נזר הקודש - מנחות פח

יעוי"ש, וקשה הא עכ"פ במקום הנקב חסר גויל להאות, ואין כאן מוקף גויל, אבל לפיש"י אתי שפיר משום דכל עיקר הא דמוקף גויל הוא להפסיק בין אות לאות, אבל האות מצד עצמו אין נדרש להיות מוקף גויל, וכן יש להוכיח גם מהא דאיתא הכא בסוגיא בניקב יריכו של ה"י כשר אם נשתייר בי כשיעור אות קטנה וקשה ג"כ הא הוי חסר גויל, וע"כ מוכח דזה לא איכפת לן אם רק לא נשתנה צורת האות וכמו שנתבאר. ב ולפי"ז כל עיקר האי דינא דמוקף גויל אינו אלא בדיבוק האותיות זו לזו, וזהו משום דבעינן כתיבה תמה, ובאין הבדל בין האותיות אינו ניכר גבול האות, וחסר בזה כתיבה תמה, ותצא מזה לדינא דגם בדיבוק האותיות אם יחתוך ביניהם כחוט השערה גויל, הר"ז כתיבה תמה במקום דלא מעכב כתיבה כסדרן, אעפ"י שאין גויל מקיפן מכל צד, והיינו באופן דלא תהי' חק תוכות דהיינו באופן שמעיקרא היתה עשוי' כתיקונה ואח"כ נפל שם דיו ועשאן אחת, וכמו שמבואר זה בטור סי' ל"ב בשם הסמ"ק, ולדעת הרא"ש גם בזה הוי חק תוכות, אבל לדעת הסמ"ק שפיר יצוייר להיתר באופן שכתבנו. ג והנה לפלא להרמב"ם שלא הביא האי דינא דמוקף גויל, ואפשר לומר דאשיין בר נדבך דמכשיר באיפסק בנוקבא לא סבר האי דינא דמוקף גויל ולהכי שפיר השמיט כיון דנקט לדינא להכשיר בנקב כשנשתייר שיעור הכשר אות, - ויש לזה סמוכין מירושלמי פר"א דמגילה ה"ט דאיתא שם ר' זעירא בשם רב ניקב נקב ביריכו של הא' אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול רבי זעירא בשם ר"ח הי' הגימל מכלה את הגויל אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול וכו' אמר ר' זעירא אתיא דר"ח כרב ותריהון פליגין על שיטתי' דאשיין בר נדבך, והיינו דהוא סבר דגרידא לא מהני וכמו שפירש בקרבן עדה, ופירוש הפנ"מ תמוה כמבואר להמעיין, הרי מבואר בירושלמי דכל עיקר ההכשר בנקב הוא רק באופן דגרידה ודוקא כשיש היקף גויל, ואילו בש"ס דילן מבואר דלא בעינן בניקב היקף גויל וע"כ דש"ס דילן לא סבר כלל הא דהיקף גויל היינו כל הני דמכשירים בנקב האות בשנשתייר שיעור אות, ומזה יצא להרמב"ם לפסוק דלא בעינן היקף גויל, ומפרש הרמב"ם הא דאשיין בר נדבך דמכשיר בתוכו של הא' היינו הגויל והחלק שבתוכו וכמו שפירש"י בל"א, והיינו דלא בעינן היקף גויל כלל. ד ולפירש"י דמפרש דכל עיקר היקף גויל הוא דוקא בדיבוק אות לאות, קשה טובא היאך יפרש הא דירושלמי דינא דרב בנקב ביריכו של הא' דבעי' גרידא דע"כ הוא משום היקף גויל, ודוחק לומר דגם בזה לא הוי ש"ס ירושלמי כש"ס דידן, דלמה לנו להרבות במחלוקת, ומזה יצא להרמב"ם דאין לחלק בדין מוקף גויל בין דיבוק אות לאות, או היקף גויל לעצם האות ממש, - ולרש"י תיקשה מהירושלמי, כמו שכתבנו, וצ"ע. ה וליישב פרש"י ושיטתו נראה לבאר בהקדם הא דפירש"י שני פירושים בהא דתוכו של הא', דבלשון ראשון פירש"י תוכו של הא' רגל שבפנים, ובל"א פירש"י תוכו של הא', היינו תוכו הגויל והחלק שבתוכו, והנה לפירש"י השני מבואר דלא בעינן מוקף גויל בתוך האות, ויש סתירה לזה מירושלמי שמבואר להדיא דאשיין בר נדבר בעי מוקף גויל גם בתוך האות פגימה, ובניקב כל תוכו פסול, וכתב הטור וז"ל יש אומרים אפילו נקב כל תוכו כשר בירושלמי משמע שצריך גם בפנים מוקף גויל הלכך אם ניקב כל תוכו פסול, וכתב הב"י ויש לדקדק למה כתב רבינו בלשון יש אומרים אפילו ניקב כל תוכו כשר שהרי כל הפוסקים השוו לומר דתלמודא דידן מכשר אפילו כל תוכו, וצריך לומר משום דללישנא קמא דרש"י דלא איירי תלמודא בהכי כלל אין לנו אלא דברי הירושלמי דלא מכשר אא"כ מוקף גויל מבפנים, וללישנא בתרא דמיירי בהכי משמע דאפילו ניקב כל תוכו כשר קאמר י"א אפילו ניקב כל תוכו כשר דהיינו התופסים לשון שני עיקר עכ"ל, נמצא לפי"ז דללשון שני דרש"י דע"כ פליג ש"ס דילן על הירושלמי ולא בעינן מוקף גויל בתוך האות פנימה, והיינו שאין זה בעצם האות, לכן יש לומר דלא חשיב ניקב ביריכו של האות יותר מגוף האות מבפנים, כיון שגם זה אינו בעצם האות מפני שיש שיעור אות בלא"ה, וכמו דלא בעינן מוקף גויל בפנים האות כן לא בעינן מוקף גויל גם ביריכו של האות, דהיינו בסוף האות באופן שנשתייר שיעור הכשר אות, וחד דינא אית להו. ו ולפי"ז ע"כ הא דפירש"י דכל עיקר דבעי מוקף גויל הוא דוקא בדיבוק אותיות זו לזו זהו דוקא לשיטת הירושלמי דבעי מוקף גויל גם בתוך האות מבפנים, וזהו לפי פירוש הראשון שברש"י, דלפירוש זה ש"ס דילן מצי סבר גם כשיטת הירושלמי דבעינן מוקף גויל בין לתוך האות, ובין בסופו כמו הא דיריכו, ואז בשביל שלא תיקשה מדוע מכשר ש"ס דילן בנקב באות, על זה חידש רש"י דדוקא בדיבוק אותיות סבר ש"ס דילן מוקף גויל, נמצא דחידוש זה דרש"י תליא בשני הפירושים בהא דניקב תוכו, דלפירש שני דרש"י אין הכרח לזה משום דגם אם אמרינן דבעינן מוקף גויל תמיד מ"מ לא קשה מהא דנפסק הוי"ו או דניקב ביריכו של הא' משום דזה לא עדיף מתוכו של האות מבפנים, וכמו שבתוכו של אות לא בעי מוקף גויל, כן גם אם ניקב ביריכו של אות באופן שנשתייר שיעור הכשר אות, והטעם בזה כיון שאין החסרון מוקף גויל בעצם האות, וא"כ אין הכרח לחידוש זה דדיבוק אותיות, וע"כ צריך לומר דחידוש זה דרש"י דדין מוקף גויל הוא בדיבוק אותיות דוקא זהו דוקא לפירוש ראשון שברש"י, וכמו שנתבאר. ז והנה במה שפירשנו לשיטת הרמב"ם דסבר דש"ס דילן דמכשיר בניקב יריכו בנשתייר שיעור אות דלא סבר כלל הא דמוקף גויל, דוחק גדול לומר כן, דכיון דאינו מבואר בש"ס דפליגי אהדדי. ח לכן נראה דסבר הרמב"ם כפרש"י בלשון שני, וע"כ ש"ס דילן פליג על הירושלמי בהא דהיקף גויל, והרמב"ם לא סבר לחלק בין תוך האות