נזר הקודש - מנחות פג

וגם במנחת מאפה תנור אף שהקומץ בא חתיכות, לא בעינן שליטת אש בכל חתיכה, אלא גם במשהו בחתיכה אחת סגי, ומזה ראי' להדברים שיבואר להלן, וכאשר יבואר. ז ר' יוחנן אמר משתצית בו את האור ברובו, - . הנה האי ברובו דר' יוחנן היינו רוב קומץ, ולא בעינן רוב פרידא ופרידא כמו במנחת מחבת ומרחשת, והוא מטעם דאזיל בתר חשיבותי' דקומץ, וקומץ כולו נחשב כאחד דבר שלם, כן משמע לכאורה, אמנם בירושלמי פר"ב דיומא שם מבואר בשם ר' יוחנן דבעינן רוב בכל פרידא ופרידא, ולזאת יש להבין מדוע פסק הרמב"ם בפרי"ב ממעה"ק הי"ג דהשיעור ברוב הקומץ, - והמל"מ שם מביא להירושלמי, ולפלא שלא הקשה על הרמב"ם. ח ונראה דסבר הרמב"ם דש"ס דילן לא סבר כן אליבא דר' יוחנן, והוא מדמסיק הש"ס דלקלוט שלא תפסל בשקיעה"ח סגי גם לר' יוחנן משמשלה בו האור, - ואם אמרינן דלענין להתיר בעינן רוב פרידא ופרידא, וע"כ דלא סגי ברובא של קומץ, מטעם דכל פרידא יש לה חשיבות בפני עצמה, ובעינן שליטת האור בכל פרידא ופרידא. מטעם דכל פרידא ופרידא יש לה כח מתיר, ולפי"ז ע"כ גם לענין קליטת המזבח שלא תפסל בשקיעה"ח יש לנו לומר לשיטת הירושלמי דבעינן שתשלט האור בכל פרידא ופרידא, מטעם דיש לכל אחת חשיבות עצמותה, - ולש"ס דילן ע"כ אי אפשר לומר כן משום דלפי"ז הדרא קושיות הש"ס לדוכתיא דעם בוא השמש לא משכח"ל, והיינו דכיון דהפרידות מונחות זו על גב זו, וממילא לא יצוייר שליטת האור בכל הפרידות במשהו זה דזמן בוא השמש, וע"כ דלענין קליטה שלא תפסל בשקיעה"ח ע"כ סבר ר' יוחנן כר' חנינא דסגי בשליטת האור במשהו דפרידא אחת גם כן, וחזינן מזה דכל הפרידות נכנסות תחת הקומץ כולו להיות נחשב כחדא, וממילא מוכח דגם לענין להתיר נחשב הקומץ כולו כאחד ממש, וממילא כשאמר ר' יוחנן דלענין להתיר בעינן שליטת האור ברובא של קומץ, ע"כ דלא בעינן שליטת האור ברוב פרידא ופרידא אלא סגי ברובא של קומץ, ומטעם זה השמיט הרמב"ם הא דהירושלמי דבעי לר' יוחנן רוב פרידא ופרידא, משום דמוכח מהסוגיא דנא דסגי ברוב קומץ, וכמו שנתבאר. - א דף כז ד' מינים שבלולב מעכבין זה את זה, אמר רב חנן בר רבא ל"ש אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין מתיבי' וכו' ומשני תנאי היא דתניא לולב בין אגוד ובין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול מ"ט דר"י גמר קיחה קיחה מאגודת אזוב, ורבנן לא גמרי קיחה קיחה וכו' יעוי"ש, והביאור בדברי רב חנן דמחלק בין אין לו ליש לו, - דאם אין לו הד' מינים ע"כ אינו יוצא משום דאין זה לקיחה תמה, אבל אם יש לו ולקח' כל מין ומין בפני עצמו קרינן לזה לקיחה תמה כיון שעכ"פ לקח כל המינים, והלקיחה בבת אחת באגודה אינו מעכב, זהו תוכן הסוגיא לפי פירושן של הראשונים, וכן פסק הרמב"ם בפר"ז מה' לולב ה"ה וז"ל ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא והוא שיהי' ארבעתן מצוין אצלו אבל אם לא הי' לו אלא מין אחד, או שחסר מין אחד לא יטול עד שימצא השאר עכ"ל, וכתב הה"מ דטעם הרמב"ם משום דקיי"ל לולב אין צריך אגד, יעוי"ש, והנה יש לעיין טובא דהנה אעפ"י דאין צריך אגד היינו שיהי' כל המינים באגודה כדעת ר' יהודה דבעי אגודה, וגם בקשר של קיימא כמבואר בסוכה ל"ב דבעי איגוד מעליא באופן שאסור לעשות ביו"ט מטעם קשר. והיינו דלדידי' דיליף קיחה קיחה מאגודת אזוב בעי אגודה ממש, ורבנן דלא סברי להאי גז"ש לא בעי אגודה, אבל קשה הוא כיון שאמרה תורה ולקחתם דזה מורה על לקיחה תמה, ולקיחה תמה לא הוי עד שיקח כל הד' מינים, וכשיקח כל מין ומין בפני עצמו, ע"כ אין זה וקראת לקיחה תמה, דכל מין ומין בפני עצמו הרי"ז כחצי שיעור לגבי המצוה כולה והיאך מהני הלקיחה של כל אחד ואחד בפני עצמו, וגם אם אמרינן דגם זה נקראת לקיחה תמה לבסוף כשיקח כולם משום דעכ"פ יצטרפו הלקוחות כולן, ושפיר הוה לקיחה תמה לבסוף, א"כ מה זה ההבדל בין אם יש לו כל הד' מינים בביתו וברשותו לבין אם אין לו, דהלא משמע מהסוגיא ומהרמב"ם דלא יצא יד"ח אף בשלקחן כולן לבסוף באופן שלא הי' לו כל המינים ברשותו גם בשעת הלקיחה הראשונה של מין הראשון, וקשה הא עכ"פ יש כאן לקיחה תמה, דהרי נטל כל המינים לבסוף. ב עוד תמוה טובא מהא דתנן במשנה פרה פר"ג דנוטל שלשה המינים השייכים לשרפה הפרה, היינו האזוב והארז והתולעת, וכורך האזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך אל תוך בטנה של פרה, כמו שנאמר והשליך אל תוך שרפת הפרה, וכן כתב הרמב"ם להלכה בפרי"ג דפרה ה"ב, יעוי"ש, - הרי מבואר דבעינן כריכת שלשת המינים ביחד, והטעם בזה כמו שמבואר ביומא מ"א ע"ב דתניא למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה אחת דברי רבי, - וקשה דהנה לכאורה יש למצוא מקור מניין לרבי דבעי אגודה אחת, וע"כ משום הלימוד לקיחת לקיחה מאגודת אזוב, וכן פירש הריב"א הובא בתוסי"ש שם, ולפי"ז קשה הא לדידן דקיי"ל כרבנן דלא דרשי לקיחה לקיחה א"כ אין כאן דין אגודה, ולא בעי גם כריכה ושפיר דמי גם אם השליך כל אחד ואחד לחודיא, איבדא דיש לפרש דלמצוה בעלמא קאמר רבי דבעינן אגודה וכריכה, וכמו שגבי לולב יש מצוה לכתחילה לאגדו אעפ"י שגם אם לא אגדו כשר, וכן יש פירוש זה שם בתוסי"ש בשם ה"ד יוסף שרק הידור מצוה הוא יעוי"ש, אבל ע"כ אין לפרש כן בדברי הרמב"ם מדלא כתב דזהו למצוה, וע"כ דכן הדין, ותמוה מדוע ישתנה דין פרה מדין לולב, ומצאתי בגבו"א להגאון שאג"א שם בחידושיו ליומא שעמד בזה בסתירת הסוגיא, עוד הוסיף לתמוה דאם בעינן אגודה מצד הדין, א"כ מדוע לא בעינן גם קשירה מעליא כמו לר' יהודה בלולב, יעוי"ש, - אמנם זה לא קשה לפי מה שכתב הריטב"א בשם מורו דבאזוב אין צריך אלא אגד ביד ואין אגד בחוט מעכבו,