נזר הקודש - מנחות צ

בניקב האות נם כשאין מוקף גויל, ובהדיא מבואר בירושלמי דפסול, דהרי איתא מפורש דבעינן שיהא גורר וישתייר שיעור אות, והכוונה דגרידה ע"כ בכדי שתהיה מוקף גויל. יד וע"כ הא דכתב הב"י דלשיטת רש"י בלשון ראשון לא נדחה הירושלמי בהא דניקב החלל של האות, הנה בזה אפשר לומר דלא פליג ש"ס דילן על הירושלמי כיון דלא מיירי ש"ס דילן מזה, - אבל זה ודאי פליג ש"ס דילן בדין גרידה דהכוונה דבניקב האות בעינן שישתייר מוקף גויל, - וכוונת הט"ז נכונה כמו שכתבנו לעיל, ודברי השו"ע ופסקיו מיושבים לנכון כמוש"נ. מו והנה בדברי הרמב"ם שפסק דאם הכתיבה היתה במוקף גויל לא נפסל בחסרון מוקף גויל שנעשה אח"כ, ומכ"ז אם לא נשתייר שיעור אות מהנקב ולמעלה פוסל, ושאלנו לעיל מדוע, וכתבנו שזהו פסול מדרבנן, וכמו שכתב הגאון המבי"ט בקרית ספר, ראיתי כי אין צודק בזה, ודברי הרמב"ם נכונים בסברא כפשוטו כאשר יבואר. מז דהנה בדין מוקף גויל שני אופנים יש, א) הא דנאמרה ההלכה שתהי' גויל מקיף מכל ארבע רוחותי', והיינו שהגויל הוא כמו גדר מקיף לכל האות כולו, ב) בעינן אשר הגויל יכיל את האות כולו ומחזיקו, וזהו ג"כ בכלל מוקף גויל, ואם חסר גויל בעצם האות, דהיינו באופן שיש נקב באות באיזה מקום בשיעור האות, הרי אין כאן מוקף גויל כיון שחסר גויל במקום הנקב, ובאופן זה השני לא מהני מה שנכתב בתחילה על מקום גויל, והיינו בטעם פשוט משום דהחסרון גויל בשיעור האות הרי משום זה נחלקה האות לשתים, ואין כאן האות בשלימות, ואין כאן כתיבה תמה, ולא מהני מה שנכתב האות בתחילה בשלימות, כיון שעתה כמו שהוא לפנינו אין כאן אות שלם, וזה מעכב, משום דבעינן אות, ואין זה אות. - יז ובזה יובן לנו היטב דברי המהרי"ק שורש קכ"ב בנקרע באמצע האות והדבק מחזיקו אעפ"י שלא נחסר הקלף כלל, אלא שנקרע ונדבק פסול דבעינן שיהא האות מוקף גויל ואפילו היכא שירך האות שלם ולא נקרע אלא שנחסר הקלף שבתוך החלל פוסל בירושלמי כש"כ הכא שגוף האות נחלק לשתים, ולא מהני דיבוק המטלית מאחוריו, ובזה אתי שפיר הלשון אין דובקים בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות פסולה שהרי אין מוקפת גויל וגרע מן אין מוקפת אין דובקים אותה יעוי"ש, ולכאורה דברי המהרי"ק תמוהים דהרי נעשה הקרע אחר שנכתב בהכשר ולשיטת רש"י הרי אין כאן דיבוק אותיות זו לזו, וא"כ אין כאן פסול לשתי השיטות, עי' בפרמ"ג סי' ל"ב סקכ"ג, אבל בדברינו אתי שפיר ואין זה שייכות להני שיטות שכתבנו, והיינו דבאופן זה דנחלק האות בחסרון גויל אין זה אות כלל, והרי"ז כשתי חצאי אותיות וחסרון גויל כזה מעכב, מטעם שאין זה מוקף גויל על עצם האות, - וזהו גם דעת הרמב"ם כמו שכתבנו, ומזה יש לתמוה על הקרית ספר שהעמים בדברי הרמב"ם דפסול זה דאינו מוקף גויל בתוך השיעור של האות אינו אלא מדרבנן כיון שנעשה אחר הכתיבה, אלא ע"כ פסול הוא מדאורייתא, וכמו כן שלא בצדק כתב הלבו"ש באו"ח סי' ל"ב בדינא דהמג"א סקכ"א שכתב בשם שו"ת ר"י הלוי דאם יש שריטה דקה בתוך האות ואינו עובר מעבר לעבר הגויל כשר, ועל זה כתב הלבו"ש דאם נחתך הגויל מעבר להאות באמצע האות פסול מצד שאינו מוקף גויל אם הי' חתך זה קודם כתיבה יעוי"ש, דזה ליתא אלא גם כשנעשה אחרי הכתיבה פסול כמו שכתבנו. יח והנה עוד יש אופן אחד אשר יש לדון עליו, והוא באופן אשר יש נקב באות היינו בעובי הדופן של האות, והדיו מקיפו מכל צד ובאופן זה האות הוא בשלימותו, ורק חסר גויל באמצע, - בזה יש לדון דאולי באופן זה אין כאן חסרון אות רק יש כאן חסרון מוקף גויל היינו דיש חסרון גויל להאות ובאופן זה אפשר לומר דכיון דנעשה זה אחר שנעשה הכתיבה בהכשר, דלא נפסל, והוי זה נידון הט"ז בסי' ל"ב סק"ז יעוי"ש, - אבל אין להעמיס זה בדברי הרמב"ם לפי כוונת הקרית ספר כין דכתב הרמב"ם להדיא דנפסקה האות, ופשיטא שדעת ההמב"ם להיות פסול מדאורייתא, ונפלאתי על המהרי"ק שלא הביא דברי הרמב"ם אשר לדעתי ברור הדבר שבנידון המהרי"ק הוי פסול מן התורה. בדרך אגב מצאתי להעיר על מה שכתב הב"י בשו"ע סעט"ז וז"ל או אם רגל הכף הפשוטה או כיוצא בה מגיע לסוף הקלף בלי היקף גויל מתחילתו פסול, וכתב המג"א אעפ"י שהיא ארוכה כראוי ועמ"ש בס"ד יעוי"ש, הנה שם בס"ד סק"ג כתב אם האות גדול ונדבק בסופו באופן שאם נגרר מה שדבק מ"מ ישאר צורת אות כשר, -- לדעתי דין זה מבואר שם בירושלמי דמגילה בלמד' שמשך אותו עד סוף דיש עצה בגרידה שישאר שיעור אות דכשר. דף ל עמוד ב' אמר עולא אמר ר' חנינא הלכה כר' שמעון שזורי, ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו, אהיא, אילימא אהא ר' שמעון שזורי אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין וכו' יעוי"ש, מבואר מסוגיא דלא על זה נאמרה ההלכה, ומזה תמהו הב"ח והש"ך ביו"ד סי' רע"ו על הפוסקים דפסקו בזה דשם כולו תולין בין השיטות ומקצתו אין תולין, עי' בש"ך שם סק"ז, אמנם אפשר לומר דכיון דאמר רב תננאל הלכה תולין את השם ע"כ הכוונה דוקא שם כלו ולא מקצתו, והיינו מדלא פירש בהדיא דנם מקצת תולין, ממילא אית לן לומר דכוונתו על כולו, דהרי מפני ששמע ע"כ דברי ר"ש שזורי דמקצת אין תולין, ואם דעתו לחלוק בזה על ר' שמעון שזורי ולומר דגם מקצת תולין הי' לו לומר בהדיא, ומדלא אמר דתולין במקצת ע"כ דעתו רק על שם כולו, דהא דלא קאמר בהדיא הלכה כר' שמעון שזורי, אפשר שמפני שכבר נשמע בביה"מ דאין הלכה כר' שמעון שזורי אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי, וא"כ יש לטעות דגם בדין זה אין הלכה כר' שמעון שזורי, להכי אמר רב מדעת עצמו דהלכה דתולין את השם, ומדלא אמר בהדיא דתולין אף במקצת, ממילא נשמע דרק בכולו תולין,