נזר הקודש - מנחות צט

ה כתב הרשב"א בחידושיו למנחות וז"ל וא"ת כיון דלמסקנא אמרינן דתפילין אין צריכין שרטוט ומזוזה בעיא, א"כ הדרא קושיא דהא מורידין עושין לדוכתן, ויש לומר דנוכל לאמר למצוה כדשנינן אקלף ודמזוזה דיעבד כשרה בלא שרטוט עכ"ל, - ולכאורה מאי קושיא הא מסקנת הש"ס דתנאי היא וממילא האי תנא דאין מורידין ע"כ סבר דלא בעי שרטוט, והש"ס לא פסק כוותי', - ונראה דכוונת הרשב"א דאם באמת סברי הני תנאי, היינו האי תנא דברייתא זו דלא בעיא שרטוט, וגם האי תנא דאין מורידין סבר דלא בעי שרטוט, - וא"כ מדוע פסק הש"ס דלא כהני תנאי, אלא כהני אמוראי, זהו כוונת הרשב"א, - ועל זה תירץ דיש לפרש דבעיא שרטוט למצוה, והא דלא משני הש"ס בתחילה, דלמצוה, - משום דדוחק לאוקמי' למצוה טרם שנשמע דאיכא תנאי דלא סברי כלל הא דשרטוט, אבל כשנשמע שיש תנאי דלא סברי כלל הא דשרטוט במזוזה, - ממילא יש לומר דבעי שרטוט למצוה, בכדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה. ו אמנם מדברי הרמב"ם משמע שפסול מדאורייתא במזוזה אם לא שרטט, והוא מדכתב בפר"א מתפילין הי"ב הללמ"מ שאין כותבין ספ"ת ולא מזוזה אלא בשרטוט, ומשמע שמעכב, ולפי"ז ע"כ מפרש הרמב"ם הא מורידין עושין משום דהאי תנא סבר דמזוזה לא בעי שרטוט, והא דפסק כאמוראי ולא כהני תנאי, אפשר לומר דמפרש הרמב"ם כפירוש הר"ת דהפירוש בגמ' שלהי פר"ק דמגילה דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה דהיינו מזוזה, והובא דברי ר"ת בהגה"מ, - וכיון דסתמא דגמ' סוברת כן, להכי פסק הרמב"ם כן להלכה. - ז שם אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה איגרת פסולה, ופירש"י בלא שרטוט, והקשו התוס' הא אמר לעיל דשרטוט הוי הללמ"מ, והכא אמר אתיא כתיבה כתיבה, - ונראה דכוונת רש"י כך הוא דהנה בדבר השרטוט שתים יש, א) עצם השרטוט שהוא משום נוי, היינו שנאה מזוזה כשהיא באה משורטטת, ב) שע"י השרטוט יהי' הכתב מיושב היטב, ויש בזה משום ואנוהו באותיות בכתיבה, -- ונפק"מ אם שרטט המזוזה, אבל לא כתב ביושר לפי השרטוט, שאז אעפ"י שיש בה נוי מפני השרטוט, אבל אין בה הידור אותיות מפני שלא כתבו ביושר לפי שורת השרטוט, דבזה פסול מטעם הלימוד כתיבה כתיבה המלמדנו דבעינן כתב מיושר. ח ובזה נראה לבאר דברי הרמב"ם שלא הביא הא דכתבה איגרת פסולה, והיינו שמפרש הרמב"ם כפירש"י, שכתב שלא ביושר לפי שורת השרטוט, ודין זה כתב בפר"ה מתפילין ה"ג וז"ל ואם כתבה שלא בשרטוט וכו' הרי זו פסולה, - ולדעתי הכוונה שכתבה שלא לפי שורת השרטוט, והנה מרן הכס"מ מפרש שזהו מפני שמזוזה צריכה שרטוט, אבל לפי"ז תמוה מדוע כתב בזה עוד פעם, כיון שכבר כתב בפר"א דין דשרטוט במזוזה, לכן נראה דהכוונה בהרמב"ם כמו שכתבנו, והיינו דאעפ"י שהיתה המזוזה, משורטטת, אבל לא כתב הכתב לפי שורת השרטוט, וזהו דלא כבעל עין משפט שלא מציין ברמב"ם הא דכתבה איגרת, אשר לפי מה שביארנו מבואר דין זה ברמב"ם בהלכה זו, וכמוש"נ. ט והנה מכל זה מוכח דשרטוט במזוזה מעכב, - וכמו שמוכח מדברי התוס' שהקשו לרש"י הא בלא"ה פסול בלא שרטוט מטעם הללמ"מ, ואם אינה אלא למצוה מצד ההלכה, א"כ בעינן הלימוד דכתיבה כתיבה לעכב, וע"כ דסברי התוס' דגם מצד הללמ"מ הוא לעיכוב, וביותר לפי דעת מרן הרמב"ם סובר להדיא דפסול בלא שרטוט, והנה הרי"ף לא הביא כלל הא דאיגרת פסולה, וע"כ דסבר גם כן שהוא מטעם חסרון שרטוט, ופסולה בלא"ה מטעם שרטוט, וע"כ מפרש הא דאיגרת פסולה כפירש"י שכתב שלא ביושר כפי שורת השרטוט, וכל זה להני דלא סברי דבעינן שרטוט מצד הדין, אבל כיון שק"ל דבעינן שרטוט מצד הללמ"מ ע"כ הכוונה שתהי' הכתיבה לפי סידור השיטין, וממילא נשמע דפסול. י והנה לפי"ז יש לתמוה טובא על הרמב"ם דפסל בפר"ה מתפילין ה"א ספ"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין, וקשה הא בלא"ה אי אפשר לעשות מתפילין מזוזה מפני חסרון שרטוט כקושיות הסוגיא, ובשלמא מס"ת לא קשה לשיטת הרמב"ם דפסק דגם ספ"ת בעי שרטוט כמו"ש לעיל בפר"א הי"ב, אבל מתפילין קשה. - ולפלא על הגו"כ שלא עמדו בזה. יא ונראה דהרמב"ם מפרש ספ"ת שבלה ותפילין שבלו, היינו שלא נשתייר מן הכתב כלום, ובאמת אין עתה קדושת תפילין עליהן כמו שקאמר הש"ס בשבת קט"ז אזיל לי' כתב אזיל לי' קדושתי', ומעתה מותר לכתוב עליהן ולעשות מזוזה, והיינו בשרטוט גם כן, ורק מפני שאין מורידין אסור לעשות כן, ומפני זה הטעם כתב גם הדין של הגליונים של ספ"ת שאין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין, ותפילין שבלו באופן זה שאין הכתב ניכר כלל דינם כגליונים, - ואעפ"י שדעת הרמב"ם שאין קדושה לגליונים בפני עצמן, ומטעם זה פסק בפרכ"ג משבת הכ"ח שאין מצילין אותן בשבת, וכמו כן פסק בה' שאר אבות הטומאה ה"ו שגליונות של ספר כשהן לעצמן אינם מטמאין ידים, והיינו מפני שאין להם קדושה, אבל איסור הורדה מקדושתן יש להם, וזהו ג"כ הדין בתפלין שבלו מיירי באופן זה. יב וע"כ הא דלא משני הש"ס האי תירוצא, היינו משום דאיסור הורדה באופן שבטלה הקדושה לגמרי, ולא חזי עוד לתשמישן, פליגי בזה ר' יהודה ור' דוסא ביומא י"ב ע"ב בבגדי כהן גדול שעבד בהן ביוהכ"פ שלא חזו עוד לשנה אחרת אם כשרין הן לכהן הדיוט, ממילא לא רצה הש"ס לאוקמי' דמיירי באופן זה, משום דבאופן זה שבלה הכתב לגמרי ולא חזי עוד לתפילין, ומ"מ יש בזה איסור הורדה, הלא תליא זה בפלוגתא דתנאי, אבל הרמב"ם דפסק שם דאיכא איסור הורדה, כמבואר שם, להכי