נזר הקודש - נדה קג

הנה מצד הסברא נוגעת הויא. - וזהו שקאמר הש"ס אי לא שמיעא להו מתניתא מסתברא דנוגעת הויא. י אמנם מה שכתבו התוס' וז"ל אע"ג דבסמוך בעי למימר דאף לר' שמעון רואה הויא וסתרה עכ"ל, לא אדע כוונתם בזה. - דהנה לכאורה הרי זה קושיא דהכא קאמר הש"ס דמסתברא דנוגעת ולא גמרינן מסיני. - ולקמן קאמר הש"ס לא שמיע ליה מתניתא והכי קמיבעיא ליה מדאחמיר רחמנא אבעלי קריין בסיני. - וא"כ הוי היפך סברא. אבל סגנון לשון התוס' לא משמע כן. - ובאמת יש לתמוה מדוע הכא סבר הש"ס הכא דמסתברא דנוגעת הויא ולא ילפינן מסיני. - ואח"כ אליבא דר' שמעון קאמר הש"ס גם לר"ש דסבר שאינו מטמא בפנים, ומ"מ קאמר הש"ס דיש סברא דרואה הויא מטעם דאחמיר רחמגא אבעלי קריין בסיני. יא ונראה דיש לעיין הא דאחמור רחמנא בסיני אם הקפידה תודה בפולטת לחוץ דוקא. והיינו דהזהירה תורה אל תגשו אל אשה מטעם פולטת, ואפשר שהחששא מטעם פליטה דחוץ. או"ד שגם על פליטה דבפנים חשה התורה. - וע"כ צריך לומר דזה תליא ג"כ בפלוגתא זו עצמה דרבנן דסברי שמטמאה בפנים כבחוץ. הנה כן היתה גם בסיני, לחוש גם על פליטה דבפנים. - ולר"ש היתה הקפידא על פליטה דבחוץ. - אמנם אי לאו הדרשא דיהיה דמרבה פליטה דבפנים. אז אמרינן דגם בסיני היתה הקפידא על פליטה דחוץ. וממילא אין ללמוד מסיני דרואה הויא. - גם בלאו האי סברא דחידוש. - משום דיש לומר דגם בסיני הקפידא על פליטה דחוץ. - ולזה כתבו התוס' ואע"ג דבסמוך בעי למימר דאף לר' שמעון רואה הויא וסתרה. והיינו דאף לר' שמעון דסבר דאין לפולטת טומאה רק ביציאה דחוץ. וא"כ מסתמא בסיני ג"כ היתה הקפידא דפליטה דבחוץ, ומ"מ בעי הש"ס למימר למילף מסיני דרואה הויא. - משום דעל מגע טומאה לא חש הקב"ה במתן תורה, ומטעם זה ע"כ הא דקאמר הכא הש"ס דמסתברא דנוגע הויא, אעפ"י דאיכא למילף מסיני דרואה הויא, וע"כ משום דחידוש הוא ומחידוש לא גמרינן. זהו כוונת התוס' לדעתי. יב ובזה אתי שפיר הא דפשיטא הכא להש"ס דלא גמרינן מסיני מטעם דחידוש הוא, ולקמן בעי הש"ס למימר אף לר' שמעון דגמרינן מסיני דרואה הויא. - אמנם הדבר בזה דלרבנן לענין פליטה דבפנים כבחוץ אין למילף מסיני. והיינו דבאנו להחמיר באשה יותר מבאיש. - אמנם לר' שמעון שסבר דגם באשה אינה מטמאה בפליטה דבפנים כבחוץ, ובזה שוה האשה להאיש דשניהם טומאתן בחוץ דוקא. - שפיר איכא למילף מסיני. לומר דכיון דהחמירה תורה בהא דפולטת, והקילה בשארי טומאות הבאות ממגע טומאה. ע"כ דרואה הויא. - ובזה מספקא להש"ס לד' שמעון אם גמרינן מסיני. אבל לעיל לרבנן לענין לגמור מסיני בדבר הפליטה דבפנים פשיטא להש"ס דאין למיגמר מסיני וכדלעיל. וכמוש"נ. יג שם, איכא דאמרי לעולם לא שמיע להו מתניתא והכי קאמיבעיא להו מדאחמיר רחמנא אבעלי קריין בסיני רואה הויא. - והיינו דמזה נלמד דפולטת סותרת. - ויש לעיין לשיטת הר"ת הובא בריטב"א שסובר דכל עיקר הא דסתירה בפולטת הויא דוקא בש"ז דזב שסותר בבועלה יום אחד ומשום צחצוחי זיבה. אבל בש"ז דטהור פשיטא דלא הויא רואה כלל, דאפילו בבועלה אינו סותר ואין דינו אלא כנוגע ודיה כבועלה, יעוי"ש. - ולפי"ז תקשה היאך בעי הש"ס למילף מסיני דרואה הויא וישנה בסתירה, דהלא התם בסיני הוי פולטת מש"ז דטהור. - דע"כ היתה הפרישה מטהורים דהרי האזהרה לכל ישראל נאמרה, ועוד דקודם מתן תורה לא היתה כלל עדיין דין דזב וזבה. - וא"כ מה שייך למילף מסיני לסתירה דזב וזבה. - והנה אפשר לומר דעיקר הלימוד מסיני לומר דע"כ רואה הויא מהא דחזינן דלא אחמור על טומאת מגע. - וע"כ פולטת הויא משום רואה. - וממילא נלמד לכל פולטת שהיא רואה הויא. - וממילא נלמד מזה דלאחר שניתנה תורה, וידענו מסיני שזה רואה הויא. להכי הרי היא בסתירה. - אבל לפי"ז ע"כ יש ללמוד דרואה הויא אפילו בש"ז דטהור כמו שהיתה בסיני. - וזהו כשיטת הראשונים דסברי כן יקשה מזה לשיטת הר"ת, וצע"ג. א שם, דהא זבין ומצורעין דחמירי. - ולכאורה הא הוי קודם מתן תורה ועדיין לא הוזהרו בדיני זב וזבה ומצורע. - וע"כ הכוונה דחמירי לאחר שנתנה תורה, וכן פירש בתוספי הרא"ש. - אבל יש לעיין הא דלא החמירה תורה במתן תורה על הזבין ומצורעין. הוא משום דלא אפשר, - דבשלמא בשביל טומאת בעלי קריין ופולטת אפשר לתקן בזה שאמרה תורה אל תגשו אל אשה אבל מה יש לעשות בזבין ומצורעין שנלקו מקודם. - ואין עצה אחרת רק שלא יגשו על הר סיני לקבל התורה, - והקב"ה רצה שגם הם יעמדו על ההר לקבל התורה ולשמוע מפי הגבורה. - וא"כ לפי"ז אין ראיה מהא דלא החמירה תורה על הזבין ומצורעין וזהו משום דלא אפשר. ב עוד קשה טובא דהלא אמרו רבותינו במד"ר פ' מצורע דהזבין ומצורעין נתרפאו במתן תורה עי' תוס' ע"ז ה' ובר"ן נדרים ז'. - וקושיא זו ראיתי שהעיר בזה במצפה איתן. - ונראה דע"כ המכילתא לא סבר הא דאיתא במדרש דהזבין ומצורעין נתרפאו. והיינו דבמכילתא פ' יתרו פ' ט' חשיב שם בעלי מומין שנתרפאו, ולא חשיב זבין ומצורעין וע"כ דלא סבר לה, וא"כ עמדו זבין ומצורע על הר סיני. וע"כ דכן סבר הש"ס הכא. - אבל זה תמוה דאמרו במדרש שם בשם רשב"י. והכא קאמר הש"ס ג"כ אליבא דר"ש שהוא רשב"י. - ונראה דאעפ"י שנתרפאו מהמחלה אבל עדיין טומאתם עליהם. ועתידה תורה לגזור עליהם שילוח חוץ למחנה. - ומכל זה הקיל עליהם הקב"ה ועמדו על הר סיני. - אבל זה קשה מה שכתבנו לעיל דלמא שאני זבין ומצורעין דלא אפשר. - ונראה דאעפ"י שלא אפשר, מ"מ מדחזינן שהקיל עליהם הקב"ה יותר מבעלי קריין, הנה מידי חידוש לא יצא. א שם, ת"ר הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום כולן מטמאות בפנים כבחוץ. בשלמא כולהו לחיי. אלא יולדות אי בימי נדה נדה, אי בימי זיבה זיבה, לא צריכה שירדה לטבול מטומאה לטהרה וכי הא דאמר ר' זירא אמר ר' חייא בר אשי אמר רב,