נזר הקודש - נדה קיד

שהוא בלהבא, דדוקא התם דהספק אם יהיה איסור, משא"כ דהספק בלעבר, והיינו דאם הוא מופס"ל הרי יש בו איסור ודאי, - ובזה הוי התראה וההבדל מבואר לנכון. כ והנה המל"מ בפרי"ח מהל' סנהדרין הקשה בסתירת דברי התוס' יבמות בהא דאמר רב נעשה סריס למפרע וחייב על חלב שאכל ולא נקרא התראת ספק כיון דאיגמ"ל לבסוף. יעוי"ש. וה"נ הכא הרי יתברר אח"כ כשהביא שערות בזמנו, וזה מברר שהיה מופס"ל, יעוי"ש. - ונראה דשאני התם דהאיסור חלב הוא ברור לאיסור גם עכשיו, ועיקר הספק אם הוא עתה בר עונשין. בזה אמרינן איגמ"ל. - משא"כ לברר על האיסור בעצמו שזה איסור לא אמרינן איגמ"ל, עי' בשעה"מ בפר"ב מאישות שנחית לזה. ובע"ל ראיתי ג"כ שנחית לזה. כא תוס' ד"ה בדרב פנחס. וא"ת א"כ למה נכתב בפ' נדרים דבעל מיפר לאשתו אפילו אינה אשתו כגון הכא דהבעל מיפר דעל דעתו נודרת, יעוי"ש. והנה יש לומר דחידשה התורה דהבעל מיפר אפילו אם נדרה בע"כ דבעל היינו אם הבעל אינו רוצה. וחידשה התורה דהבעל מיפר לה בע"כ דהאשה. - ומצאתי בתוספי הרא"ש שנחית לזה, יעוי"ש. ויש לעיין בנישואין דרבנן והיא מופס"ל, ונדרה שלא לדעת בעלה, אם יכול להפר לה בע"כ ומסתברא דלא אתי נישואין דרבנן, ומבטל נדרא דאורייתא. - וכן יש להוכיח מדברי התוס' לעיל ד"ה אין בי"ד וכו' שהקשו לרב הונא דאמר שהוא עצמו לוקה מה מועיל הפרתו, והיינו דכיון שהנדר חל עליה מן התורה. - וא"כ היאך יפרש הא דתניא יתומה שנדרה בעלה מיפר לה וכתבו התוס' דלהמסקנא שעל דעת בעל היא נודרת אתי שפיר. יעוי"ש. ולפי"ז היכא דלא נדרה על דעת בעלה אינו מיפר לה. - אבל לפלא שלא נחתו התוס' לפרש דכוונת התורה שהבעל יכול להפר אף באופן כשנדרה בפירוש שלא על דעת בעלה. - ואפשר דסברי התוס' דבאופן זה אין הבעל יכול להפר. - והרי זה כמו בנדרה על דעת רבים דאין לו הפרה כמו שכתבו התוס' בגיטין ל"ה, וכן כתבו שם הראשונים, והביאור מפני שלא נדרה על דעתו אלא על דעת הרבים. - וא"כ אפשר לומר אם נדרה בפירוש שלא על דעתו. - אבל בתוספי הרא"ש סבר דהבעל יכול להפר אף באופן זה. - והטעם בזה דכיון דהנדרים שהבעל מיפר הוא מהדברים שיש בהם עינוי נפש, לכן אין לה זכות להפקיע מה ששייך גם להבעל, שאין דעתו נוחה מזה, מפני שהדבר נוגע גם לו. כב וראיתי אח"כ בעל"נ מביא בשם פסקי התשב"ץ שכתב בהא דנודרת על דעת בעלה זהו בשותקת, אבל באמרה בפירוש שלא נדרה על דעתו אינו מועיל הפרתו וזהו דוקא בקטנה אבל בגדולה אפילו היא אומרת בפירוש, שלא נדרה על דעתו מכ"מ מועיל הפרתו. - ובזה מתרץ הבעל ע"ל שם קושית התוס' דלכן הוצרך הכתוב להשמיענו דבעל מיפר נדרי אשתו דמועיל הפרתו אפילו אמרה בפירוש שלא נדרה על דעתו עכ"ל, הנה בעיקר הסברא כתב כן בתוספי הרא"ש הנדפסים בשסי"ן שלנו. - אבל מה שהביא בשם התשב"ץ לחלק בין קטנה לגדולה. אם כוונתו לקטנה יתומה שנישואין שלה מדרבנן, ואם תרצה תמאן. מובן שאם אמרה שלא על דעתו נדרה אינו יכול להפר. משא"כ בקטנה שנישואיה דאורייתא לכאורה אין הבדל בינה לגדולה. - אבל יש להעיר מ"ש מעל דעת רבים דאין הבעל יכול להפר, מפני שזהו שלא על דעתו דבעל, ומ"ש משנדרה שלא על דעתו דיכול להפר. - וכנראה שזהו שיטת התוס' שלא נחתו לומר דהתורה חידשה דיכול להפר גם כשנדרה בפירוש שלא על דעתו. כג שם, אמר אביי ת"ש קטן שלא הביא ב' שערות וכו' אא"ב מופס"ל דאורייתא וכו'. - ויש לעיין בהא דאיתא בירושלמי פר"א דתרומות ה"א חמשה לא יתרומו רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לגוי, מאת כל איש פרט לקמן, אשר ידבנו לבו פרט לחרש ושוטה. יעוי"ש. והרמב"ם בפיה"מ כתב וז"ל וכמו שזו התרומה אין מביאין אותה אחד מאלו החמשה, כמו כן תרומת גורן אין ראוי שיביאו אותה אחד מהם. - (והנה מזה משמע שגם בדיעבד תרומת קטן אינה תרומה וזהו דלא כהפנ"מ). - והנה הר"ש הקשה דלא ממעט קטן מידבנו לבו כמו שממעט חרש ושוטה. וכתב משום דכשבא לעונת נדרים יש בו דעת לנדב. יעוי"ש. וזהו מופס"ל והנה יש להוכיח מזה דסבר הירושלמי דמופס"ל הוי הקדשו הקדש ונדבתו נדבה, ורק מתרומת המשכן מיעטיה קרא, והוא הדין לתרומת דגן. - אבל עכ"פ שמעינן מזה דמופס"ל הוי דאורייתא, וקשה טובא מדוע לא הביא הש"ס מזה ראיה להמופס"ל שהוא דאורייתא. - וגם קשה בהא דקאמר דלמ"ד קטן שלא הביא ב' שערות סבר מופס"ל דרבנן, וקשה הלא אדרבה מאן דסבר דקטן שלא הביא ב' שערות דהיינו מופס"ל לא הוי תרומתו תרומה ע"כ ממועט מהא דאמרה תורה גבי תרומת המשכן איש למעט קטן דמזה למד גם לתרומת דגן. ע"כ סבר דמופס"ל דאורייתא, דאל"כ למ"ל דכתבה תורה איש. והוי ממעט קטן מידבנו לבו כמו שכתב הר"ש, וצע"ג. כד ונראה לפי מה שכתבנו לעיל לשיטת הרמב"ם והבה"ג דיש שני מיני מופס"ל אחד שהוא שנה לפני גדלות ויודע להפלות, ועוד שהגיע לשנים ולא הביא שתי שערות וגם אינו יודע להפלות שג"כ נדרו נדר. - והנה זה השני איתרבאי מאיש דכתיב גבי נדרים כדאיתא לעיל. - והנה לתרומת המשכן ממועט כיון דעכ"פ לאו איש הוא, ואין למעטו מידבנו לו, כיון שעכ"פ נדרו נדר והקדשו הקדש, אבל לתרומת המשכן, וכמו כן לתרומת דגן איתמעט - אבל במופס"ל שהוא שנה לפני גדלות, ויודע להפלות, וזהו קטן שלא הביא שתי שערות בזה פליגי תנאי אם תרומתו תרומה. - ומטעם זה אין להביא ראיה מהברייתא שהובא בירושלמי שם, משום דזה מתפרש שפיר למעט מי שבא לכלל שנים ולא הביא שתי שערות וגם אינו יודע להפלות. כה והנה בהא דר' יוסי דסבר דבהגיע לעונת נדרים תרומתו תרומה. - יש לעיין הלא העיקר בזה מטעם דהוי מופס"ל. - וקשה הא רבי יוסי חייש למיעוט כדאיתא ביבמות ס"ז. - וא"כ הלא יש לחוש שמא הוא מן המיעוט שאין מביאין שערות בזמנם,