נזר הקודש - נדה קי

אם האב סומא אם הוא בהכרה, ועי' בספרנו שו"ת שאילות משה סימן נ"ו. א שם, במשנה וחייבין עליה משום אשת איש, פירש"י אם קבל בה אביה קדושין מזה ובא עליה אחר נהרג דביאתה ביאה, והקשה בתוספי הרא"ש דלפי פירש"י למ"ל למיתני אח"כ אם בא עליה אחד מכל העריות מומתין עליה, ופירש דהא דחייבין עליה משום א"א קאי על הא דתנן אם בא עליה יבם קנאה דלא תימא דקנה רק מדרבנן מידי דהוי אביאת בן תשע יעוי"ש. וכן פירשו התוס' ביבמות נ"ז. יעוי"ש. - והנה יש לומר דרש"י אינו מפרש כפירושם של התוס' משום דסבר רש"י דגם ביאת בן תשע ביבמה קונה מן התורה עי' בקדושין י"ט. וכן סבר גם הרמב"ן. אבל יש ליישב פירש"י משום דיש לפרש בהמשנה דחייבין עליה משום א"א אח"כ כשנעשה גדולה. - והיינו דהתנא מחדש דהועילו הקדושין דהאב שקבל בקטנותה להיות א"א, וגם אם לא בא עליה בעלה עד שנעשית גדולה ובא עליה אחר חייב משום א"א, וא"כ אכתי לא ידענא דביאתה ביאה בקטנותה להכי תנא אח"כ ואם בא עליה אחד מכל העדיות האמורות בתורה כגון אביה שזה לא תליא בקדושין חייב עליה, משום דביאתה ביאה. - והנה כן יש לדייק גם מלשון המשנה מהא דקתני בא עליה אחד מכל העריות מומתין על ידה והיא פטורה, וקשה מדוע לא שנה התנא בהא דחייבין עליה משום א"א דהיא פטורה, מטעם שהיא לאו בת עונשין. - וע"כ משום דבזה הפירוש דאם בא עליה בגדלותה, והיא בת עונשין. - ועיקר חידושא דהתנא בדבר פעולת הקדושין דהאב שקבל בה אביה בקטנותה. - אבל בסיפא אצל אחד מכל העריות שאינו תלוי בקדושין. בזה משמיע התנא דהיא פטורה. - וחידוש איכא בזה בשתים. א) שביאתה ביאה להתחייב על זה. ב) דלא בעינן שיהיו שניהם בני עונשין, ודלא כר' יאשיה דסבר בקדושין י' דבעינן שניהם שוים בעונש. ב והנה התוס' שם הקשו לפירש"י שמפרש בדברי ר' יאשיה דבא למעט גדול הבא על הקטנה, והקשו מהא דתנן הכא מהא דמומתין על ידה והיא פטורה, ודוחק לומר דהמשנה כר' יונתן, יעוי"ש. - והנה הקשו מהא דסיפא ולא הקשו מדרישא דחייבין עליה משום א"א. - משמע ג"כ דסברי שם התוס' משום דהרישא מתפרשא כשבא עליה בגדלותה. ג ובעיקר קושיות התוס' נראה דר' יאשיה סבר כן דוקא בא"א שמיירי בזה הא דכתיב ומתו גם שניהם ודרש שיהיו שניהם שווים, - אבל בשארי עדיות אפשר דגם ר' יאשיה מודה דלא בעינן שיהיו שניהם שוים בעונשין. - וזהו שיטת רש"י. - ומדויק בהמשנה דקתני והיא פטורה בהא דכל העריות. - אבל בהא דחייבין משום א"א לא קתני והיא פטורה משום דגבי א"א בעינן שניהם שוים, ואתיא שפיר המשנה גם כר' יאשיה. - זהו מה שנראה ביישוב פירש"י, והנה ביתר ביאור עי' בספרנו נזר הקודש למס' ערכין דף מ"ה דף הספר. דף מ"ה, ת"ר מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו רבי נבעלתי בתוך שלש שנים מה אני לכהונה וכו' אמרה לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה וכו' אמר לה א"כ פסולה את לכהונה, יעוי"ש. מבואר מזה דגם קטנה יודעת להשיב אם נבעלה. - ובזה יש לומר להצדיק מה שכתב הרמב"ם בפר"ב מסוטה וז"ל קטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרה על בעלה, לפיכך מקנין לה לא להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה. יעוי"ש. וכן כתב שם ואלו הן הנשים שאינן ראוין לשתות וכו' וקטנה אשת הגדול, יעוי"ש. וקשה טובא הא הוי אין בהם דעת לשאול כדתנן בפר"ג דטהרות דחשיב קטן באין בו דעת לשאול, וא"כ גבי סוטה ספיקו טהור, וא"כ היאך נאסרה מספק, עי' בש"ש שמעתתא א' פרט"ז שהקשה בזה, ורוצה לומר דכיון דהאיש שמקנין עבורו הוא גדול הוי זה ספק טומאה הבאה בידי אדם דנשאלין עליה כמו שאמר ר' יוחנן לעיל ה' אבל הקשה דלפי"ז היאך כתב הרמב"ם בפר"א מסוטה דאין מקנין לקטן בפחות מבן תשע, ומשמע אבל מקנין מבן תשע. וקשה הא הוי קטנים ואין בהם דעת לשאול, יעוי"ש. - אמנם חזינן הכא ממעשה דר"ע דע"כ יודעת היא הקטנה בדבר הביאה. - וא"כ חזינן דלענין ביאה יודעת לשאול ולהשיב. - וא"כ ע"כ הרי"ז יש בה דעת לשאול ואעפ"י דלענין ספק טומאה ברה"י חשיב התנא לקמן לאין בו דעת לשאול, אבל כל זה הוא לענין דברים שהן חוץ לגופה, אבל בדברים הנעשים בגופה הרי היא בדבר שיש בה דעת לשאול וספיקה טמא, ושפיר נאסרת על בעלה מספיקא כדין סוטה דעלמא. א שם, במשנה, בן תשע שנים ויו"א שבא על יבמתו קנאה. והנה שיטת רש"י דקנאה מדאורייתא והיא נעשית אשת איש, ולשיטת התוס' הוי רק קנין מדרבנן כמבואר בקדושין י"ט, יעוי"ש. - והנה יש להבין לפירש"י לקמן דמפרש שאינו מאכיל בתרומה על היבם קאי. - וקשה כיון דאשתו היא מדוע אינו מאכיל גם בתרומה. - והנה בסנהדרין נ"ה מפרש רש"י בכהן שקידש. ולא ביבם, והתוס' פירשו דאיבם קאי יעוי"ש, והיינו דרש"י לשיטתו דהיבם קונה מדאורייתא וגם מאכיל בתרומה, להכי פירש"י שם דקאי אכהן דעלמא שקידש, ותוס' לשיטתם דהיבם אינו קונה מדאורייתא פירשו דאיבם קאי, אמנם פירש"י הכא, תמוה שמפרש דאיבם קאי, וקשה מדוע אינו מאכיל בתרומה. - ואפשר לומר בזה שתים או שמדרבנן אינו מאכיל בתרומה שכיון שעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול, והיינו דרבנן עשו כן. וכמו שפירש הרמב"ן שגם הוא אזיל בשיטת רש"י דקונה מדאורייתא ורק חכמים החמירו בזה. - ולכן יש לומר דהחמירו גם לתרומה. או יש לומר דכיון דלענין תרומה בעינן קנין כספו, והיבם שקונה בביאתו לא הוי הקנין הזה בגדר קנין כספו. - דהרי בכסף אינו יכול לקנות. ולאו בר קנין הוא, אלא אשה הקנו לו מן השמים. - והא דביאת גדול ביבמה מאכיל בתרומה, אעפ"י שאינה קנין כספו. יש לומר דהנאת הביאה נחשבת לכסף ג"כ, או מה שנעשית אשתו ג"כ נחשב לקבלת כסף. - משא"כ בקטן בן תשע שאין לו זכות קנין כסף, להכי אין זה נקרא קנין כספו. - להכי אינו מאכילה בתרומה. זהו מה שנראה בביאור דברי רש"י הכא. ב איברא דיש להעיר על סברא זו דאם אמרינן דיש בקנין ביאה גם קנין כסף. - א"כ למ"ל