימו תרומה ולא שכבר נתרמה והיא דרשת הספרי והובא בר"ב. וכן בתוספתא פר"א איתא וחכ"א מדומע פטור, וא"כ רבי יוסי ור"ש דפוטרין את העיסה מחלה הוא מטעם זה דדמוע פוטר, אבל לא נתבטל תורת תרומה. ואדרבה איכא תורת תרומה על העיסה מדיש לה זכות של פטור לחלה, וא"כ מדוע לא נפסלת בטבו"י כיון דתורת תרומה על העיסה. ג והנה ראיתי אח"כ במשנה פר"ג דטבו"י מ"ד עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבו"י רבי יוסי ור"ש פוסלין. יעוי"ש, וע"כ דת"ק הוא ר"מ ואזיל לשיטתו דמחייב בחלה וסבר ג"כ דאינה נפסלת בטבו"י, ור' יוסי ור"ש לשיטתייהו דפוטרין מחלה, סברי דנפסלת בטבו"י ג"כ כדין תרומה. - ולפי"ז יש להבין דהרמב"ם פוטר מן החלה מטעם מדומע כדאיתא בפר"ו דבכורים ה"ד. - ואילו בפר"ח מטו"א הט"ו כתב דאין העיסה נפסלת בטבולת יום, יעוי"ש. ד עוד תמהני טובא על הרמב"ם דשם בהלכה י"ג כתב המקפה של חולין והשמן של תרומה שנגע טבו"י במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו. יעוי"ש. אבל חזינן דלא נתבטל השמן בהמקפה של חולין. ומקום מגעו נפסל. - ואפשר לומר דשאני התם דהוי מין בשאינו מינו. ולהכי אין לומר דנתבטל השום והשמן לומר שהוא כמאן דליתא דמיא, דע"כ איתא בעין השום והשמן. משא"כ בעיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה דנעשה השאור כולו עיסה ואמרינן דהתרומה נתבטלה וכמאן דליתא דמיא. ה אבל קשה טובא מהא דאיתא בתוספתא פר"ב דטבו"י עיסה שנדמעת או שנתחמצה בשאור של תרומה נתחייבת בחלה ואינה נפסלת בטבו"י דברי ר"מ ורבי יהודה, רבי יוסי ור"ש פוסלין. אמר ר' מנחם ברבי יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה שאם נגע טבו"י במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו, אמר לו זה מין אחד, וזה שני מינין, יעוי"ש. והיינו בהא דעיסה מין אחד כמו שפירש הגר"א ז"ל, מבואר דכיון דהוי מין אחד נעשה כל העיסה תרומה ונפסלת כולה בנגיעה דטבו"י, הרי חזינן דכל זמן שליכא שיעור ביטול לגבי דין תרומה יש בזה תורת מב"מ בזה שנעשה הכל תרומה, והרי זה כאילו נגע בתרומה, ולא גרע זה מהא דהמקפה חולין והשום והשמן של תרומה דנפסל מקום מגעו, והוא מטעם דחסר שם חיבור, ובעיסה דמחוברת היא לגמרי צריך להיות נפסלת במגע טבו"י, ומה ראה הרמב"ם שלא לפסוק בזה כר' יוסי ור"ש, וצע"ג. והנה אפשר לומר דכיון דהתנא בפר"ג דטבו"י מ"ד תנא בסתם שאינה נפסלת בטבו"י. - חזינן מזה דהתנא סבר כן, להכי פסק הרמב"ם כוותי' והיינו דכיון דתנן סתמא בא להורות שחכמים רבים סברי כן, ולהכי אעפ"י שלענין חיוב חלה סבר כר' יוסי ור"ש דפטורה העיסה מן החלה, מ"מ לענין פסול בנגיעה דטבו"י סבר כסתמא דהמשנה דטבו"י. - והטעם בזה דאעפ"י דלענין איסור חשבינן לתרומה כבעין. אבל בזה שנוגע לקדושת תרומה חשבינן כדליתא מטעם הביטול ברובא, והטבו"י הפוסל ע"כ הוא רק מצד קדושת תרומה, וזה נתבטלה, ואין טבו"י פוסל. ז תנן בפר"א דחלה מ"ד מדומע פטור מן החלה. וכן כתב הרמב"ם בפר"ו מבכורים ה"ד וז"ל אבל המדומע פטור מן החלה. - והנה סתם מדומע היינו שנפלה תרומה לפחות ממאה חולין, וכן פירש הר"ב במשנה. - וקשה היאך אתי דמוע דרבנן ומפקיע חיוב חלה דאורייתא. - ואין לומר דהתנא וכן הרמב"ם מיירי בזה"ז שחיוב חלה דרבנן. - דזה ליתא דהלא כיון דסתמא תנן. וגם הרמב"ם מיסתם סתום וע"כ הכוונה גם בזמן שכל יושביה עליה ג"כ כן הדין. - וראיתי בקרית ספר שמפרש דברי הרמב"ם הכא דמיירי שרובא תרומה, יעוי"ש. אבל תמוה מדלא כתב הרמב"ם כן להדיא. אמנם אם נפרש כן תצא מזה דאם רובא חולין דעת הרמב"ם דחייב בחלה. - נמצא לפי"ז דפוסק הרמב"ם לגמרי כר"מ ור' יהודה בהא דעיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה דחייב בחלה. אבל לפלא שלא הביא הרמב"ם להאי דינא דחייב בחלה. ח אמנם איתא בירושלמי שם כהנא שאל לשמואל אמר לו לא מסתברא דההן מדומע דתנינן הכא כשרובו תרומה, אמר לו אף אנא סבר כן, אלא כד תסיק לארעא דישראל שאיל ליה דסליק שמע ר' ייסא בשם ר"י אפילו בצ"ט חולין. אמר ר' אבהו כך משיב ר"ל לר"י הסאה פוטרת את הכל. יעוי"ש. והנה