נזר הקודש - נדה קב

ג עוד כוונה נאותה יש בפירש"י. - והוא לפי מה שאיתא לעיל כ"ב דסבר דאפילו בע"ק לא סתר אלא משום דא"א לקרי בלא צחצוחי זיבה. - וא"כ אם אמרינן דילפינן מק"ו מבועלה הלא בעינן גם בפולטת צחצוחי אודם. - והנה ע"כ סוגיא זו לא סבר כוותיה דרב הונא, וכמו שמוכיח הרמב"ן הכא בסוגיא משום דר"ה סבר שם דנוגע הוי מדבעי חתימת פי האמה, ומטעם זה בפולטת דלאו מגופה חזיא ואינה מטמאה אלא בחוץ דאית לן למימר נוגעת הויא ולא סתרה דהא אין בפליטה דאשה צחצוחי אודם כלל עכת"ד, יעוי"ש. ולזה פירש"י דלענין סתירה לא ילפינן מבועלה. - אלא הלימוד בפולטת גופה מדקריא רחמנא זובה, ואמרה יהיה לרבות פולטת, ומטעם זה ישנה בסתירה. ד ויש לעיין בהא דבעי רמב"ח לעיל ל"ג פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה רואה היתה וסותרת, או"ד נוגעת היתה ולא סתרה, יעוי"ש. ותמוה הלא מבואר דלכו"ע סותרת אפילו לר"ש, וכש"כ לרבנן. ומזה הביא התוס' שם ראיה דלהלכה קיי"ל דסותרת, יעוי"ש. אבל תמוה מדוע בעי רמב"ח. - אטו לא ידע הא דפליגי רבנן ור"ש. - וגם מדוע לא פשיט הש"ס שם מזה, וביותר רבא דמקשה שם לרמב"ח. - והכא אמר בהדיא דרואה הוי, והתוס' והרא"ש כתבו דרבא חזר בו. - אבל לפלא שלא נחת שם הסוגיא להא דרבנן ור"ש. - עוד יש להעיר מדוע בעי שם רמב"ח רק לענין סתירה, ומדוע לא בעי שם לענין לטמא בפנים כבחוץ. וגם לענין לטמא במשהו כמו שבעי הכא רב שמואל בר ביסנא מאביי. - והלא גם בזה הנפק"מ לדינא, וזה תליא ג"כ אם רואה הויא או נוגעת הויא. ה ונראה דהנה יש שני לימודים לענין סתירה. א) לומר שפולטת דינה כזבה מהא דיהיה בזובו. והיינו דאמרה תורה שתורת זיבה על הפולטת כיון דבימי זיבה קיימא. - ב) יש ללמוד דין סתירה מק"ו מבועלה שאינו מטמא בפנים כבחוץ, ומ"מ סותר, וא"כ היא שמטמאה בפנים כבחוץ אינו דין שתסתור. ונפק"מ בין שני הלימודים דאם ילפינן מטעם שדין זבה בפולטת שאז הדין כמו זיבה שתסתור ג"כ אף שלא פלטה לחוץ. - אמנם אם הלימוד מהק"ו מבועלה, אז אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כבועלה שאינו סותר רק כשיצא לחוץ. ו ובזה יש לפרש בעי' דרמב"ח דבעי רק לענין סתירה והיינו שידע רמב"ח דלענין לטמא בפנים כבחוץ ולטמא במשהו דינה כרואה כמבואר הכא בסוגיא. - רק בעי רמב"ח באופן שלא פלטה הש"ז לחוץ אם ישנה בסתירה. - והיינו באופן שלא פלטה לחוץ - ואעפ"י שמטמאה בפנים כבחוץ כמו שרבתה תורה מיהיה זובה. - אבל כל זה שייך לענין טומאה, אבל לענין סתירה אפשר שאין זה ענין זיבה, אלא טומאה אחרת כיון דבאמת אין זה זיבה כיון שאין זה דם אלא ש"ז. - ולא קרינן בזה שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן ושפיר קרינן בזה ואחר תטהר. - או"ד אפשר לומר דכיון דהריבוי לפולטת מיהיה זובה יש בזה תורת זיבה גם לסתירה. - והנה אם פלטה לחוץ פשיטא ליה לרמב"ח דתסתור מק"ו דבועלה. - אבל עיקר הבעיא בשלא פלטה לחוץ. ז ורבא השיב לו לפום חורפא שבשתא, נהי נמי דסתרה, כמה תסתור תסתור שבעה דיה כבועלה. - היינו דרבא השיב דאף בזה דפשיטא ליה לרמב"ח דפולטת לחוץ ישנה בסתירה מק"ו דבועלה, אבל הלא לפי"ז אמרינן דיו כבועלה. - תסתור יום אחד ואחר תטהר אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן. - והנה לפי"ז סבר רבא דפולטת ש"ז ליתא בסתירה כלל וזהו דסבר דאעפ"י שרבתה תורה לפולטת שמטמאה בפנים כבחוץ, אבל אין זה שייכות לזיבה כיון דאין זה זיבה. - ואעפ"י שלגבי זב ישנו בסתירה בראה קרי. - ע"כ סבר רבא דזהו מטעם שא"א בלא צחצוחי זיבה כמו שסבר רב הונא לעיל כ"ב. וזה איתא גם אם נוגע הוי, יעוי"ש. - וזה ליתא בפולטת שאין בזה צחצוחי אודם. - והש"ס מסיק שם דאפשר שישנו בסתירה דיום אחד כמו בועלה. - וקרינן בזה ואחר תטהר מטעם שזהו טומאה אחרת, ולא טומאת זיבה. - וזהו תוכן הסוגיא דלעיל דאם פלטה לחוץ דינה כבועלה וישנה בסתירה דיום אחד. - אמנם אם לא פלטה לחוץ זהו דבעי רמב"ח אם ישנה כלל בסתירה. - וזהו מפני שמספקא ליה אם רואה היתה. או נוגעת היתה. - אמנם הכא בסוגיא פשיטא להו לכולהו אמוראי דרואה היא, מזה שרבתה תורה שמטמאה בפנים כבחוץ. - שזהו מפני שדין רואה היא. - דאם משום נגיעה ליתא בבית הסתרים. - וע"כ שתורת זיבה איכא בהאי פליסת הש"ז מטעם דבימי זיבה קיימא אמרה תורה שתורת זיבה איכא בזה לכל דבר. - והתוס' והרא"ש כתבו שגם רבא חזר בו. - והיינו שאין לומר לחצאים דלענין לטמאות כפנים כבחוץ היא זבה. - דלענין טומאת ש"ז לא שייך טומאה בפנים כבחוץ, דע"כ לא חמירא מבועלה וכיון שמטמאה בפנים כבחוץ שזהו מטעם שתורת זיבה על זה, ממילא יש לדון שלא תהא טומאת זיבה מפסת ביניהם. - והיינו אף על פי שאין זה זיבה ממש אבל כיון שעכ"פ טומאת זיבה יש בזה, ע"כ ישנו גם בסתירה מטעם הטומאה. וכמוש"נ. ח שם, בתוס' ד"ה מסתברא דנוגע הוי, ומסיני לא גמרינן דחדוש הוא. כוונת התוס' היאך שייך לומר דמצד הסברא הוי נוגע. - הלא אדרבה יש סברא לאידך גיסא, - וזהו מדחזינן בסיני דלא אחמור בטמאים הבאים מכח נגיעה. - ובפולטת החמירה תורה וע"כ משום דרואה הוי כמו שהחמירה באיש ואמרה תורה אל תגשו אל אשה, וגם היו צריכין לג' ימים לצאת מחשש פליטה. - וע"כ דהושוו אשה לאיש. ושניהם המה משום דהם בכלל רואה. ולזה כתבו התוס' דלא גמרינן מסיני מקום דחדוש הוא, וע"כ הכוונה משום זבין ומצורעים דהם בודאי בכלל רואה שהטומאה יוצאה מגופה ומכל זה לא הוזהרו מלגשת להר סיני. - כמו שאיתא לקמן. - וא"כ איכא למימר דפולטת הויא ג"כ נוגעת. ומ"מ החמירה תורה לקבלת התורה. - ט עוד כתבו התוס' ולהכי לרבנן נמי איצטרך יהיה דלא גמרינן מסיני, יעוי"ש. והיינו דמיהיה רבתה תורה דרואה הוי. - אבל אם לאו מגזירת הכתוב