נזר הקודש - מנחות פה

מחשבתו שלא ליטול עוד וגם הניחו לארץ נעשה מוקצה, ולהכי יכולה אשה לקבל מיד בנה ומיד בעלה טרם נעשתה הנחה בארץ, מטעם דטרם שהונח בארץ לא חלה עדיין שום מוקצה על הלולב, משום דאכתי יש לומר דימלך בדעתו ויחזור ליטול, ולהכי יכולה האשה לקבל מיד בנה ומחזירתו למים, ועתה ע"י החזרה למים נעשה מוקצה, - ולפי"ז אין סתירה למה שכתבנו, ושפיר יש לומר דיש מצוה בנטולה בכל פעם ופעם. ז איברא דיש להעיר מהא דתניא בתוספתא שם והובא גם בש"ס דילן ראבר"צ אומר כך הי' מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו וכו' קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע הרי מבואר שאף שמניחו ע"ג קרקע ומכ"ז נוטלו אח"כ ולא נעשה מוקצה גם בזה שהניחו עג"ק, וגם הגר"א ז"ל מביא גירסא זו, יעוי"ש, - ומצאתי בספר יד שאול להגאון רי"ש בספרו בסי' רס"ו שבא להשיג על רבינו הגר"א ז"ל שמסכים להלכה דאסור הלולב בטלטול לאחר שיצא בו, והשיג מברייתא זו, יעוי"ש, אבל בדברנו אתי שפיר, משום דלא נעשה מוקצה רק בשתי אלה, היינו במחשבה שלא ליטול עוד, וגם הנחה עג"ק, - והנה שם בתוספתא איתא ונושא את כפיו ומניחו על גבי קרקע, נמצא דרק בשביל נשיאות כפים הניח הלולב עג"ק, משום דלא סגי בלא"ה, וא"כ אין כאן היסח הדעת מליטול עוד הפעם ואדרבה חשב ליטול את הלולב אחרי נשיאות כפים, להכי אין כאן מוקצה, וברור. ח גם מה שמחדש שם בספר יד שאול דכוונת הירושלמי דוקא בנתן לחברו לצאת בו, דכיון דלדידי' הוי מוקצה כיון דאינו שלו, - מלבד שדחוק בסברא, הנה מלבד זה כבר ביארנו במקו"א דמוקצה בדעת בעלים תליא, וביותר שתיקשה מהמשנה שכתבנו דבאופן שחזי לאנשים לא הוי מוקצה גם לנשים, וא"כ פשיטא אם אין מוקצה לבעלים דפשיטא שאין מוקצה לגברא בר חיובא, - אבל הברור בזה כמו שכתבנו. - ט והנה אין להקשות דאם אמרינן דיש מצות נטילה בכל פעם שנוטל, א"כ הא דאמר אביי בסוכה מ"ב בדינא דר"י במשנה דפוטר השוכח להוציא הלולב לר"ה דזה דוקא אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב, - וקשה הא גם כשיצא בו אכתי איכא מצוה דנטילה, וא"כ הוי טרוד טירדא דמצוה, אבל זה ליתא דמצוה לא שייכה רק בשעת הנטילה, וזהו ולקחתם, דהמצוה הוי הלקיחה, והכא אשר תופס הלולב בידו, אין כאן מצוה מחדש, וממילא אין כאן טירדא דמצוה, וזהו כוונת הגמ' דפריך והא מדאגבהי' נפק בי', - והנה לפי"ז משמע דליכא מצוה בכל פעם שנוטל. - י כתב האור זרוע בה' סוכה מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה וכו' מכאן אני המחבר לומד לנשים שלא לברך על כל מ"ע שהז"ג דאי יכולת לברך מאי איריא משום דראוי לאנשים תיפ"ל דראוי לה לעצמה ליטול ולברך, מיהו רש"י שפירש כך שהוא אוסר להם לברך, אבל ר"ת מתיר להם לברך, הוא יפרש דאשה לאו בת חיובא היא, ואסורה לטלטלו קמ"ל כיון שהרשות בידה ליטול ולברך עליו הו"ל תורה ביי עליו לגבי דידה, מיהו נראין דברי רש"י, יעוי"ש, והנה לפי פירושו לשיטת הר"ת לא תיקשה מהירושלמי דלאחר שיצא תורת מוקצה עליו משום דשאני הכא דכיון דהרשות בידה ליטול ולברך, אין עלי' תורת מוקצה, והנה לפי"ז יש להוכיח דע"כ לשיטה זו מוכח דאין סיום מצוה בשחוזר ונוטל עוד פעם לאחר שיצא ידי מצוה בהנטילה הראשונה, דאל"כ לא הוי מוקצה גם לדידי', מטעם זה דהרשות בידו לחזור וליטול, - דע"כ לא גרע הוא עצמו בקיום מצוה לחזור וליטול מאשה שפטורה היא לגמרי ממ"ע שהז"ג, ויש בזה גם ק"ו, ומה אשה שפטורה היא לגמרי ממצוה זו, ומ"ל כיון שהרשות בידה להכניס עצמה בקיום מצוה, אעפ"י שאינה מצווה כלל במצוה זו, ומ"מ סני זה עצמו לבטל ענין מוקצה מלולב הזה. א"כ כש"כ וכש"כ איש אשר ישנו בחיוב מצוה זו, וגם לאחר שיצא ידי חובתו בנטילה הראשונה, אמנם אם יש בקיום מצוה זו כשיטול עוד פעם, הרי יש בזה קיום מצוה דבר חיובא, פשיטא שיש בזה השיעור לבטל ענין מוקצה מלולב הזה, - ומדחזינן מהירושלמי והתוספתא דיש איסור מוקצה לאחר שיצא י"ח בהנטילה הראשונה, ע"כ מוכח דאין קיום משוה כלל בשיחזור ויטול עוד פעם, - אמנם לשיטת רש"י דאשה אינה במצוה דלולב כלל, ועיקר ההיתר של הטלטול הוא מטעם דחזי לאיש לצאת בו, והנה הכא במשנה זו דמקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה, דכבר יצא יד"ח, וא"כ לשיטת הירושלמי והתוספתא יש איסור מוקצה אחרי שאין צורך בו עוד בהלולב הזה נמצא דעתה לא חזי גם לאיש, וע"כ לא הותר טלטול אלא למי שמחזיק בו בעצמו, וכמו שכתבנו לעיל בשם התוס' דביצה ג', אבל היאך תקבל האשה הלולב מיד בנה ומיד בעלה, וע"כ צ"ל דטרם שהונח הלולב עג"ק, עוד חזי לקיום מצוה כשיחזור הבעל או בנה ליטול עוד פעם, וא"כ לא נעשה מוקצה עדיין לבנה ולבעלה, ועל זה משמיע התנא דמטעם זה מותרת גם האשה בטלטול, ולפי"ז מוכח דלשיטת רש"י יש מצוה בשיחזור ונוטל עוד פעם, וזה מתאים לדברי התוס' דר"ה שכתבנו לעיל, נמצא דנידון שאילתין תליא בפלוגתא דרש"י ותוס', וכמוש"נ. יא ולפי"ז יש לעיין לפי מה שאנו נוהגין לטלטל הלולב מביהכ"נ להביא הביתה עבור נשים שיברכו, והנה זהו לשיטת ר"ת שאנו נוהגין כוותי' אבל תיקשה הא לאחר שיצא י"ח נעשה מוקצה לאנשים, וא"כ היאך מטלטלין אנשים את הלולב עבור נשים, וזה דוחק לומר דלענין טלטול אנו תופסין שיטת רש"י, ומותר בטלטול מטעם דחזי עוד לחזור ולברך, דא"כ הוי תרתי דסתרי, ואף שבתרי גופין לא אמרינן תרתי דסתרי, אמנם אינו נכון לכאורה לעשות כן, אבל נראה דע"כ מודה ר"ת לסברא זו דבאופן :

דחזי לשום איש אכתי לא נעשה מוקצה משום דכן מוכח מפרק מפנין, דמטלטל זר תרומה מטעם דחזי לכהן, וה"נ כיון דלר"ת אשה בת לולב היא וחזיא לה, הנה מטעם זה מותר גם לאנשים לטלטל, ולא נעשה מוקצה