נזר הקודש - נדה ק

למקור. - ונראה עוד שמדברי ר' יוחנן למד הרמב"ם גם לדם מכה שאינה בטומאה כלל, וזהו מטעם דרק באופן שאם הדם במקור הוא דם טמא, אז יש לטמאות מטעם מקור מקומו טמא. - כמו הכא שיצא הדם דרך דופן. או באופן שהמקור הזיע. וכמוש"נ. א שם, ת"ר בבשרה מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ וכו' פולטת ש"ז מנין ת"ל והיה, והביאור בפנים שיצאה מבין השינים. - אבל כל זמן שהש"ז בפנים מן השינים אינה מטמאה. - מפני שחסרה היציאה, וביותר לרבנן דר' שמעון דסברי פולטת רואה הוי כמבואר לקמן בעינן שתהיה יציאה מן המקור שזה נקראת ראיה. ב והנה יש לעיין הא דאמרה תורה ורחצו במים וטמאו עד הערב. - שזה נאמרה גם על האשה. - והלא כשנכנסה הש"ז במקור. ועדיין לא פלטה. אמאי טעונה טבילה, וזה ודאי אם בשביל הש"ז שלא נכנסה במקור, ומונח בפנים על זה לא אמרה תורה שטעונה טבילה, לא מבעיא אם אמרינן דאותו מקום בלוע הוי, ואינה נטמאת בנגיעה, ועוד דהתורה לא ירדה לספיקות ועל תנאי באופן שהש"ז נשארה בפנים ולא נכנסה למקור, וע"כ אמרה תורה דמשמשת טעונה טבילה בלא שום תנאי, ועל כרחך על עצם השימוש אמרה תורה שטעונה טבילה כמו האיש. - אעפ"י שטרם ראתה, דהיינו גם קודם פליטה. וגם אם לא תפלוט כלל הדין שטעונה טבילה כמו האיש. ועל זה נאמר ורחשו ועל שניהם נאמרה, - מוכח מזה דעצם השימוש טעון טבילה. - והנה רבתה תורה עוד דהפליטה מהמקור נחשבת לראיה, וטעונה טבילה גם בעבור הפליטה, ונפק"מ דבשטבלה לאחר שימוש. ואח"כ פלטה טעונה טבילה שנית בעד הפליטה. - ובדבר הפליטה פליגי ר' שמעון ורבנן דרבנן סברי דמטמאה גם בפנים ולא בעינן יציאה לחוץ, ור' שמעון סבר דיה כבועלה דבענין יציאה לחוץ. ג והנה יש להבין בהא דפריך ומי סבר ר' שמעון דיה כבועלה והתניא ורחצו במים וטמאו עד הערב מה בא זה ללמדנו וכו' אלא שטומאת בית הסתרים היא וטומאת ביהס"ת אינה מטמאה אלא שגזה"כ הוא, יעוי"ש בפירש"י, הרי שמטמאה בפנים ולא אמרינן דיה כבועלה, יעוי"ש. וקשה הא ר' שמעון אמר דינו דיה כבועלה בפולטת. - והכתוב לא מיירי בפולטת, אלא מתשמיש גרידא. - ובזה אפילו לרבנן תקשה כיון שאין כאן פולטת. - וליתא טומאה כלל. - וע"כ דאמרה תורה טבילה עבור עצם השימוש. - וכשמשני הש"ס כאן במשמשת כאן בפולטת, הביאור בזה דהגזירת הכתוב במשמשת שהטבילה באה בעבור השימוש גרידא גם בלא פליטה. - ולפי המבואר ע"כ כן גם לרבנן, וא"כ מדוע פריך הש"ס לר' שמעון, כיון דזה מוכרח גם לרבנן, - ונראה דזהו כוונת התוס' בד"ה וסבר ר"ש שכתבו וז"ל אף דרבי שמעון אדרבי שמעון פריך יעוי"ש, דלא מיבעיא דקשיא לרבנן, אלא גם אדרבי שמעון קשיא ועי' במהר"ם. - וכתבו עוד התוס' וכשמשני הש"ס כאן במשמשת אתי נמי שפיר אף לרבנן, ואיצטרך קרא למשמשת וכו' אעפ"י שלא יצא לחוץ, יעוי"ש. וזהו כמו שכתבנו. - אמנם הרמב"ן כתב דלהכי לא מקשה הש"ס לרבנן דיש לומר דלא הצריכה התורה טבילה משמשת אלא מפני פליטותה שאילו מפני שימושה טהורה היא דהא מגע הוא ואותו מקום בית הסתרים הוא למגע אבל כשהיא חוזרת ופולטת עשאה הכתוב כרואה מדכתיב יהיה וההוא גלי אורחצו במים דמשום פליטה הוא דטמאים, אלא לר"ש קשיא יעוי"ש, מבואר דלדברי הרמב"ן פליגי בזה ג"כ רבנן, ור"ש אם במשמשת בלא פליטה אם צריכה טבילה דלר"ש צריכה טבילה. ורבנן סברי דלא צריכה טבילה רק בפולטת. ד והנה אף שהמקשה פריך לר"ש מהא דורחצו. - ולא לרבנן לפי מה שסובר רבינו הרמב"ן. אבל בהא דפריך הש"ס לאחר שמשני הש"ס כאן במשמשת כאן בפולטת, ופריך למימרא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה והא אמר רבא משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר שלא תפלוט. הנה קושיא זו תקשה יותר לרבנן. - והיינו דלר"ש אפשר לאוקמי דמיירי שלא יצאת הפליטה לחוץ, אבל לרבנן דסברי שמטמאה בפנים תקשה יותר, - וכן כתב הרמב"ן יעוי"ש. - ומשני הש"ס בשהטבילוה במטה. וטהורה לשימושה. והנה לפי"ז ע"כ צריך דלמסקנא גם רבנן סברי דיש חיוב טבילה גם לשימוש גרידא בלא פליטה. - והיינו דשני דינים איכא בזה דהתורה אמרה טבילה לשימוש בלא פליטה. וזה נלמד מן ורחצו במים ובאופן שתהיה הטבילה במטה ועוד איכא באופן שהיתה פליטה לבית החיצון רבתה התורה מיהיה שמטמא בפנים. ה וכן משמע מהא דכתב הרמב"ם בפר"ה מאבה"ט ה"ט וז"ל א' האיש וא' האשה ששמשו מטתן שניהן טמאים. ושניהן ראשון לטומאה, ואין האשה טמאה משום נוגעת בש"ז שנגיעת ביהס"ת אינה נגיעה אלא המשמשת הרי היא כרואה קרי עכ"ל, ושם בהלכה י"א כתב האשה שפלטה ש"ז וכו', יעוי"ש. הרי מבואר דסבר הרמב"ם דהמשמשת טמאה משום השימוש בעצמו אף שלא פלטה. - והנה לפי"ז ע"כ לא מהני הטבילה לטהרה מפני השימוש רק באופן שהטבילוה במטה שאז ליכא פליטה. אבל אם הלכה לטבול א"א בלא פליטה, - וזהו דינא דרבא. וגם אחרי הטבילה יש לחוש שמא נשתייר ותפלוט. ו ובזה תמוה דברי הרמב"ם שכתב בפר"ז מתרומות ה"ז המשמשת מטתה אם לא נתהפכה בשעת תשמיש טובלת ואוכלת בתרומה לערב. וקשה הא יש לחוש לפליטה גם לאחרי הטבילה, והיינו שמא נשתייר וכמו שמבואר בסוגיא. - והראב"ד השיג בזה. יעוי"ש. ועי' בכס"מ שכתב דהיה להרמב"ם גירסא אחרת. - ולא גריס שהטבילוה במסה. יעוי"ש. אבל תמוה דע"כ אי אזלא בכרעה יש לחוש לפליטה, ולומר דכל שלא נתהפכה בשעת תשמיש שוב אין לחוש לפליטה זהו דבר תמוה. - ואפשר לומר דהרמב"ם כלישנא אחרינא ברש"י שמפרש וז"ל מתהפכת בשעת תשמיש ואין הזרע נקלט ברחם יחד, הלכך פולטת והולכת מעט מעט, אינה מתהפכת בשעת תשמיש נקלט הזרע יחד ויוצא בבת אחת, עכ"ל. - וזהו שיטת הרמב"ם דבאינה מתהפכת בשעת תשמיש הנה בראשית הילוכה