נזר הקודש - מנחות פב

ב והנה אם כי דברי החת"ס דבר חידוד. אבל לדעתי אינו נכון לומר כן, דהלא אם אמרינן דאין ידו מחזקת שני ביצים צריך לחזור וליטול עוד פעם, נמצא דכל עיקר הקמיצה נעשית אצלו בזה אחר זה דוקא, ולא בב"א, ואנן קיי"ל כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, ומכ"ש אם אינו בב"א דלא מהני בזאח"ז כמבואר בתוס' לעיל י"א ע"ב ד"ה כגון, וממילא נקרא אינו בר קמיצה, ואף שיש לומר דהתם הפירוש לענין חלות הענין, והכא לענין חלות יצוייר ששני כהנים כאלה יטול כל אחד קומץ, ובצירוף יהי' כשני זיתים, אבל אם אמרינן דלא יצוייר אצלם עבודה אלא ע"י שנים, הנה מלבד שזהו דבר שאי אפשר לדעת הרמב"ם דפוסק דגם בידי אדם א"א לצמצם, ובאופן זה כתבו הראשונים בקדושין בסוגיא דמעכשיו ולאחר שלשים דהקשו דלר' יוחנן משכחת לה אשת שני מתים מדאורייתא, ותירצו מטעם דאי אפשר לצמצם, דאם לא מתו כאחת אינה יכולה להתייבם לעולם משום דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילתה ליבום יבמה יבוא עליה שוב אינה מתייבמת וכו', וכן מבואר בחידושי הרמב"ן והריטב"א ובר"ן וביש"ש, הנה מלבד זה אין כאן חשיבות של עבודה כשנעשית ע"י שנים באופן שזה אינו יכול וזה אינו יכול, וידוע מה שכתבו דלהכי אין שוחטין קרבן בשבת ע"י שנים, משום דאזלא חשיבות דהמצוה אם לא אפשר רק באופן זה, ומכ"ש הכא בקמיצה באופן שאין במציאות לעשות קמיצה רק ע"י שנים. ג ומה שנראה לי בזה דכהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים בלא"ה פסול, דממנפ"ש אם גופו גדול וידיו ננסים הרי"ז גופו גדול מאבריו ופסול לעבודה מטעם שאינו שוה בזרעו של אהרן, כמו שמבואר בבכורות מ"ד, ואם גופו גם כן לפי ערך זה א"כ הרי"ז מופלג משארי בני אדם, וג"כ פסול לעבודה, וכמו שכתב הרמב"ם בפר"ח מביא"מ הי"ד, ולדעתי זהו כוונת הירושלמי כי כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול לעבודה, והיינו עבודה ממש, משום שאינו שוה בזרעו של אהרן, ובצדק השמיט הרמב"ם זה מהלכה כיון שכבר כתב פסול זה וחשב לה בכלל מומין. ד והנה השגתי עתה חידושי הרשב"א על עירובין שיצא עתה מחדש, - וראיתי כתב שם וז"ל ולא דמי למלא חפניו קטורת דאפילו עוג וננס באבריו במלא חפניו, משום דהתם אפשר ולא נתנה תורה קצבה אחרת בקטורת, ולא בקומץ המנחה אלא כך עכ"ל, יעוי"ש, והנה שמענו מדבריו שתים, א) דלפי דבריו גם בקומץ סגי במלא קומצו, ולא בעינן שיעור, וזה פלא הלא מבואר להלכה דבעינן שיעור שני זיתים, ב) מכשיר עוג ונגס באבריו, וזה פלא הלא פסול הוא מטעם שאינו שוה בזרעו של אהרן, וצ"ע אבל בדברי הרמב"ם ע"כ הצדק עם המל"מ וכפי פירוש מרן. ה אין הקטרה בפחות מכזית, לכאורה קשה מדוע לא נימא צירוף דהיינו כיון שלבסוף הקטיר הרבה, והיינו אם אמרינן דאיתקש אכילת מזבח לאכילת אדם ושיעורו באכילת פרס, ובזבחים ל"א ע"ב מבואר דבהקטרה נחשב נם יותר מאכילת פרס, יעוי"ש, ומדוע לא נימא הכא דליצטרפו ההקטרות, וע"כ דדין הוא בזה דלא מהני צירוף, וכן כתב גם הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ הט"ו וז"ל והוא שיקטיר כזית בבת אחת, וע"כ צריך לומר דלא שייך צירוף רק בעניני אכילה, ולא בשארי ענינים, ומזה יש לפשוט ספקו של הפרמ"י אם יש איסור חצי שיעור בבישול בשר בחלב, והיינו דהרי חזינן הכא בהקטרה דליתא דין צירוף, וממילא גם בבישול בשר וחלב לא שייך חזי לאצטרופי, וח"ש מותר מה"ת, ואפילו למ"ד דיש הקטרה בפחות מכזית זהו מטעם דסבר דסני בזה עצמו, וכמו שכתבו התוס' ד"ה יש שהוא מטעם ריבוי הכתוב, איברא דמדברי התוס' לקמן נ"ח ד"ה אביי כתבו דחשבינן לה הקטרה משום דהקטיר הכל, יעוי"ש, הרי דסבר דמצרפין, והנה יש לומר דפליגי גם בזה אם שייך בזה צירוף, אבל עכ"פ יש לומר דנידון זה דהפרמ"ג אם שייך צירוף בבישול בשר וחלב תליא בזה, ולדידן ידן דקיי"ל דלא דנין צירוף בהקטרה, היינו משום דלא דנין צירוף רק באכילה ולא בשארי דברים, אבל יש לחלק ולומר דהכא בהקטרה הכוונה שהקטיר חצי זית ונשרף תיכף טרם שבא החצי זית השני, - משא"כ בבשר בחלב שבישל חצי זית, ועדיין ישנו בעין, אפשר שישנו בצירוף, - אבל מסתימת לשון הסוגיא והרמב"ם משמע דלא מהני בכל אופן היינו אף באופן שהקטיר החצי זית השני טרם שמשלה האור בהזית הראשון ועדיין צ"ע בזה, - עי' בשו"ת חכם צבי סי' פ"א דמלבד איסור אכילה אין איסור ח"ש מה"ת, וכן יש לדייק בתוספתא ביצה פר"ד, , כן נראה מהג"א בריש פר' המוציא יין, ובדברי רש"י שבת ע"ד. - ו איתמר קומץ מאימתי מתיר שיריים באכילה ר' חנינא אומר משמשלה בו את האור, האי משמשלה בו את האור דר' חנינא היינו גם אם משלה האור בקורט אחד סגי, וכן מוכח בירושלמי פר"ב דיומא ה"א דא"ר חנינא קומץ שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השיריים ידי מעילה יעוי"ש, והאי פריחה אחרונה ע"כ הכוונה שפרח מידו גם סוף של הקומץ, והיינו שקמא קמא שהטיל על המזבח נתפרח, ובכל זה נתכפר מטעם שעכ"פ הטיל הכהן המקטיר כל הקומץ על המזבח, ולא נשאר בידו כלום, ומהני הכפרה משום דע"כ אי אפשר שלא שלט האור במשהו אחד מהקומץ, הרי מבואר דכוונת ר' חנינא בהא דשליטת האור דסגי אף בקורט אחר של קמח, ובזה יובן מה שכתבו התוס' יומא מ"ז ע"ב ד"ה הדר פשטוה שכתבו שם דטבל במשהו. ולכאורה מה שייך בטבל של מנחה לדון במשהו, דהלא עיקר הטעם דטבל במשהו הוא משום דכהיתרו כך איסורו, וכבר נשאל בזה הגאון בנוב"ת חאו"ח סי' קי"ד וכתב דלר"ח דסבר משמשלה בו האור היינו גם במשהו, - ובזה ניתרת המנחה באכילה, יעוי"ש, ולפי מה שכתבנו מבואר להדיא בירושלמי דסגי שלט האור במשהו, וממילא למסקנא דש"ס דלענין לקלוט סבר ר' יוחנן כר"ח, ע"כ הכוונה גם כן דסגי במשהו מן הקומץ,