נזר הקודש - מנחות צז

יג והנה ר"מ מטהר מטעם דסבר דלא מהני הוי מיעוטי לגרוע חזקה דחיים, - ורבנן טמאין מטעם דהתרי מיעוטי מגרעין חזקת חיים, -- אבל לפי"ז תיקשה דהתם פסק הרמב"ם כחכמים, דנתבטלה חזקה דמעיקרא בשביל המיעוטים, והכא בטבל סבר דיש להפירות חזקת טבל. יד עוד קשה דשיטת ר"מ בכ"מ לחוש למיעוט, ורבנן לא חיישי למיעוטא, והכא להיפוך, דר"מ לא סבר התרי מיעוטי לגרע לחזקה, ורבנן סברי ריש חשיבות להמיעוטין לגרוע להחזקה, ותמוה. טו והנה ליישב דברי הרמב"ם יש לומר דהכא מפני ששעת מציאתן מכריע, דהרי עכ"פ לפי ראות ענינו אנו רואים דהגוף הזה שנגע בו מת לפנינו, משא"כ בתבואה אין לפנינו ריעותא בהתבואה אשר תהי' מורה ריעותא בחזקה, אבל לר"מ תיקשה. טז ונראה דהנה יש להקשות בהא דנגע באחד בלילה מדוע לא אזלינן בתר רובא, ורוב גופים שבעולם הם חיים, וע"כ דמיירי ביושב בין ההרים, דאין לדון בזה רובא דעלמא, כמו שמוקים הש"ס ב"ב כ"ג לענין רוב וקרוב, יעוי"ש, - אמנם ע"כ גם נידון זה הוא כעין רובא לומר שלא בא גוף אחד מן רובא לכאן, אבל יש לחוש למיעוט שבא מעלמא אף שהמקום בין ההרים, וממילא יש חששא דלמא מעלמא אתא, ואדרבה ר"מ דחייש למיעוט לא מהני גם ביושב בין ההרים, ולהכי מטהר, ורבנן לא חיישי לזה. - . יז ביאור הדברים דר"מ מטהר מטעם חזקה דמעיקרא שהי' חי, ובצירוף גם המיעוט שבא אחד מעלמא, דגם ביושב בין ההרים יש חששא למיעוט שבא לכאן, וממילא אין כאן שני מיעוטים המורים על גוף מת, ולא הוי אלא חד מיעוט, משום דכיון דאיכא מיעוט כלפי מיעוט, וממילא מטהר ר"מ מטעם חזקה ומיעוט שמא בא מעלמא, ורבנן דלא חיישי למיעוט בכל מקום דאיכא רובא, וממילא אין לחוש שמא בא אחד מעלמא, וא"כ הוי תרי מיעוטים המגרעים חזקת חי הבא מכח רובא, וזהו חזקה דהשתא, והוי ר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא, ורבנן לשיטתייהו דלא חיישי למיעוט, וכמוש"נ. יח כתבו התוס' בריש נדה מדוע בנגע באחד בלילה מטמאי רבנן ברה"ר משום דכל הטומאות כשעת מציאתן ובאשה אמאי מטהרין לחולין, ותירצו דלקמן בנגע באחד בלילה מיירי בקדשים, יעוי"ש, וקשה לשיטת הרמב"ם דפסק כחכמים כמו שכתבנו לעיל ואיהו סובר אף לחולין תיקשה לדידי' קושיות התוס', - אבל לפי מה שביארנו יתיישב לנכון, והיינו משום דעיקר הטעם דמטמאי רבנן התם הוא בשביל השני מיעוטין שמגרעין את החזקה, דחזקת חי, והרי"ז הכרעה דהגוף שנגע בו הוי מת גם מאתמול, ובצירוף חזקה דהשתא, אעפ"י שחזקה דהשתא לא הוי חזקה מעליא, ואינה אלא לקדשים ולתרומה, אמנם מפני השני מיעוטים דהוי ריעותא גדולה להחזקת חי דמעיקרא, - להכי נחשב לודאי טומאה גם לחולין, משא"כ בנדה דאין כאן סיבות המגרעים את החזקת טהרה דמעיקרא, רק הריעותא דהשתא מציאת דם שלפנינו, - הנה ריעותא זו אין בכחה לבטל חזקת טהרה דמעיקרא, ולהכי גם לחכמים דמטמאין למפרע טומאת מעל"ע אינה אלא לתרומה ולקדשים. יט ובביאור הסוגיא דידן ע"כ צריך לומר כמו שכתבנו לעיל בשיטת הרמב"ם דסבר דתרי מיעוטין אינן מגרעין חזקה, וממילא כל טבל יש לו חזקת טבל בודאי, וזהו חזקה מכח רובא, ובמקום חזקה גם הרמב"ם מודה דאזלינן לחומרא מדאורייתא, ומכ"מ ודאי טבל לא הוי, בשביל השני מיעוטין, ומטעם זה הוי בגדר איקבע איסורא, והוי ספקא לחומרא מדאורייתא, ושפיר קאמר הש"ס דבשביל שלא סבר רוב ע"ה מעשרין, אין עצה ליקח מן השוק, מטעם דיש כאן ספק חיוב דאורייתא, - וכמו שנתבאר. א דף לב דלמא להשלים, היינו שאם חסרה מזוזה שיטה אחת היו יכולין מספ"ת או מתפילין להשלים, אם לאו איסור דאין מורידין, והקשו בתוס' ד"ה דלמא מהא דאיתא בירושלמי פר"ק דמגילה דתפילין ומזוזה אין נכתבות אלא על עור אחד, - ותירצו דהתם בשלא תפר העורות יעוי"ש, - וקשה טובא דלפי"ז היאך יתפרש דברי הירושלמי שם דפריך מדוע לא שנה התנא שם דהבדל יש בין ספרים לתו"מ שהספרים נכתבים בשתי עורות, ותפילין ומזוזות אין נכתבות אלא בעור אחד, ואם נפרש דהתפילין ומזוזות מיירי בשאינן תפורין, - א"כ גם ספ"ת פסול אם היריעות תפורין, וצע"ג, - ואפשר דלענין לצאת י"ח מצוה דכתבו מקיים גם כשאינם תפורין, ובזה מיירי הירושלמי שם. ב אידי ואידי בתפילין, והא דכתבינהו אקלף במקום שער, והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר, הנה יש לחקור באיזה אופן היתה ההלכה. - משום דיש לפרש בשני אופנים, א) דתפילין בעינן במקום בשר, והיינו שדין הוא בתפילין שיהיו נכתבות הפרשיות דוקא במקום בשר, ב) אפשר שדין הוא בקלף, היינו שדין הוא דכתיבה בקלף הוא דוקא במקום בשר, ונפק"מ דלפי"ז אם נפרש דתפילין בעינן במקום בשר, - א"כ אם כתב אדוכסוסטוס במקום שיער איכא שני פסולים, א) שכתב אדוכסוסטוס, ב) שכתב במקום שיער, אבל אם נפרש כאופן השני שדין הוא בקלף, - אבל אם כתב אדוכסוסטוס דין הוא לכתוב במקום שיער, וא"כ תקשה מדוע משני הסוגיא שכתב אדוכסוסטוס במקום בשר, דאיכא תרי שינוים, והי' להש"ס לומר שכתב אדוכסוסטוס במקום שיער דליכא אלא חד שינוי, - ובאמת סגי בחד שינוי לפסול, וע"כ מוכח מהסוגיא באופן הראשון שדין הוא בתפילין ומזוזה, היינו דתפילין בעי במקום בשר, ומזוזה במקום שיער, - ולהכי כשמשני הש"ס. שכתב אדוכסוסטוס במקום שיער, ליכא אלא חד שינוי שכתב אדוכסוסטוס, וזה מתאים שמשני הא דכתבינהו אקלף במקום בשר דאיכא חד שינוי, וכמו"כ כשכתב אדוכסוסטוס במקום בשר איכא חד שינוי, - ובשתיהם מיפסל בחד שינוי. -