נזר הקודש - נדה קד

יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידה טמאה. ופירש"י שנעקר הדם לבית החיצון ועמד שם יום או יומים, טמאה כל זמן שהוא בה, וכשיצא בעיא טבילה אחריתי דלא טהרתה טבילה, והיינו דתניא יולדת מטמיא בבית החיצון, יעוי"ש. - ויש לעיין הלא עיקר החידוש דהטבילה אינה מטהרת להדם שנעקר מהמקור אעפ"י שעדיין לא יצא לחוץ, א"כ למה נקט התנא להאי דינא גבי יולדת, הלא גם בנדה כן הדין בשנעקר הדם בכלות שבעה ימי נדותה קודם טבילה שאין הטבילה מטהר להדם הנעקר. והא צריכה טבילה אחרת אח"כ כשיצא הדם הנעקר. - וזהו בכלל מה ששנה התנא דנדה מטמא בפנים כבחוץ. והנה הא דאיתא לקמן בסוגיא דפריך פשיטא, ומשני מהד"ת מיגו דמהני טבילה לדם דאיכא גואי תהני נמי להאי קמ"ל. - ולפי"ז האי חידושא שייך רק ביולדות, אבל לא בנדה דהטבילה אינו מטהר לשום דם. אבל זה ליתא דהלא כל עיקר האי חידושא שייך לאביי דסבר דאותו מקום בלוע הוי, ועל זה פריך הש"ס והלא טומאה בלוע הוי וליכא טומאה להאשה כל זמן שלא יצא הדם לחוץ. - וממילא תקשה פשיטא, ולזה משני הש"ס האי צריכותא. - אמנם לרבא דסבר דבית הסתרים הוי. נמצא דגם בשלא יצא הדם לחוץ האשה טמאה מפני הדם שבתוכה, נמצא דעיקר החידוש דלא סלקא טבילה להאשה והיא בטומאתה. - וזהו כוונת התנא שמטמאה היולדת בפנים כבחוץ, וא"כ מה חידוש הוא ביולדת יותר מלגבי נדה. - והנה כל זה קשה לפירוש התוס' דמפרש הסוגיא אליבא דאביי כמבואר. - ב אמנם יש לומר דגם לרבא תקשה מאי קמ"ל גבי יולדות. וכמו שפריך לקמן שמעתין איפריק אלא יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה, והרי זה כמו ולטעמיך, מפני שזה תקשה לכו"ע. - והא ששמני הש"ס דהחידוש לענין הולד דבשהוציא ראשו חוץ לפרוזדור וקמ"ל דהוי כילוד אעפ"י שראשו בפנים זה מוכרח לכו"ע. ג אבל לפי"ז יש לתמוה בעצם דינא דר' זירא שנקט להאי דינא ביולדת אשר באמת כן הוא גם בנדה, וכמו שכתבנו לעיל. ד וכן יש לתמוה על הרמב"ם שכתב להאי דינא בה' מו"מ פר"ה ה"ג גבי יולדות, ומדוע לא נקט להאי דינא סתם בכל הנשים. - גם יש להבין מדוע השמיט לאוקימתא דהש"ס בפירושא דמתניתין דיולדת מטמא בפנים כבחוץ דהכוונה לענין ולד. ה ונראה דהרמב"ם מפרש הסוגיא בהא דפריך הש"ס והלא טומאה בלועה היא זהו רק לאביי. אבל לרבא אתי שפיר משום דסבר ביהס"ת היא. - ועיקר חידושא דהתנא דיולדת מטמא בפנים כבחוץ הוי חידוש מיוחד ליולדת. וזהו גם דינא דר"ז אמר רב. - והיינו דיש הבדל בין טומאת נדה לטומאת יולדת. - והיינו כי טומאת נדה הטומאה באה להאשה מפני טומאת הדם וזהו כי הדם תטמא להאשה. - וממילא בסוף השביעי כשנעקר הדם והוא בבית החיצון לא הוי חידושא דהאשה טמאה מפני הדם, שהרי טומאת נדה הוא רק מפני הדם. - אמנם לא כן יולדת שכל עיקר הטומאה הוא מפני הלידה והדם נטמא מפני הלידה. - והראיה שגם בלידה יבשתא האשה טמאה, וממילא טומאת הדם באה מכח טומאת הלידה. וממילא כשטבלה ללידתה. ואזלא טומאת הלידה הוי אמינא שאזלא גם הטומאה מהדם, ולזה משמיע לן רב דהדם נשאר בטומאה והאשה טמאה בעבור הדם שבגופה, וזהו גם חידוש התנא ששנא לנו דהיולדת מטמאה בפנים כבחוץ. - ולא מהני לה הטבילה דהיולדת, וזה הוי חידוש יותר גדולה מלגבי נדה. - ומטעם זה אין הכרח לאוקמיה המשנה לפרש לענין ולד. - ולהכי כתב הרמב"ם בסתמא מימרא דר' זירא מפני שזהו חידוש מצד עצמו. ו והנה רש"י בד"ה ונעקר דם פירש לבית החיצון ועמד שם יום או יומים, יעוי"ש. יש להבין מה בעי רש"י בזה שמפרש שעמד הדם יום או יומים, למאי נפק"מ בזה, והלא כשנעקר בזמן הטומאה אפילו בשעה אחרונה וטבלה. ג"כ כן הדין. - ואפשר דכוונת רש"י לדידן דקיי"ל כרב דאמר מעין אחד הוא. והכא המימרא ג"כ אליבא דרב ולדידי' אפילו בשופעת מימי טומאה לימי טהרה דם טהור הוא. ובאופן זה ע"כ יצא דם הנעקר עם הדם טוהר, - ולזה פירש"י שעמד הדם כן היינו דמיירי שעדיין לא בא הדם טוהר. - אבל אכתי אינו מובן למה נקט רש"י יום או יומים. ז ע"ב, ה"נ כשיצא לחוץ, והנה לרבא לאו דוקא לחוץ אלא גם בפנים בבית החיצון ג"כ מטמאה מטעם דסבר דהוי ביהס"ת. וכן כתבו התוס' בד"ה אמאי. - והנה באופן זה כששימשה עם בעלה והדם נעקר ממקומו, - כמו הכא ביולדת. או גם בנדה שירדה לטבול לנדתה ונעקר הדם ויצא לבית החיצון וטבלה והדם נשאר שם. - אין זה כבא על הנדה, מפני שנטהרה מטומאת נדה ויולדת. - ולענין טומאה לא נטמא מטעם דהויא מגע ביהס"ת. - אבל יש הבדל בין נדה ליולדת. - דיולדת שטבלה נטהרה גופה מלטמא אחרים בנגיעה כלל. - משא"כ בנדה באופן זה כל גופה טמא, והנוגע בגלוי נטמא. ה והנה בהא דפריך הש"ס שמעתין איפריק. אלא יולדת אי בימי נדה נדה, אי בימי זיבה זיבה. הקשה הרמב"ן מדוע לא מתרץ הש"ס דהברייתא מתוקים כגון שנעקר הדם לבית החיצון ומטמא התם במשא יעוי"ש. ביאור הדברים שנוקים הברייתא כמו שמוקי הש"ס לעיל כר' זירא אמר רב. - והלא עיקר הפירכא שאין בזה טומאה מטעם דהוי טומאה בלועה, אבל לרבא דהוי ביהס"ת, וא"כ איכא טומאת משא, וזהו שמטמא בפנים כבחוץ. - אבל יש לומר דכיון דזה הוי רק לרבא. - והש"ס משני לשיטת אביי. - והרמב"ן ג"כ נחית לזה. - אבל לדידן דקיי"ל כרבא בודאי אתי שפיר. - ובזה ניחא דהרמב"ם לא הביא אוקימתא דהש"ס משום דלפי האמת הברייתא מתוקם שפיר לשיטת רבא דקיי"ל כוותי'. - ואתי שפיר ג"כ מה שיש להקשות דהלא חידוש זה יש לשנות גם בנדה וכדלעיל. ויש להעמיס גם בהא דפריך הש"ס אי בימי נדה נדה משום דגם בנדה יצוייר זה. - אבל אתי שפיר כמו שכתבנו לעיל ביישוב שיטת הרמב"ם. ט והנה המהרש"א הקשה ג"כ מדוע לא משני דהברייתא דתניא יולדת מטמא בפנים כבחוץ