נזר הקודש - מנחות ח

הלא אם יש ללמוד מההיקש דבעינן לשמה א"כ למ"ל קרא דחטאת על לשמה, - והנה למ"ד מיצוי מעכב קאי ע"כ הקרא על המיצוי. - אבל למ"ד מיצוי אינו מעכב, וחטאת קאי ארישא כמו שקאמרה הסוגיא שם במעילה ח' ע"ב קשה למ"ל קרא דבעינן לשמה הא שפיר נלמד מהיקשא, וצ"ע. - כב שם בא"ד ושחיטה מביום זבחכם, ולא דריש מביום צותו, משום דשחיטה לאו עבודה היא, יעי"ש, וקשה הא בלא"ה שחיטה בלילה פסולה משום דהדם נפסל בלינה, - ונראה דנפק"מ בששחט במשהו אחרון דלילה קודם שנתקבל בכלי שרת, ובזה משמיע לנו הכתוב דהשחיטה מצד עצמה פסולה מטעם לילה. - וכתבנו בזה בספרנו נזר הקודש בסוגיא דזבחים נ"ו. כג ע"ב ר' שמעון אומר כל המנחות וכו' מעשי' מוכיחין עלי' וכו' - ויש לעיין בכוונת ר' שמעון אם אמרינן דהמעשה המוכחת מבטלת המחשבה דשלא לשמה לגמרי, - או"ד דהמעשה מוכחת הרי"ז כשתי מחשבות, לשמה ושלא לשמה, - אמנם מדחזינן דר"ש מכשיר גם במנחת חוטא, ע"כ צריך לומר דאין כאן שתי מחשבות, משום דזה לא מהני בחטאת, כמבואר במשנה פסחים נ"ט ע"ב. כד וע"כ זהו כוונת רש"י בד"ה בלולה דמתני' פליג עלי' דר"ש בתרתי, יעוי"ש, - והיינו דיש בזה תרתי משום דע"כ סבר ר"ש דהמעשה מוכחת מבטלת המחשבה לגמרי, והרי זה כאילו לא הי', - ומוכיח רש"י מזה דמכשיר ר"ש גם במנחת חוטא. כה ומזה יש לפשוט הא דהסתפקנו בחידושנו למסכת זבחים בספרנו גזר הקודש, היאך הדין במחשבת השתים לענין ריצוי לבעלים בשארי קרבנות, - והוא מדחזינן דהוכחת רש"י דוקא מהא דמנחת ח', - ולא מדייק מהא דמרצה ועולה לבעלים בשארי מנחות, - והיינו מטעם משום דאין הוכחה מטעם דלענין ריצוי בשארי קרבנות מהני גם במחשבת השתים. - כו והנה בעיקר חקירה זו כתב לי חכם אחד להקשות שדין זה משנה מפורשת בזבחים ס"ד ע"ב, - וכוונתו להא דתנן שם בחטאה"ע לשמה ושלא לשמה, ובעולה"ע כשרה, ומשמע דהכוונה גם כן באופן זה דשתי מחשבות דלשמה ושלא לשמה, ותנן שם שלא עלתה לבעלים לשם חובה, - הנה אין זה הכרח, דשפיר מתפרשא עולה"ע כשרה בעצם הדין דשלא לשמה, אבל אין הכרח לומר דכוונת התנא על שתי מחשבות גם כן, ואדרבה מדלא פירש התנא בהדיא דהוי רבותא שאינו מרצה, ובהכשר אינו רבותא וממילא יותר מתפרשא במחשבה דשלא לשמה לחודיא, והוי רבותא בהכשר, ולא מיירי בשתי המחשבות. כז גם מה שהעיר מדברי הרמב"ם פר"ג מפסוה"מ ה"א, ע"כ כוונתו בזה שכתב שם שינוי השם כיצד זה השוחט את הזבח שלא לשמו, כגון שהי' עולה ויחשב שהוא שלמים או ישחטנו לשם עולה ושלמים, ומפרש כוונתו שפירש בדברי הרמב"ם ששחט עולה לשם עולה ושלמים שיש בזה שתי מחשבות לשמה ושלא לשמה, - אבל נראה דאין הפירוש כן בדברי הרמב"ם, אלא הפירוש ששחט איזה קרבן על מחשבה דעולה ושלמים, והיינו דמחדש רבינו דלאו דוקא במחשבה דקרבן אחד הוי שלא לשמה, אלא כן הדין בשמחשב על שתי קרבנות נתפסת המחשבה דשלא לשמה, דלא תאמר דשתי מחשבות של שני קרבנות מבטלות זו את זו, וכמאן דליתא למחשבה כלל דמיא, - וסעד לזה סוגיא דפסחים ס', - ועל זה משמיע לנו רבינו דיש בזה פסול דשלא לשמה. כח והנה מרן בכס"מ כתב מקור לדברי הרמב"ם ממה ששנינו בספ"ק דזבחים י"ג בפסח וחטאת ששחטן לשמן ושלא לשמן, - ותמוה טובא מה ראי' מפסח וחטאת דהתם השלא לשמה הוא פסול, - משא"כ לענין ריצוי, - אבל עכ"פ נשמע מדברי מרן אשר חם לנו לומר דאשתמיט מיני' המשנה דזבחים ס"ד, - וע"כ משום דמפרש נ"כ המשנה כמו שכתבנו לעיל, - ובמה שפירשנו לדברי הרמב"ם אתי שפיר גם דברי הכס"מ, והיינו שמפרש דכוונת הרמב"ם לחדש דשתי מחשבות של שני קרבנות ג"כ מצטרפות לפסול, - ומפרש מרן דהכוונה לפסול בפסח וחטאת, - וזה שפיר נלמד מק"ו, דמה התם דאיכא לשמה דהקרבן עצמו אינו מועיל לבטל המחשבה דשלא לשמה, א"כ כש"כ בשלא לשמה גרידא, - רק היתה בצירוף שני קרבנות דפשיטא דיש כאן פסול בקרבן, - וכמוש"נ. כט איברא דלשון הגאון בעל קרית ספר להמבי"ט משמע דמפרש דברי הרמב"ם כפשוטו, והיינו שכתב וז"ל שינוי השם הוא כגון עולה ששחטה לשם שלמים, או לשם שניהם, - לשון זה מורה דהעולה בעצמותה נשחטה לשמה ושלא לשמה -אבל מדברי מרן הכס"מ ע"כ מוכח כמו שכתבנו דמפרש באופן שכתבנו. ל תוד"ה שחיטה, תימא קצת אמאי לא פליג בקבלה דמנחות כו' יעוי"ש, - ונראה דדוקא בהולכה סבר ר"ש דאין זו עבודה, מטעם דאפשר לבטלה, והיינו דאין בזה מצוה כלל, - משא"כ בהא דמנחות שע"כ באופן דבא לעובדה בכלי שרת יש כאן עבודה מעליא עם קדושת כלי שרת ג"כ, ובזה מחשבה פוסלת גם לר"ש. לא דף ג' דאי עולת העוף היא למעלה הוה עביד לה ומיצוי הוה עביד לה, - נקט הש"ס שתים, היינו היכרא דמקום, והיכרא דפעולה, והיינו משום דבעינן דתתבטל המחשבה לגמרי, משום דכיון דשתי מחשבות נמי פוסלת, וכמו שכתבנו לעיל, -- ואין זה ענין להא דחריבה לשם בלולה, - דשאני התם דכיון דהמעשה בגוף הדבר היפך דבריו, - משא"כ באופן שאין המעשה רק מצד הדין, להכי בעינן שני שינויים, - ובזה יש ליישב הא דלא פריך הש"ס ממליקת חטאת, כמו שהקשו התוס'. - והיינו