נזר הקודש - מנחות צה

להכי אין לסמוך אבילה להקל, ומצאתי סעד לסברא זו בתוסיו"ט פר"ד דדמאי מ"ה ד"ה אבל בזמן יעוי"ש, והנה התם בר"ה בלא"ה לא שייך ביטול מטעם דהוה מב"מ גמור בין בכמות ובין באיכות דהרי שווים בשמא ובטעמא דלא שייך בזה ביטול כמבואר בר"ן נדרים נ"ב, והכא נמי כיון דרק לענין לעשר מזה על זה עיקר הנ"מ התם, ולהכי לא שייך בזה עיקר דין ביטול, וכמובן. ב ובזה יובן לנו ג"כ הא דקשה לכאורה בהא דיליף ר' יהודה דמב"מ לא בטל מדם הפר ודם השעיר דלא בטל דם השעיר המועט בתוך דם הפר המרובה וכו' וקשה דלמא סברת התורה בזה מטעם דסמכינן אבילה וכיון שע"כ איכא מעט דם השעיר בכל טיפה וטיפה, ולהכי עולה שפיר הזריקה גם לשם דם שעיר, אמנם לפי מה שכתבנו אתי שפיר דכיון דאם אמרינן בזה ביטול דהיינו כדין מיעוט שנתערב ברובא דהוא כמאן דליתא, להכי לא שייך אחר כך לדון בזה תורת בילה, ומוכח דמב"מ לא הוה בדין ביטול.- ג והנה יש להעיר מהא דאיתא בפר"ג דחלה מ"ט זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות וכו' מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל יעוי"ש הרי חזינן דסמכינן אבילה אעפ"י דנתבטל ברובא, אמנם כבר הקשה שם הר"ש היאך סמכינן בזה אבילה, ומדוע במנחות לא סמיך ר"ט אבילה, ואין לומר דמיירי הכא שהטבל הי' - אמנם לא כן משמע בירושלמי דאיתא שם להדיא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל דסברי דהמשנה מיירי בטבל שהוא מדרבנן והיינו קודם גמר מלאכה, - והקשה הירושלמי למ"ד דבטבל דרבנן כו"ע סברי דבטל ברובא, וא"כ מדוע לא בטל הכא האי טבל ברוב, יעוי"ש, ואם כדברי הר"ש, דהטבל הוה דובא אין מקום לקושיא, ונראה כך דכיון דמיירי קודם גמר מלאכה ומדאורייתא לא הוה בזה שום איסור וא"כ הוה היתר בהיתר דליתא ג"כ דין ביטול, וכיון דליתא בזה ביטול מדאורייתא שפיר יש לסמוך אבילה, - והנה לפי"מ שמוקים שם בירושלמי רבי מנא דמיירי בשמן של זיתי מסיק שנתערב בשמן של זיתי ניקוף, וא"כ שייך בזה ביטול, אמנם ע"כ סובר הירושלמי דטבל מדאורייתא לא בטל דהיינו מטעם דסבר דכהיתרו איסורו, וכיון דליתא בביטול מה"ת סמכינן אבילה, אמנם עדיין תיקשה מתרומת מעשר דתנן שם דבעינן שם לפי חשבון, אבל יש לומר דבדבר לח בכל אופן יש בילה, ור' מנא דמוקים בשמן שהוא לח בכל אופן יש בילה, והכא במנחות מיירי ביבש, אמנם ר"ש שזורי דסבר דאף ביבש סמכינן אבילה, ע"כ מוקים להמשנה דחלה ג"כ ביבש ויפרש כמו זה הביאור, מטעם דליתא בזה ביטול ברובא, וע"כ הא דאיתא בזבחים פ' במי חטאת שנפלו לתוכן מים כל שהוא, ומ"מ רוצה הגמ' לומר שם דר"א סובר יש בילה, אעפ"י שאיתא שם דין ביטול מה"ת, היינו כמו"ש התוס' שם ע"ט ד"ה תנן דמשום חומרא דמי חטאת לא בטל ברובא, כן אית לן לומר גם בזה דרק בשביל חומרא דמי חטאת הוא, וע"כ זה הוה ג"כ דעת הרמב"ם בפר"ט מה' פרה אדומה ה"ח. ד וכן יש להוכיח מהא דתנן בחלה פר"ג מ"ח הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה, נתן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו מוציא אחת על הכל וכו' יעוי"ש, הרי חזינן דסמכינן אבילה, התם ג"כ עיקר הטעם משום דלא שייך בזה ביטול כיון דשאור לטעמא עבידא וליתא בזה דין ביטול דהרי קיי"ל דהטעם כעיקר דאורייתא, וכך יש להוכיח סברא זו מזבחים ע"ח. ה איברא ברא לפי דברי הש"ך שכתב ביו"ד סי' שכ"ד סקי"ח דלא הוי בזה עיקר הטעם משום בילה, אלא משום דכיון שנעשית כולה טבולה, וכמו שכתב גם המחבר "לפי שנעשית כולה טבל", יעוי"ש, ולפי"ז אין ראי' לדין בילה מזה, אמנם ע"כ דברי הש"ך תמוה מדברי הר"ש שכתבנו לעיל, והוא מדהקשה הר"ש בהא דזיתי ניקוף וכו' מדוע סומכין אבילה וכו' כמבואר שם, ומדוע לא אמר דמפני שנעשית כל התערובות באיסור להכי יכול להפריש מינה ובה, וע"כ דזה הטעם לא יספיק, ומוכח מזה דעיקר הטעם משום בילה, והא דבאמת כתב המחבר לפי שנעשית כולה טבל" וזה הטעם כתבו גם כן הרא"ש ועוד ראשונים, זה בא לבאר מדוע סומכין אבילה כיון דמדאורייתא בטל ברובא, להכי אמרו הטעם לפי שנעשית כולה טבל, והיינו בשביל הטעם כמו שנתבאר, ולכן ליתא בזה ביטול ברובא וסמכינן אבילה, ולפי"ז ישתנה הדין דלפי דברי הש"ך אם נתערבה עיסה שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה ג"כ סומכין אבילה מטעם דג"כ נעשית כולה טבולה, ולפי מה שכתבנו ע"כ דוקא בשאור הדין כן, ולא כעיסה שנתערבה, דבזה אחרונה אין סומכין אבילה ו עוד כתב הש"ך בשם התה"ד דבשאור מודה הרא"ש דאין בילה, ולדבריו דשאור הסברא מחייבת דלא נבלל כל כך היטב, הנה מפורש להיפך בתוס' לעיל כ"ב דכתבו שם דיותר מתערב יפה שאור בעיסה מעיסה בעיסה, דהרי כתבו שם להדיא דאין לך דבר לח מתערב יותר מזה, וגבי עיסה בעיסה כתבו דדוקא לענין מנחות מקרי לח יעוי"ש] אבל במקום שרובא חיוב, או שהוה חיוב משום הטעם שהוא כעיקר בזה סומכין אבילה, ומטעם זה סומכין אבילה בהא דאיתא בנדה מ"ז עיסה שנדמעה וכו' חייבת בחלה, וע"כ מהני הפרשה, והיינו כיון שרובא חולין מתוקנים והוה רובא חיוב, סומכין אבילה. ו ויש לבאר לפי"ז שיטת הרמב"ם דפסק בפרי"ג מתרומות ה"ד דאין בילה בקמח בקמח יעוי"ש, והיינו דסבר דקמח בקמח דין יבש ביבש יש לו, וא"כ מסתמא שאור בעיסה ג"כ דין יבש ביבש הוא, ומפרש הרמב"ם דלח בלח לא הוה אלא יין ביין או שמן בשמן, וא"כ מדוע פוסק האי דינא דלעיל דשאור שלא הורמה חלתה וכו' דמהני במוציא אחת על הכל, וזהו מטעם דסמכינן אבילה, ונראה לומר מלתא חדתא דדוקא במקום דבעינן לפי חשבון כגון במעשר וגם בתרומת מעשר, בזה בעינן בלילה יפה, ולא