נזר הקודש - מנחות ט

דכיון דאין במליקה שינוי בגוף המעשה, רק השיגו. מצד דיני חטאת גרידא, להכי אם לא הוי שני שינויים, לא דנין בזה הא דמעשה מוכחת. לב תוד"ה לא שנא וכו' אלא חריבה לשם בלולה, אמרי הא בלולה היא ומיעבר הוא דעבר, יעוי"ש, - ונראה גם בזה כיון דעושה פעולתו היפך דבריו, אין לנו לומר דטועה בדין, כיון דהמעשה בעצמותה מעידה אהיפך, - ואין זה ענין לכל הני דחשיב הש"ס שאין זה אלא שינוי בדין.- לג ד"ה אמר וכו' וא"ת אכתי אמרי דמיעבר עבר, ומייתי לי' לבן שנה וכו' והביאו בן שנה כשרה וכו, יעוי"ש, - וקשה לפי מה שכתבו התוס' זבחים קט"ו ע"א ד"ה או דמוקמי לברייתא זו בשלא לשמו דוקא, - משא"כ בלשמו פסול באופן זה. בדין מיצוי בחטאה"ע ובעלה"ע א כתב הרמב"ם בפ"ט מביאת מקדש ה"ג וז"ל כיצד על הזריקה בין שזרק בפנים בין שזרק בחוץ בין שהזה הזאה אחת מכל הזיות הדם, בין שהזה הזאה אחת מכל הזיות קרבנות המצורע וכו' יעוי"ש, והנה מקור הדין מברייתא ביומא כ"ד שחשיב שם עבודות שזר חייב עליהן מיתה, אבל תמוה טובא מדוע השמיט הא דמיצוי הדם דעולה"ע דחשיב שם התנא דזר חייב עלי' מיתה, - והנה מרן כתב וז"ל ודע ששנו עוד שם בברייתא המזה בחטאה"ע והממצה ויש לתמוה למה השמיט רבינו ממצה, [ וכוונת רבינו הכס"מ מדוע השמיט לגמרי הא דממצה וכוונתו ג"כ למיצוי דעולה"ע] ואפשר דמשמע לי' דבכלל אחת מכל הזיות הדם היא, עכ"ל, ולכאורה אין זה מספיק דמדוע שינה הרמב"ם מדברי התנא דחשיב להדיא הא דממצה, - עוד קשה טובא דע"כ לשיטת הרמב"ם יש שני חיובים בהא דחטאה"ע, והיינו דיש לחייב לזר מיתה בין על ההזאה בין על המיצוי, וכאשר יבואר, והי' לרבינו להודיענו דין זה, - והיינו דהנה קשה מדוע לא שנה התנא שם כחיוב זר הא דממצה בחטאה"ע, וכמו שהקשו בזה התוסי"ש וז"ל והמזה בחטאה"ע ה"נ הומ"ל והמוצה בחטאה"ע אלא דפליגי בה אמוראי בפ' שני דמעילה אם מעכב בה מיצוי עכ"ל, - ביאור הדברים דלמ"ד מיצוי אינו מעכב ממילא אין לחייב זר על עבודת המיצוי, כיון שהיא עבודה שאינה מעכבת, ולכאורה אין זה מספיק דהלא אדרבה תיקשה מזה למ"ד מיצוי מעכב, וע"כ כוונת התוס' דמ"ד מעכב סבר דתנאי פליגי בדין זה, וכמו שאמר רב פפא בזבחים נ"ב ומעילה ט', - עכ"פ נשמע מזה דלמ"ד מיצוי בחטאה"ע מעכב זר חייב עלי', - וכן דעת הריטב"א דבחטאה"ע איכא חיוב מיתה לזר בין בהזאה ובין במיצוי, וכתב והא דלא קתני בהדיא המזה והממצה בהטאתה"ע משום דפלוגתא היא בפר' שני דמעילה אם מיצוי מעכב בחטאה"ע אם לאו, הלכך שדיא הכא לממיצה בינתים שיהא נדרש או לשניהם או לעולה"ע בלבד לפום פלוגתא דתנאי דהתם, יעוי"ש, הרי מבואר דסבר הריטב"א גם כן דיש חיוב לזר גם במיצוי דחטאח"ע, והתנא מכוון לזה ג"כ, וא"כ תמוה מדוע השמיט הרמב"ם לדין זה לשיטתו דסבר דמיצוי מעכב כמבואר בפ"ז ממעה"ק ה"ז, - והנה כנראה כוונת מרן נ"כ להקשות מדוע השמיט הא דממצה, כוונתו נ"כ להקשות בחטאה"ע, דע"כ לדידי' יש לחייב לזר נם על מיצוי דחטאה"ע, וכמו"ש הריטב"א שלזה נתכוון ג"כ התנא בברייתא. ב והנה לכאורה יש להעיר וגם קשה טובא בעיקר הדברים שסברי התוס' והריטב"א דלמ"ד מיצוי מעכב בחטאה"ע יש חיוב מיתה לזר נם על המיצוי, והיינו דיש לפי"ז שני חיובים בהא דדם חטאה"ע, היינו חיוב אחד על הזאה, וחיוב שני על המיצוי, אבל קשה הא קיי"ל דזר אין חייב מיתה אלא רק בעבודה תמה ולא בעבודה שיש אחרי' עבודה, היינו עבודה המעכבת, ואם יש חיוב מיתה על המיצוי מפני שהיא עבודה המעכבת, א"כ ע"כ אין חיוב מיתה על ההזאה הקודמת, מפני שאינה עבודה תמה, וא"כ ע"כ אין שני חיובים, דממנפ"ש אם באנו לחייב מיתה על ההזאה דחטאה"ע, ע"כ צ"ל דאין מיצוי מעכב, ואם באנו לחייב על המיצוי מפני שהיא עבודה המעכבת, אין לנו לחייב מיתה על ההזאה הקודמת מפני שיש אחרי' עבודה, והיא עבודת המיצוי, וכמו כן תיקשה על הרמב"ם נ"כ שפסק דמיצוי מעכב וגם פסק דזר חייב מיתה על ההזאה, - ולכאורה אפשר לומר דהזאה ומיצוי דחטאה"ע עבודה אחת מיקרי, ולא שייך בזה יש אחרי' עבודה, אבל קשה דהלא מבואר במשנה זבחים ס"ד דשייך מחשבת פיגול גם במיצוי, ומבואר ברש"י מעילה ט' דבין אם חשב מחשבת פיגול בהזאה לבד או במיצוי לבד נם כן הוי פיגול, וע"כ דשתי עבודות נינהו הא דהזאה והא דמיצוי, דאל"כ לא הוי אלא חצי מתיר, ואין מפגלין בחצי מתיר, וכיון דשתי עבודות נינהו קשה טובא היאך יש לחייב מיתה לזר שהיזה בחטאה"ע הלא אינה עבודה תמה, כיון דיש אחרי' עבודה, והיא עבודת המיצוי, - ומצאתי אח"כ שעמד בזה הגרי"מ זצ"ל בלקוטי הלכות למעילה בזבח תודה והניח בצ"ע. ג ונראה רזה ודאי דשתי עבודות נינהו הא דהזאה והא דמיצוי, - ומ"מ לא שייך בזה עבודה שיש אחרי' עבודה, - והוא מטעם דשתי מיני עבודות נינהו, - והוא מטעם דהעבודות נעשות בשני מיני דמים, והיינו דהזאה נעשית בהדם בעין המונח בתוך הצואר אחרי המליקה, - והמיצוי נעשה בהדם המובלע בהצואר, וזו היא עבודה אחרת לגמרי, ואין שייכות עם הזאה, ונפק"מ גם לדינא גם כן, והיינו אם נפשוט בעי' דר' אבין זבחים צ"ב לחומרא דכניסה לפנים פוסלת בחטאה"ע, - מ"מ אם היתה הכניסה בפנים לאחרי ההזאה, דאז בודאי דלא נפסל בשביל זה הדם המיצוי, - והיינו דדם המיצוי ע"כ בכלל בשר הוא, - שאין כניסה פוסלת כמו שמבואר בסוגיא, - לכן נראה אשר מטעם זה לא שייך לדון