נזר הקודש - מנחות צג

הדבר, וע"כ דלתנאי מכוון, וא"כ גם במסוכן דינו כמו ביוצא בקולר, ומדוע ביוצא, בקולר לא פליגי רבנן, ובמסוכן פליגי רבנן וסברי דלא יתנו. ד לכן נראה דביוצא בקולר יש גם כן חשש עיגון וחושש לאחריתו, ופן יאבד ולא יבורר בבי"ד וחושש לאשתו שלא תשאר עגונה עולמית, ומטעם זה גמר בדעתו ליתן גט לחלוטין, וטעם זה גם במפרש ויוצא בשיירא, אבל במסוכן אין חשש עיגון, אלא שלא תיזקק ליבום, בזה סברי רבנן דאין נותנין כל שלא שמענו ממנו שאמר תנו, אבל טעמא בעי הלא כיון שאין כאן חשש מצחק פשיטא דלתנו מכוון, וכמו שכתבנו לעיל. ה ונראה דטעם רבנן דלא מודו במסוכן הוא משום דמספקא להו מה דעתו אם לגרשה לחלוטין, או שדעתו על תנאי, וממילא אין עצה ליתן, אם יתנו לה לחלוטין יש ספק שינוי בשליחות, ואם יתנו לה על תנאי גם כן יש ספק שינוי בשליחות להכי אמרי דאין נותנין כל זמן שלא שמעו מפיו שיתנו, והכוונת גם לשמוע באיזה אופן תהי' הנתינה, ורש"ש לא חייש לזה, משום דלדידי' הוי ההלכה ברורה או שהוא תמיד על תנאי גם בסתמא, או שהוא תמיד לחלוטין, - ר"ה, ואביי פליגי אליבא דרש"ש דר"ה סבר דתמיד הדין דאם עמד חוזר, ממילא אין נפק"מ באיזה אופן נותנין לה, ולאביי ורבא תמיד הנתינה לחלוטין כיון דכן אמרו חכמים דלא יחזור, - רק באופן שהתנה בפירוש. - ו אבל עדיין יש לעיין מדוע לא אמרינן דדנין אומדנא, דע"כ כוונתו היתה על תנאי, - בדין משקה דף לא ר' שמעון שזורי אומר יין, ופירש"י דוקא יין ולא שמן ודבש דלא הוי משקין, - ובתוס' הקשו דהרי שמן ודבש הם מז' משקין, לכן פירשו דמיירי בקדושין יעוי"ש, והנה הרמב"ם פסק בפר"א מטו"א הי"ט השמן הקרוש אינו לא אוכל ולא משקה, ופירש מרן בכס"מ דפסק כרש"ש דדוקא יין קרוש הוי משקה ולא שמן, אבל דבריו תמוהין דהרי להדיא כתב הרמב"ם בפר"ט ה"א דשמן ודבש שנקרשו הרי הן כמשקין, וכן כתב שם מרן דלא פסק כרש"ש, וכבר השיג בזה בברכת הזבח, וכתב דשאני בין אם קבל טומאה בעודו לח דשוב לא נפקע ע"י קרישתו, אבל כשלא קבל טומאה אלא בקרוש אינו מקבל טומאה לא שמן ולא דבש, מלבד יין שלעולם מקבל טומאה, ולהכי לא כתב הרמב"ם שם יין. עכת"ד, ולדבריו מתפרשה הכא כשלא קבל טומאה מקודם, דר"מ סבר דשמן קרוש מקבל טומאה, וחכמים סברי דגם דבש מקבל טומאה בקרישתו, ורש"ש סבר יין, היינו דוקא יין בקרישתו מקבל טומאה ולא שמן ודבש, ולפי פירוש זה פסק הכא הרמב"ם כרש"ש, ואעפ"י שכבר מוסכם דאין הלכה כרש"ש אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי, אמנם שאני הכא דכו"ע מודו, ובדבש ר"מ ורש"ש סברי דאינו משקה ופסק כרש"ש, משום דר"מ מסייע לו, אבל זה קשה וסתמא כפירושו, וממילא כשהבריא, הגט בטל, וזה עדיפא מהא דר"ה דעמד חוזר, מטעם דהוי כאילו פירש בהדיא על תנאי, וביותר לפי מה שכתב הרשב"א בהא דמתנת שכ"מ בפר' מי שאחזו דטפי עדיף גילוי דעת מתנאי שאינו כהלכתו, והר"ן בפר' מי שאחזו מסתפק בזה, ובמקו"א מחליט כן כמו שנרשם שם בצדו, ובדברי רש"ש יש לפרש דסבר גם אומדנא זו, אבל מדוע לא כתבוהו הפוסקים, ומצאתי באור שמח בפר"ב מגירושין שעמד בזה יעוי"ש, - אמנם אפשר לומר דאין אומדנא כל כך גדולה בלבטל הגט דאפשר דגם אם יעמוד מחולי רוצה בגירושין מאיזה טעמים אחרים, ואעפ"י שסיבת הגט היתה בשבל שלא תיזקק ליבום, אבל אם נתגרשה שוב אינו רוצה בה, - ואעפ"י שר"ה סבר לה לאומדנא זו ג"כ, מכל מקום הפוסקים לא נקטו לזה להלכה, וביותר שרב ששת שם בב"ב סבר דרש"ש במסוכן הוא מפני שאמר כתבו, דלפי"ז לא מהני אומדנא לחודיא בלא גילוי דעת איזה דיבור ג"כ וממילא על קיום הגט יש סמך דיבור ג"כ, ועל התנאי אין לנו דיבור כלל, והרשב"א בחידושיו לגיטין ע"ב כתב דר"ה מיירי ג"כ בדהתנה יעוי"ש, ובצירוף דעת הר"ן בקדושין פ' האיש מקדש בהא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל כתב שהי' שם ג"כ דיני תנאי, א"כ מבואר דיש הרבה שיטות דלא סמכינן על האומדנא לחודיא, - לכן השמיטו הפוסקים זה, וממילא תפסו להלכה בהא דמסוכן דהוי גט, לומר דגם אם עמד הוי הגט בתקפו, - ועד יש לעיין בזה. - קרושה מדוע אינו פוסק בשמן דהרי ר"מ וחכמים סברי כן. ב והנה הראב"ד הקשה בפר"א מטו"א בהשגה וז"ל ותנן במס' טהרות וכו' ר"מ אומר השמן תחילה לעולם וחכ"א אף הדבש רש"ש אומר היין תחילה לעולם מאי תחילה לעולם לאו אע"ג דקדשו דבהני איירי לעיל וחכמים מודין לו עכ"ל, ולכאורה הקשה על היין, ובאמת אין ברמב"ם אודות יין, ומשמע דביין סבר הרמב"ם דלעולם הוי משקה, אבל נראה דע"כ כוונת הראב"ד על השמן דחכמים מודים לר"מ מדקאמרי אף הדבש, ומכ"ש, שמן. ג אמנם גם על פירוש זה תמוה מדוע השמיט הרמב"ם דין יין, ולכתוב בהדיא דגם אם קבל טומאה בקרוש דין משקה עליו לקבלת טומאה, ואעפ"י שמובן ממילא, אבל אין דרכו של הרמב"ם להשמיט דין מפורש, - ואפשר שכיון שלפי מסקנת הסוגיא הפירוש בדברי ר"ש שזורי יין, - היינו לומר דשמן ודבש לא, - נמצא דלא הוזכר כלל יין בדברי רש"ש, דהרי עיקר דבריו לומר דשמן ודבש קדושין אינם בתורת משקה, אבל ביין אין צריך לפנים, דיין קרוש תורת משקה עליו, משום דכך עושין עיגולי יין, ואח"כ שורין אותן במים ותורת משקה עליו. -