נזר הקודש - מנחות צו

סמכינן אבילה בלתי הדברים המתערבים ומתמזגים יפה, ובאופן הזה מיירי שם בתרומות, יעוי"ש, אבל בתרומה גדולה וחלה דמצד תקונם סני במשהו בזה יש לסמוך אבילה גם בדברים יבשים, ומכ"ש קמח בקמח, ושאור בעיסה, ושפיר יש לומר דסבר הרמב"ם דקמח בקמח נקרא ג"כ דבר לח כשיטת התוס' יבמות פ"ב ורק לענין להוציא לפי חשבון בדיוק כהא דתרומת מעשר ומעשר בעינן דבר לח דאיתא במזיגה, ובזה מתערב גם לפי חשבון, וכמו שמבואר בתשב"ץ ח"ב סי' ד' לחלק בין הרכבה מזגיית, להרכבה שכונית, דכתב שם שהפרדה אעפ"י שבאה מסוס וחמור, אינה כלאים, משום דהוה הרכבה מזגיית והוה עכשיו צורה חדשה, משא"כ חציו עבד וחציו בן חורין אינו יכול לישא מינו משום דאתי צד עבדות ומשתמש בצד בת חורין, מטעם דכיון דלא הוה רק הרכבה שכונות, אמרינן דצד עבדות לחודיא קיימא, יעוי"ש, וה"ג קמח בקמח הוה הרכבה שבונית, משא"כ יין ושמן, - והנה אח"כ ראיתי בשיט"מ הנדפס מחדש שעמד ג"כ בקושיו' הטו"א וכתב שם בסוגיא זו אות ה' וז"ל וא"ת אמאי לא א"ל יצבור גורנו לתוכו ולעשר מיני' ובי' כדאמרי' לעיל וי"ל [דאה"נ] אלא שלא הי' רוצה להפריש עליו אלא כשיעור הטבל, שהי' מעורב ואם הי' צובר גורנו לתוכו הי' צריך להפריש מכל המעורב כאילו הי' [טבל גמור] ונמצא מפסיד להרבות בתרומה ליתן לכהן, עכ"ל, - ולפי"ז אתי שפיר הסוגיא. - ז והנה בהא דנתערב טבל בחולין פירש"י שהי' דמאי וכו' ותמוה מדוע לא ניחא כפשוטו דאיירי בודאי ורק מטעם ביטול ברובא, אין כאן אלא חיוב דרבנן, ולהכי אמר ר"ט דמהני בשיקח מן השוק שהוא ג"כ דרבנן, ועי' במל"מ בפר''ה מתרומות בזה, גם עי' במרכבת המשנה. ח ולימא לי' קח מן השוק קסבר אין רוב ע"ה מעשרין, - וקשה לשיטת הרמב"ם דסבר דספד"א מה"ת לקולא, א"כ אין כאן אלא חיוב מדרבנן, וממילא הוי ג"כ מן הפטור על הפטור מדאורייתא, - ונראה לבאר לפי דברי הרמב"ם לפי מה שסבר בעצם יסוד דדמאי, וכאשר יבואר. ט כתב הרמב"ם בפר"ו מסוכה הי"ג וביום השמיני יושבין ואן מברכין, וכן טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין לישב בסוכה מפני שהן חייבין מספק ואין מברכין מספק, כתב הראב"ד ואני רואה מדברי רבא דאמר הטעם לדמאי שאין מברכין על הפרשת מעשרות משום דרוב ע"ה מעשרין הם, הא לאו הכי מספיקא מברכין מפני שהוא ספר"א וכו' יעוי"ש, ולכאורה דברי הרמב"ם נכונים מטעם דאיכא חזקת טבל, להכי לולא הטעם דרוב ע"ה מעשרין הוי כודאי חיוב מטעם חזקה, אבל יש לדחות דלא הוי חזקת טבל ודאי, מטעם דאפשר דעביד כר' הושעי' דהכניס התבואה בשבלין, ובספר צל"ח לסוכה ראיתי כתב דזה תליא אם אזלינן בתר חזקה דהשתא, ותליא בפלוגתא דר"מ ורבנן בנגע באחד בלילה ולמחר מצאו מת דר"מ מטהר וחכמים מטמאין דאזלינן בתר שעת מציאתן, והרמב"ם לשיטתו דסבר דאף לחולין אמרינן כן כמו שפסק בפרי"ח מה' אבוה"ט הי"ד, והראב"ד סובר כשיטת התוס' דרק לקדשים אמרינן כשעת מציאתן, עכת"ד, אבל דבריו תמוהין דמה שייך כשעת מציאתן בטבל, דע"כ אנו יודעין שלא הי' טבל טרם שנתחייב בראיית פני הבית, ואם באמת הכניס במוץ שלה אין כאן טבל כלל, ואין זה דמיון לשעת מציאתן בהא דמת, דע"כ עכשיו הרי הוא מת בודאי ומטמא, - ובפירות אין אנו יודעין גם עכשיו שהוא טבל ודאי גם בלעדי ההפרשה, מטעם דאולי לא נתחייבו כלל, ואין זה טבל האמור בתורה. - י ונראה דהנה יש לחקור אם תרי מיעוטי מגרעין לחזקה, היינו חזקה שהיא מכח רובא, - והנה לכאורה הדבר פשוט דאם תרי מיעוטי מגרעין לרובא כמו שמבואר בגמ' ברכות נ"ג, וכמו כן כתב הר"ן ליישב קושיות התוס' חולין ס"ג ע"ב בהא דאין לוקחין ביצים מנכרי מחששא דשמא מין טמא הוא והקשה הא רוב עופות טהורין ומדוע לא ניזל בתר רובא, ותירץ הר"ן משום דיש לצרף מיעוט נו"ט שיש גם בטהורים, יעוי"ש ואם ברובא מגרען תרי מיעוטי מכש"כ בחזקה, אבל יש לומר לאידך גיסא דדוקא ברובא שייך לומר כן, מטעם דהכרעת הרובא אינו לומר דליתא למיעוט, - אלא אמרינן דזהו מן הרובא, אבל כיון שיש מיעוט במציאות, להכי יש לומר דבדאיכא עוד מיעוט אחר, הרי שני מיעוטין במציאות, ושני מיעוטין מגרעין את הרוב, - אבל חזקה שזהו לומר שהדבר הזה בלא השתנות מדמעיקרא, והרי הוא כמעיקרא, א"כ מה מוסיף לנו אם יש שני מיעוטים המורים היפוך חזקה, הלא סו"ס יש לנו לומר דהדבר לא נשתנה, והרי הוא כמדעיקרא. יא והנה הכא בחזקה דטבל כמו שהוא לפנינו יש שני מיעוטין חמורים לומר שאין זה טבל היינו מיעוט המעשרין, ומיעוט המכניסין במוץ, - וסבר הראב"ד שאין כאן חזקת טבל, ומזה שפיר מוכיח הראב"ד דבספק מברכין, ורק בדמאי אין מברכין משום דרוב ע"ה מעשרין, ושיטת הרמב"ם דתרי מיעוטין אין מגרעין חזקה, והכא בטבל אית לן לומר דהוי טבל ודאי, וזהו חזקה מכח רובא, דרוב אנשים אין מכניסין במוץ, ומטעם זה איתחזק בטבל ובצירוף מיעוט המעשרין לא הוגרע חזקת טבל. יב והנה אפשר בזה לפרש הפלוגתא דר"מ ורבנן דכשעת מציאתן, דהנה כתבו התוס' שם בנדה דאם ראוהו חי מבעוד יום גם רבנן מודו דטהור, ותמוה דאם חזקת חי מהני, מה לי אם ראוהו חי או לא, הלא כל אדם יש לו חזקת חיים, וכבר עמדו בזה הנו"ב, ועוד אחרונים, אבל יש לומר גם כן דשם יש גם כן מיעוט שאינו חי, דע"כ נמצא גוף מת בעולם, וגם מהחיים יש מיעוט שאין לו חזקת חיים, כמו גוסס, עי' גיטין כ"ח, או תינוק קודם שהוחזק להיות בחזקה דחיים, ותרי מיעוטי מגרעין לחזקה דחיים, וכל זה בשלא ראוהו חי מבעוד יום, אבל כשראוהו חי מבעוד יום, היינו שראה אותו בחזקת חי, שהוא מהאנשים שיש להם חזקה דחיים. -